עייפות מרוב זהירות | caution fatigue | שחיקה מהנחיות הקורונה

Covid-19 Caution Fatigue

 

טוב, יש כבר חיסון. 

אבל הקורונה עוד פה. עדיין לא לוחצים ידיים.

 

אני ממש מתגעגע ללחיצות ידיים, מחווה שלמדנו לאחרונה שיש בה, איך נגיד, טומאה מסוימת שעלולה להיגמר לא טוב... 

 

אחרי כמעט חצי שנה של ריחוק חברתי, איכוני שב״כ, הפגנות, הצפות קורטיזול (הורמון הלחץ הכרוני) שני סגרים וניסיונות לפענח כמה היינו קרובים לחולה מאומת, הרבה  מומחים לבריאות הנפש חושבים שאנחנו חווים סוג של ״עייפות מזהירות״.

שמתם לב שאתם פחות עוקבים בדקדקנות אחרי הנחיות, סטטיסטיקות, שיעור ההדבקה ואחוז המאומתים מתוך הנבדקים?

ובכלל, מתי לאחרונה שטפתם ידיים מלא זמן, באדיקות, כמו בהתחלה?

 

 

מהי עייפות מזהירות? 

אחרי שדיברנו על עייפות זום, הגיע הזמן לעייפות מזהירות. 

עייפות מזהירות, שמכונה לאחרונה גם Psychic numbing,  מתרחשת כאשר לאנשים יש ממש מעט מוטיבציה או אנרגיה לציית במשך הרבה זמן להוראות בטיחות, בדיוק כמו שקורה עכשיו עם הנחיות הריחוק החברתי של הקורונה.  

את המושג "caution fatigue" טבעה פרופ׳ ג'קלין גולן, פסיכיאטרית וחוקרת בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת נורת'ווסטרן פיינברג.

גולן מדמה את הנפש האנושית לסוללה, שבתחילת הדרך הייתה מלאה, דרוכה ומלאת מוטיבציה להשטיח את העקומה, אבל עם הזמן הלכה והתרוקנה. זה די הגיוני - אנחנו לא יכולים להישאר בדריכות מתמשכת לאורך חודשים. 

 

הנה - ממש ברגעים אלו, כשאני עושה הפסקה מהכתיבה ונכנס לתכנת Canva כדי לעצב תמונה למאמר, אני רושם את המילים Caution Fatigue Covid-19  (אפשר לראות את היצירה המוכנה למעלה, התמרור הזה… ).

אז ברגע שאני כותב  ״Covid-19״, מגיחה  לי מימין התראה, פופ אפ על עשירית מהמסך,  עם הצעה לקבל עזרה נפשית או לקרוא קצת הנחיות מעשיות לגבי התנהגות נכונה במגיפה.

 

מישהו באמת קורא את הדברים האלה???

 

שששש... לא לצעוק, זה בדיוק נושא הטור:

התעייפנו, נשחקנו, נגמרנו מזה.

כמו בתופעה של ״עיוורון פרסומות״, התודעה למדה להתרחק מגירויים כאלה ולהתאמץ אקטיבית להתעלם מהם. 

המצב הנפשי של התנהלות בתנאי פנדמיה תנודתית, כמו אניה בים סוער,  כופה עלינו מתח כרוני, קושי ניכר לעבד מידע חדש והקהיית רגישות כלפי אזהרות, סוג של התרגלות, הביטואציה, שבה שום דבר חדש כבר לא באמת מזיז לנו.  

בתחילת המגפה כולנו עמדנו על המשמר, נזהרנו מאוד, שמרנו על ריחוק חברתי, שמנו מסיכות, שטפנו ידיים כמו שאמרו לנו, הכל כדי ״לשטח את העקומה״.

עולם שלם לקה בו זמנית בהפרעה אובסיסיבית קומפולסיבית בזמן הקורונה, מתוך הנחיות הרגולטור. 

היום, כשהקורונה נמצאת איתנו כבר הרבה זמן, רובנו מתחילים להרגיש איך ההגנות מתחילות להתרופף.

המגפה, שהיא גם מצב זמני וגם מאופיינת בחוסר ודאות, הביאה לעלייה ברמות החרדה ובדיכאון. טבעי שבמצב כזה, שהוא לא בשליטה שלנו, אנשים ירגישו פחד, מתח ודאגה.

כפי שהתרגלנו לקחת ביציאה מהבית מפתחות, ארנק ומסכה, ככה למדנו לסנן את האיומים והאזהרות שמפומפמים מכל כיוון, בלי שמץ של יעילות. 

אפשר לפנות לעזרה ולתמיכה, כמו לטיפול נפשי אונליין בזום, אבל יש גם דברים שאפשר לעשות לבד כדי להתמודד עם השחיקה: למשל, להגביל את צריכת החדשות למקסימום של שעה ביום, להכיר ברגשות שלנו, לקבל אותם ולתת להם מקום, ובאותו זמן – להבחין בין ״מה שיכול לקרות״ לבין ״מה שסביר שיקרה״. 

 

 

איך מתמודדים עם עייפות מזהירות קורונה?

זוכרים את התחושה האפולקליפטית של ההתחלה?

את השקט ברחוב בסגר הראשון?   

את ההגיג המחריד שאנחנו עלולים נמות מקורונה?

זאת אמנם אפשרות, אבל למדנו לחיות יותר לפי הסבירות המציאותית שזה יקרה, שהיא תמיד נמוכה יותר מהתרחישים של חרדה מקורונה.

מצד שני, חשוב שהמטוטלת לא תוביל אותנו לשאננות. כן צריך להיות מודעים לאפשרויות, אבל לאזן בין יישום הנחיות הבריאות לבין הפחתה של תדירות הדאגות. אל תהיו יותר מדי חיוביים או תתעלמו בצורה לא חכמה מההנחיות – תחשבו מעבר לעצמכם ותזהו איזה מהפעולות שלכם יכולות לפגוע בקשישים או באוכלוסיות פגיעות. 

אם אתם בבית, כדאי גם שיהיה לכם סדר יום מובנה. סטודנטים, למשל, יכולים להיות יותר יצרניים אם  יקצו זמנים מיוחדים במהלך השבוע לצפייה בהרצאות באתר האוניברסיטה, לקריאת מאמרים ולהשלמת שיעורי בית. חוץ מזה, כדאי שתהיו טובים וחומלים כלפי עצמכם ותקצו זמן לטיפול עצמי, לבריאות הגופנית והנפשית שלכם, לכיף, ליצירה, לקשרים חברתיים ולהקלה בסטרס הנפשי.

בתוך הסגר קשה יותר לשמור על קשר עם אנשים, אבל אפשר תמיד להשתמש ב״זום״ או ב״וואטסאפ וידאו״ כדי לתקשר בצורה יותר ידידותית מטקסטים.

כדאי לקיים שיחות משמעותיות שלא מתמקדות במגפה ואולי גם לעשות פעילויות למען הקהילה, וברוך השם, יש מספיק אנשים בארץ שזקוקים לעזרה. אל תשכחו שכל ההתאמות שאנחנו עושים בתקופה הזו הן אינדיבידואליות. זה לא תהליך מוגדר מספיק, וחייבים סבלנות וגמישות פסיכולוגית כדי לעבור את זה.

תחזיקו מעמד אחים ואחיות. 

 

 

כתיבה: 

איתן טמיר, (MA),

ראש מכון טמיר

 

 

 

לקריאה נוספת:

 

https://news.northwestern.edu/stories/2020/04/caution-fatigue-could-dent-efforts-to-stay-safe/

 

https://www.mayoclinic.org/healthy-lifestyle/stress-management/in-depth/stress/art-20046037

 

https://time.com/5829312/covid-19-caution-fatigue/

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין





דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

בית פנינת האילון, יגאל אלון 157, תל אביב יפו, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר

הצהרת נגישות

שעות פעילות:

יום ראשון, 9:00–21:00
יום שני, 9:00–21:00
יום שלישי, 9:00–21:00
יום רביעי, 9:00–21:00
יום חמישי, 9:00–21:00
יום שישי, 9:00–13:00
 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2021