סוגים של דיכאון | 20 סוגי דִּכָּאוֹן - הבדלים והגדרות של תתי-הסוגים

דרג פריט זה
(6 הצבעות)
סוגים של דיכאון סוגים של דיכאון

 

סוגי דיכאון 

נכון לשנת 2020, למעלה מ- 300 מיליון בני אדם ברחבי העולם סובלים מדיכאון, בערך ל -4.4% מאוכלוסיית הכדור. 

לאורך השנים עברה המילה דיכאון תהליך אבלוציוני עשיר ומסועף. 

האבחנה הנפוצה קיבלה ע״י פסיכולוגים הרבה הגדרות והבחנות וננסה לעשות כאן קצת סדר. 

תחילה, אלה הם התסמינים שעשויים להעיד על על סוג של דיכאון: 

1. עצבות, בכי תכוף
2. תחושות של חוסר ערך, חוסר תקווה, רגשות אשם.
3. נדודי שינה או שינת יתר.
4. עייפות, חוסר אנרגיה ומוטיבציה פחותה.
5. אכילה פחותה או אכילת יתר, ירידה במשקל או עלייה במשקל.
6. חוסר שקט, חרדה.
7. אנהדוניה - חוסר עניין או הנאה מפעילויות שהפיקו הנאה בעבר.
8. קשיי ריכוז, קושי בקבלת החלטות.
9. מחשבות על מוות, מחשבות על פגיעה עצמית.

 

בחרנו להתייחס כאן ל-20 הבחנות אבחוניות של דיכאון.

יש בשיח הקליני הרבה יותר סוגים של דִּכָּאוֹן, אבל המסר הוא שדיכאון אינו תופעה יחידה ומובחנת.

מוזמנים לקרוא גם על טיפולים לדיכאון.  

 

דיכאון קליני

דיכאון עמוק /  קליני / מז'ורי  (MDD)  -דיכאון קליני מתבטא באפיזודות עם ביטויים של הדיכאון בעוצמה חריפה במיוחד.

בנוסף למצב רוח הירוד, הפגיעה במוטיבציה והחשיבה השלילית, עלולים להתפתח במקביל תסמינים פסיכוטיים כמו הזיות ומחשבות שווא, מצב שנקרא דיכאון פסיכוטי.

האפיזודות יכולות להמשך תקופה של שבועות או חודשים, אך עלולות לחזור שוב לאחר תקופת רגיעה.

דיסתימיה שונה מדיכאון עמוק הן בעוצמה והן במהלך. עוצמת הביטויים מתונה יותר, אך הם נמשכים זמן רב, לעיתים אפילו שנים ומהווים חלק בלתי נפרד מהמציאות בה חי האדם. היא מתבטאת במצב רוח ירוד, נטייה לרוגז, פסימיות, איבוד עניין ונסיגה חברתית. דיסתימיה קשורה לעיתים לתכונות אישיות ונטיות פסיכולוגיות שהתפתחו בגיל מוקדם, כמו דימוי עצמי ירוד ורגשי אשמה.

 

דיסתימיה

דיכאון בתפקוד גבוה, או דיסתימיה - בעגה המקצועית, הוא דיכאון קל בעל נטיה כרונית.

דיסתימיה היא לרוב סמויה ומוסתרת מהעין, בו האדם סובל ממצב רוח דכאוני לאורך רוב שעות היום, ברוב הימים, לאורך שנתיים לפחות וסובל מסימפטומים שונים, כגון תיאבון ירוד או מוגבר, בעיות שינה, עייפות ורמות אנרגיה נמוכות, בטחון עצמי ירוד, קשיי ריכוז או קבלת החלטות ותחושות של ייאוש. 

בעוד שאלו הם הסימפטומים של דיכאון קלאסי וגלוי, הרי שהסובלים מדיכאון דיסתימי ייראו, על פניו, כמתפקדים כראוי: הם יקומו לעבוד, ינהלו קשרי זוגיות ומשפחה, יבצעו את משימות היומיום, אך יחושו שמשהו אינו כשורה. 

דיכאון כרוני ונרגנות עלולים לפגוע בחיי הנישואים ובקשרים המקצועיים, ומחקרים מלמדים כי כמחצית מהמתמודדים סובלים גם מהפרעת התמכרות.

מבחינה טיפולית, למטופלים הסובלים מדיכאון דיסתימי קל עד מתון, מומלץ לנסות תחילה טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. במידה ואין שיפור משמעותי במצב הנפשי כעבור 8 שבועות מומלץ להיעזר בטיפול תרופתי.

 

 

דיכאון אחרי לידה

 דיכאון לאחר לידה הוא תסמונת נפשית דיכאונית, שעלולה להופיע בהקשר להיריון וללידה ועד לארבעה עד שישה שבועות לאחר הלידה.

שכיחות התגובות האפקטיביות (הרגשיות) הקלות מגיעה לכדי שישים עד שמונים אחוז מהלידות ויכולות להיחשב "נורמטיביות",

שיעור הנשים הסובלות מדיכאון אחרי לידה מגיע ל-7.1%, ואף למעלה מכך, כאשר מכלילים גם אפיזודות דיכאוניות ברמת חומרה בינונית או מתונה יחסית. 

 

תסמינים של דיכאון לאחר לידה

התסמינים של של דיכאון לאחר לידה כוללים קשיי ריכוז, קשיי שינה, חרדה מוגברת, תחושות חוסר יכולת, פחדים רומינטיביים ומחשבות חזרתיות (אובססיות), פגיעה בתחושת ההתקשרות עם התינוק ורגשי אשמה קשים.

ההשפעות הפיזיולוגיות של דיכאון במהלך הריון, כמו רמות גבוהות של קורטיזול (הורמון הלחץ), עלולות לפגוע בהתפתחות התינוק ולגרום נזקים עתידיים משמעותיים.

 

 

דיכאון עמיד

דיכאון עמיד לטיפול הוא מצב קליני בו המטופל אינו מגיב לפחות לשני סוגים שונים של תרופות אנטי-דיכאוניות. מומחים אחרים טוענים כי על המטופל לנסות לפחות ארבעה סוגי טיפול שונים לפני שניתן להגדיר את הפרעת הדיכאון כעמידה לטיפול.

 

 

דיכאון מצבי (תגובתי) 

דיכאון תגובתי / מצבי מתפתח בעקבות טריגרים סביבתיים, כתגובה לאירוע ספציפי. 

ברמות מתונות, דיכאון מצבי מוכר קלינית גם כהפרעת הסתגלות,

דיכאון תגובתי הוא, תוצאה מצטברת, תגובה נפשית וגפנית לאירועי חיים קשים כמו גירושים, טראומה, מערכת יחסים פוגענית, תאונת דרכיםף, משבר מתמשך, אובדן, פרידה, פיטורים, התמודדות עם מחלה וכאב כרוני ועוד. 

שלא כמו צורות דיכאון מתמשכות יותר, בדרך כלל ניתן לטפל בפשטות יחסית בדיכאון מצבי ולהביא לשינוי חיובי במצבו הנפשי של המטופל, הן באמצעות פסיכותרפיה והן באמצעות טיפול תרופתי.

 

דיכאון אנדוגני

דיכאון אנדוגני ,הוא דיכאון תכונתי (פנימי), או בשמו האחר, תסמונת המלנכוליה- המורכבת מארבע קבוצות של סימפטומים:

  • דיכאון עמוק עם היעדר תגובה רגשית הולמת, חוסר הנאה, ענין ופעילות.
  • האטה פסיכומוטורית או אי שקט.
  • תופעות פסיכופיזיולוגיות כמו נדודי שינה, חוסר תיאבון, ירידה במשקל, ירידה בתשוקה המינית ועצירות קשה. 

.

ההבחנה בין דיכאון תגובתי לבין דיכאון אנדוגני מתייחסת לסיבה העיקרית להתפרצות הדיכאון

למרות שברוב המקרים הדיכאון מתפרץ כתוצאה מצירוף של נטיות פנימיות ונסיבות חיצוניות, כל אחד משני הגורמים הללו יכול למלא תפקיד מרכזי.

 

האם לדיכאון יש מטרה בחיים? ראייה אבולוציונית

 

דיכאון חד קוטבי (יוניפולרי) לעומת דיכאון דו קוטבי (ביפולרי)

דיכאון חד-קוטבי לעומת דיכאון דו-קוטבי (חלק מהפרעה ביפולרית / "מאניה דפרסיה") :

אפיזודה של דיכאון קליני / מז'ורי יכולה לבוא לידי ביטוי בשתי צורות:

  • האחת, תנודות במצב הרוח המתבטאות בגלים של דיכאון, ביניהם חלה הפסקה זמנית, המכונה רמיסיה.
  • השניה, תנודות במצב הרוח המתבטאות בגלים של דיכאון וגלים של התרוממות רוח (מאניה).  

התופעה השניה של דיכאון כוללת שינויים קיצוניים במצב הרוח ומכונה הפרעה דו-קוטבית, הפרעה ביפולרית, או מאניה דיפרסיה . מאניה דיפרסיה מופיעה בשכיחות של כאחוז אחד באוכלוסיה הכללית, ויש בהופעתה רכיב גנטי חזק. בשונה מדיכאון עמוק, שעלול לפרוץ בכל גיל בחיים, מאניה דיפרסיה מתפרצת לרוב לפני גיל 35.

האפיזודה המאנית מאופיינת בהתרוממות רוח, דברנות מוגזמת, פעלתנות יתר, במחשבות גרנדיוזיות, בצורך מועט בשינה ובקשיים בריכוז ובקשב. כאשר המאניה מתבטאת בעוצמה חריפה, עלול להיטשטש הגבול בין מציאות לדמיון והאדם סובל מפסיכוזה - מחשבות שווא, הזיות והתנהגות לא מאורגנת . במקרים כאלה יש צורך באשפוז, על מנת להגן על האדם עצמו ועל הסביבה. אם האדם לא מטופל, האפיזודה המאנית עלולה להימשך עד שלושה חודשים. כאשר היא דועכת, האדם נכנס לתקופה של התנהגות נורמלית, אך במשך הזמן מופיע הקוטב הדיכאוני של ההפרעה, לעיתים מיידית או תוך זמן קצר מסיום האפיזודה המאנית, ולעיתים, לאחר תקופה ארוכה יותר. האפיזודה הדיכאונית מאופיינת באותם סימפטומים של דכאון שתוארו קודם לכן, והם מתבטאים בעוצמה חזקה.

הפרעה ביפולרית ברמה פחות חמורה נקראת ציקלותימיה. היא נמצאת בטווח שבין הפרעה נפשית לבין שינויים נורמטיביים ומתונים במצבי הרוח. חלק מהסובלים מסימפטומים קלים של ציקלוטימיה (המכונים היפומאניה) מצליחים ומשגשגים מאוד בחייהם, בעיקר אלו שמצליחים למנף את הכוחות הנפשיים בתקופות של ההיפומאניה כדי למנף כישורים, יצירתיות ויכולות. 

 

דיכאון ראשוני לעומת דיכאון משני

מקרים רבים הדיכאון אינו מופיע כתופעה בלעדית, ונלוות אליו הפרעות אחרות.

מצב זה נקרא תחלואה נלווית והוא חשוב בעת האבחון והטיפול. ניתן להבחין בין מצב שבו הדיכאון הוא ההפרעה המרכזית, והוא מוגדר אז כראשוני, לבין מצב שבו הדיכאון מתפתח בעקבות הפרעה מרכזית אחרת, ואז הוא מוגדר כמשני.

דיכאונות ראשוניים הם כל מה שה DSM-V מתייחס כאל הפרעות מצב רוח, מלבד האבחון להפרעות מצב רוח בעלי מקור של מצב רפואי כללי והפרעות מצב רוח הקשורות לשימוש בחומרים;

אלו נחשבות לדיכאונות מישניים.

כאשר הדיכאון הוא ראשוני, יכולות להתלוות לדיכאון הראשוני הפרעות נוספות כתופעות משניות.

למשל, ילדים שסובלים מדיכאון עלולים לפתח הפרעות התנהגות, חרדה, בעיות למידה ועוד.

בעיות אלה עשויות לבוא על פתרונן כאשר נפסק הדיכאון. הדיכאון מתפתח כהפרעה משנית בהרבה מאד הפרעות, כמו למשל, הפרעה טורדנית כפייתית, תגובת דחק פוסט טראומטית, הפרעות אכילה, הפרעות התנהגות ועוד.

הדיכאון במקרים אלה הוא תוצאה של הפרעה אחרת, והוא יפחת או ייעלם לחלוטין כאשר מצליחים לטפל ביעילות בבעיה הראשונית.

 

דיכאון כפול

דיכאון כפול הוא מצב בו הפרעה דיכאונית מז'ורית נוכחת גב אל גב עם דיסתימיה, כלומר, מצב בו דיכאון קל ובעל מאפיינים כרוניים מוחלף בפרק דיכאוני חמור או אקוטי. 

כלומר, כאשר אדם עם דיסתימיה לוקה גם בדיכאון קליני, השילוב מכונה דיכאון כפול.

גורמים שמגבירים את הסיכון לפתח דיכאון כפול הם אפיזודה דיסתימית ראשונה בגיל מוקדם יותר בחיים, הפרעת חרדה קיימת, היסטוריה משפחתית מקרבה ראשונה של דיכאון קליני, יחסים מוקדמים פגועים עם האם, היסטוריה של ניצול ופגיעה מיניים והפרעת אישיות שמצויה מתחת לפני השטח.

אצל ילדים עם דיכאון כפול, אפיזודת הדיכאון הקליני נוטה להיות קצרה יותר, אך מכל מקום – כל הפרעת דיכאון אצל ילדים דורשת טיפול.

דיסתימיה יכולה להביא להשלכות קצרות וארוכות טווח, כמו ביצועים אקדמיים מוחלשים וחברתיים ירודים, שימוש בחומרים אסורים וסיכון גבוה יותר להתאבדות, ובשום אופן אין להתעלם ממנה. הטיפולים השכיחים עבור ילדים הלוקים בדיסתימיה הם פסיכותרפיה, תרופות או שילוב ביניהם.

 

דיכאון שנגרם עקב שימוש בחומר / תרופה

דיכאון שנגרם על ידי חומר / תרופות (Substance/medication-induced depressive disorder) הוא מצב קליני שמאופיין בתסמיני דיכאון שמופיעים במהלך או מעט אחרי שאדם נטל תרופה או חומר פסיכואקטיבי מסוים, או חווה נסיגה (withdrawal) מתרופה או חומר מסוים.

שכיחות הסוג זה של דיכאון היא 0.26% מהאוכלוסיה הכללית. דיכאון שנגרם על רקע של שימוש בחומרים מתאפיין בשינוי בולט ומתמשך במצב הרוח, כאשר האדם מגלה סימנים ותסמינים ברורים של דיכאון, או ירידה ניכרת בעניין או הנאה מפעילויות יומיומיות ותחביבים, שמתחילים להופיע במהלך או מעט אחרי נטילת תרופה או חומר עם השפעה נוירולוגית (האחרון כולל שימוש בסמים טבעיים או סינתטיים, שחלקם מובילים לדיכאון).

 

דיכאון מקביל 

דיכאון אקוויוולנטי: תסמונת או סינדרום שעשויים להוות צורה לא שלמה של אפיזודה דיכאונית. למשל, היעדרות מביה"ס, שימוש מופרז באלכוהול, והפקרות מינית אצל בני נוער, כולם עלולים לתרום לדיכאון אקוויוולנטי.

 

 

דיכאון חורף / דיכאון עונתי

 דיכאון עונתי :  מטופלים שמתארים יותר משלושה גלים חוזרים, המופיעים כל שנה באותה תקופה בטווח של עד שישים יום. גלים אלו נובעים מגורמים פסיכו-סוציאליים עונתיים, וגם, ההחלמה או המעבר מקוטב אחד לשנ מתוארים כעונתיים. 

מאחר שההפרעה נעוצה ברובה מגורמים סביבתיים הקשורים באורך היממה, הטיפול הנפוץ והאפקטיבי ביותר הינו "טיפול באור" (light therapy). בטיפול זה, פשוטו כמשמעו, המטופל נחשף לאור באופן קבוע ובעוצמות משתנות באופן שמדמה את עוצמת אור השמש. הדבר אפקטיבי במיוחד בארצות שבהם הימים קצרים מאוד ויש ימים ולעתים אף שבועות ארוכים ללא שמש. הטיפול פשוט ומתקיים בדרך כלל בבית – המטופל מקבל "קופסת אור" המכוונת להפיק את האור המתאים למשך 30 דקות עד שעתיים ביום, בהתאם להנחיות הקליניות.

 

 

דיכאון מלנכולי

מלנכוליה  - מלנכוליה היא הגדרה "של פעם", למרות שהאבחנה שרדה את  השינויים ואת מהדורות ה- DSM וה- ICD.  

על פי ספר ההפרעות הפסיכיאטריות העדכני (DSM-5) מלנכוליה הינה תופעה ייחודית ולא תת-סוג של דיכאון קשה (Major Depression).

אבל, באותה נשימה, חשוב לציין שלשתי התופעות סימפטומים משותפים.

ביניהם נמנים חוסר הנאה מפעולות יום-יומיות, ירידה במשקל ותחושה מתמשכת של אשמה. 

 

מה ההבדל בין מלנכוליה לדיכאון?

ההבחנה בין השתיים, מלנכוליה ודיכאון, אינה פשוטה וקשורה במשקל הייחודי הניתן לכל אחד מהסימפטומים. יש הסכמה ששכיחות המלנכוליה נמוכה מאוד. 

 

 

דיכאון לא טיפוסי / דיכאון אטיפי

בדיכאון לא טיפוסי מופיעים סימפטומים של דיכאון קליני לצד מאפיינים לא טיפוסיים.

התסמונת דומה לדיכאון קליני קלאסי עם כמה הבדלים:

מטופלים המתמודדים עם דיכאון קליני עם מאפיינים לא-טיפוסיים מתמודדים עם עייפות קיצונית והדיכאון משפיע עליהם בעיקר בשעות הבוקר.

אדם הסובל מדיכאון לא טיפוסי יראה מצב רוח משופר  אם יקרה משהו חיובי.מה שקורה לעיתים רחוקות עם דיכאון קליני.

בנוסף, יש להם לפחות שניים מהתסמינים הבאים:

  • שינה רבה מדי

  • תיאבון מוגבר או עלייה במשקל

  • תגובה אינטנסיבית יותר או רגישות מוגברת לדחייה שמביאה לעתים קרובות לבעיות בקשרים חברתיים ועבודה

  • תחושת כובד או שיתוק 

בנוסף, המתמודדים עם דיכאון אטיפי סובלים מנטיה גבוהה מהנורמה למחלות לב, הם סובלים ממחסור בהורמוני גדילה, יש להם נטיה מוגברת לפתח דלקות והם מראים רמות נמוכות של שחרור הורמוני לחץ.

 

 

  

דיכאון קטטוני

בדיכאון קטטוני, הובחן בעבר כקטגוריה דיאגנוסטית נפרדת, אך כיום הוא נחשב כסינדרום נלווה לצד הפרעות נפשיות כרוניות קשות, כמו סכיזופרניה. קראו כאן .

 

 

דיכאון קוגניטיבי לעומת דיכאון סומטי

דיכאון קוגניטיבי מתייחס לתסמינים דיכאוניים כמו עצבות ופסימיות.

דיכאון סומטי כולל ביטויים סימפטומטיים גופניים, כמו עייפות והפרעות שינה. 

 

 

דיכאון אנקליטי

דיכאון אנקליטי הוא סינדרום ייחודי שהומשג על ידי סידני בלאט, פסיכולוג וחוקר.

בלאט הגדיר דיכאון אנקליטי כהופעה של חששות בין-אישיים מוגזמים ומופרזים, תחושות בדידות, חולשה, חוסר אונים ופחד.

זאת לעומת דיכאון פנימי, המאופיין בעיקר בנטיה חזקה וקבועה לביקורת עצמית מופרזת, פרפקציוניזם והערכה עצמית נמוכה.

 

קיראו על התמודדות עם חרדות ודיכאון בהריון <

 

דיכאון סוער (Agitated depression)

דיכאון סוער, תוסס או חרדתי, הוא תת סוג של דיכאון שחולק מאפיינים משותפים עם הפרעה דו-קוטבית (מניה דפרסיה), למשל מחשבות מהירות (racing thoughts), אנרגיה עודפת, היעדר שינה ובמקרים חריגים אף אובדן קשר עם המציאות, עם אפיזודות של אנרגיה ומוטיבציה נמוכות.

בעבר נוצר טשטוש בין דיכאון סוער לבין מניה דפרסיה, אולם כיום רווחת המודעות הקלינית של אבחון מדויק יותר של ההפרעה, ורוב הקלינאים מתייחסים אליה כתת-סוג ספציפי של דיכאון.

 

 

דיכאון וסקולרי

דיכאון וסקולרי, כלומר דיכאון שקשור בכלי הדם, הוא תת-סוג של דיכאון שפורץ בשלב מאוחר במהלך החיים, במיוחד במהלך הגיל השלישי. 

דיכאון וסקולרי מתאפיין במופע  קליני מובהק שקשור לנזק מוחי, עם ממצאי MRI שמעידים על עודף חומר לבן במוח (מיאלין), נגעים מיקרו-וסקולריים תת-קורטיקליים ועוד.

אחת משיטות הטיפול המבטיחות לתת-סוג זה של דיכאון היא גריה מוחית אלקטרומגנטית.

 

דכאון אחרי אירוע מוחי (שבץ)

דיכאון לאחר שבץ מוחי (PSD) נחשב לתוצאה הנוירופסיכיאטרית השכיחה ביותר לאחר אירוע מוחי, כאשר לא פחות משליש מהמטופלים שעברו שבץ חווים אחריו דיכאון קליני (MDD).

יתר על כן, מצב זה יכול להשפיע לרעה על תפקוד קוגניטיבי, התאוששות תפקודית והמשך חיים תקינים. 

 

 

 

 כתיבה:

 

איתן טמיר, MA, ראש המכון 

 

 

מקורות:

 

 

ד"ר עידו מגן ויעל אשכנזי (2018). סוגים שונים של דיכאון. מכון דוידסון.

 

דיכאון קליני - ערך ויקיפדיה

 

Nancy Schimelpfening (2020). 7 Common Types of Depression. in https://www.verywellmind.com/common-types-of-depression-1067313

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2020