הפוך גוטה, הפוך- מסע אל "לב" הגבריות הישראלית

"הוא דווקא גבר רומנטי"

ori frid

"תגיד, אלה שלך?" ניגש אלי בסופר בחור שאני לא מכיר עם ערימת מצרכים בידיים. "נראה לי ששמת את זה בטעות בעגלה שלי" הוא ממשיך. אני נבוך, "הייתי בטלפון, חלוקת קשב, תודה. סליחה. נקודה."
הוא מצחקק ובעודו מתרחק מפטיר, "מזל גדול ששמתי לב, שלא תישן הלילה בחדר מדרגות". לוקח לי רגע להבין ואז אני מחייך לבדיחה, בפנים נהיה לי קוואץ' קטן.

אני מסתובב בסופר בשעות הערב המאוחרות עם רשימת קניות, חבורה של גברים בחולצות מכופתרות, או בגדי עבודה מגוונים, דוחפים עגלה ועל פניהם נסוך מבט מחפש, בואכה אבוד.

סליחה, איפה זה אבקת אפייה? איזה פירורי לחם הם "זהובים"? תגידי באיזה מרכך כביסה לבן אנחנו משתמשים בבית, יש פה מלא לבן. איך נראים אגוזי מקדמיה, לוז זה מקדמיה בעברית? צימוקים בהירים או כהים, משנה לך איזו חברה? ועוד כהנה וכהנה. חוויה גברית מוכרת. אחווה מודרנית.

אלא, שאצלנו בבית אני אחראי על רשימת הקניות, אני זה שיודע מה חסר בארונות, בד"כ אני מביא מהסופר פינוקים יקרים/מוגזמים ובהיפוך תפקידים מגדרי אני גם זה שחוטף את האש על הבזבוז, על זה שאפשר להאכיל גדוד של גולני, על דור שלישי וגו'.

בסיטואציה שתארתי למעלה, הבנתי שבתוך הקלחת המגדרית איבדתי גם את החוויה של הגבר חסר האונים בסופר, באיזה אופן איבדתי שם את השייכות החברתית שלי- להיות איבר בקבוצת הגברים חסרי האונים שחולקים חוויה משותפת של אי ידיעה לגיטימית. אין עוד הרבה מרחבים ציבוריים שבהם מותר לגבר להרגיש חסר אונים לחלוטין, ועוד לקבל על כך גושפנקא חברתית. דווקא הגבר הרומנטי בהקשר הזה, הוא קצת פחות גבר.

נדמה לי שמחול הזוגיות שמתרחש בסופרים ברחבי הארץ והעולם הוא מעין מרחב בלעדי של תיקוף לחווית חוסר אונים גברית. אגב בקרב חברים קיימת סקאלה שבה גבריות נמדדת ביחס הפוך לרמת ההתמצאות שלך ברחבי הסופר, כלומר ככל שאתה פחות מתמצא בעניינים נשיים (כביסה/גיהוץ/ בישול/קניות/בגדים) כך אתה יותר "גבר".

קאט בסיפור. זורק אותי לפעם הראשונה שבה נכנסתי לסופר גדול בארה"ב. באותה תקופה ממש גרתי שם והייתי צריך למלא את הבית במצרכים בסיסיים, לא מלפפון, עגבנייה ושתי לחמניות של טיול תרמילאים. אני צריך להודות בבושה מסויימת שאני מחבב גדול של סופרים. אני נוהג לעבור עם העגלה בכל שורה, מתרשם מהצבעים, סוגי האריזות, שמות, פונטים. סופרים לוקחים אותי לעולם של דמיון וחלומות על מה אפשר להכין, מי מסתדר עם מי בתוך המחבת, מרקמים, ריחות ועונג.
בכל אופן, בפעם הראשונה שנכנסתי לסופר ההוא חוויתי דיסאוריינטציה עצומה, הרגשתי שאני אבוד לגמרי במרחב, לא ידעתי למצוא כמעט אף מוצר שחיפשתי וביליתי שם כמעט שלוש שעות בצייד. כנראה הסידור האסוציאטיבי של מוצרים ביבשת החדשה שונה לגמרי מזה פה אצלינו. נוסף על צורות אריזה שונות, צבעים אופיינים למוצרים מסויימים וכן הלאה, גם "תורת הקבוצות" האמריקאית אודות צרכי אפיה, קופסאות שימורים, אוכל מוכן וכו' שונה לחלוטין. היגיון הקיבוץ שלהם אחר.

היה בהבנה עד כמה שיטוט במרחב מוכר הוא אסוציטאיבי ומורכב מתבניות משהו מאד מעניין. הרגשתי אבוד לגמרי במרחב לכאורה נגיש ומוכר. האתגור של חווית ההתמצאות במרחב הוא דבר לא שגרתי, למותר לציין שחזרתי אז הביתה מותש, כמו אחרי ריצה ארוכה. הזיכרון משם נשאר איתי כזיכרון לא משויים, תחושתי יותר מאשר ורבאלי, ילד קטן אל מול העולם הגדול. לקח לי זמן עד שהתוכנה בראש התארגנה מחדש, וכשחזרתי לארץ חטפתי שוק דומה בזעיר אנפין, כנראה משהו משפת האם המרחבית לא נעלם גם במפגש עם לא מודע חלופי.

עד כאן הזיכרון האסוציאטיבי משם, מנסה להבין מה עורר אותו.
חוזר לעגלת הקניות בסופר.

בתוך עולם גברי שבו חוסר אונים (מה, אתה לא יודע להחליף גלגל?) ותלות הם בלתי נסבלים, לא רק ע"י ההגמוניה הגברית אלא גם על ידי החברה הנשית (נשים רבות שפגשתי, פמיניסטיות ככל שיהיו מודות שחוות Turn Off מגבר שלא יודע לקדוח בקיר), הסופר הוא כמו אקס טריטוריה, יבשת אחרת, עולם מקביל. בסופר (כמייצג) קיים מרחב מתקף לתלות גברית. אם קיימת הנחה מסורתית א-פריורית מובלעת שאשה צריכה להיות תלויה ברמה מסויימת בגבר, ואנחנו הגברים נהנים מעמדת המציל האומניפוטנט, אזי ישנו גם מרחב גברי של מנוחה בתלות נשית. כך למשל סביב אוכל ("אני הולך לאמא שלי לצהריים"), כביסה ("תוכלי להוריד לי את הכתם הזה?"), או קניות בסופר ("איפה לעזאזל הם מחביאים את הגפרורים?")

הקינה שלי היתה סביב האובדן של מרחב התלות הלז. מן הגבר המודרני המטרו-סקסואל נדרשת שליטה וכח גם באזורים שבהם יכול היה בעבר להתרפק בעמדה אינפנטילית. אגב, נדמה לי שזה הרקע הנפשי/חברתי לסערה בכוס תה שעורר הטור של רענן שקד לפני כמה חודשים. הדרישה מהגבר לוותר על אזורי הנוחות הילדיים שלו, ולקחת חלק שווה בחיים הרגשיים של בני הבית.

היות שבגיל די צעיר יצאתי לעצמאות נפשית (מכמה סיבות שונות) ולא הרבה שנים אחר כך גם לעצמאות כלכלית, ונוסף לזה חייתי לא מעט שנים כרווק, למדתי ופיתחתי לעצמי המון יכולות "נשיות" (במרכאות). קשור גם לעובדה שאמי רצתה בת זקונים ובהרבה אופנים גידלה אותי ככזה, אבל זה לפוסט אחר. בכל אופן, ההתפתחות המולטי מגדרית הזו יתרה במובנים מסויימים את התפקידים המגדריים המסורתיים של ה"עזר כנגדי", ואזי בתוך מערכת זוגית נדרשת ממני לא פעם, עבודה לא פשוטה של נסיגה או מו"מ על אזורי קינון מגדריים (המטבח, עיצוב הסלון וכו').

נדמה לי שתופעת הרווקות המאוחרת בשילוב עם רמת עצמאות גבוהה (לגור לבד, רחוק מההורים) מפתחת מצד אחד יכולות מגוונות, אבל מצד שני עלולה להקשות באזורי מגדר על כינון של זוגיות. מאהלר קופצת לי לראש סביב השאיפות המערביות, ספרציה/אינדיבידואציה כשמישהו שם בדרך שכח את שלב ה-Rapprochement. בשילוב עם תפישה גברית חברתית, תלות נתפשת לא פעם כשלב התפתחותי נחות. חופשי זה לגמרי לבד.

דווקא במונחי ה"הכרה" או "הכרה הדדית" הפרדוקסליים של ג'סיקה בנג'מין יש משום אפשרות להארת הקונפליקט. הצורך בנפרדות מן האחר לצד הצורך בהכרה ממנו, לצד ההכרה בצרכים שלאחר יש ממני. התנועה בין ארבע המטריצות מכוננת קשר;

1. אני- אובייקט / אחר- אובייקט.
2. אני –סובייקט / אחר- אובייקט.
3. אני- אובייקט / אחר- סובייקט.
4. אני- סובייקט / אחר- סובייקט.

דומה במובן מסויים גם לרעיון הקבלי אודות נסירה (אחור באחור/ פנים בפנים וגו').

דרך הפריזמה של המודל של בנג'מין מעניין בעיני לבחון את החלוקות הדיכוטומיות והחד משמעיות לאזורי רגרסיה "נשיים" לצד אזורי רגרסיה "גבריים" לגיטימיים. איזו רגרסיה מותרת לאישה, ואיזו לגבר?
אני מרגיש שיותר משרגרסיות כאלו מאפשרות תחושת התרגעות אצל האחר הן מייצרות דרישה קונקרטית להיענות לצו חברתי פלסטי. ולצד זה, באזורי הדמדומים המגדריים, עד כמה שהם מייצרים עניין ומשחקיות, מרגיש לי לעיתים מאד לבד.

קראו פוסטים נוספים בבלוג של אורי פריד

 

 

לפני הרבה שנים הגעתי לבית הספר לפיתוח מנהיגות של צה"ל כדי להקים שם מרכז ידע. בשבוע האוריינטציה הצטרפתי לקבוצת פסיכולוגים תעסוקתיים-אירגוניים שעברו השתלמות. שם נחשפתי לראשונה לתיאוריות של קבוצות. כשאמרתי משהו והכתירו אותי כקול קבוצתי נפגעתי עד עמקי נשמתי. זה היה הקול שלי, חשבתי לעצמי, ולא קול של שום קבוצה.

ולמה נזכרתי בכך השבוע? שהרי יובלות עברו מאז ואני כבר מנחת קבוצות בעצמי? נזכרתי בזה השבוע כי נכחתי באירוע קבוצתי משמח וקצת יוצא דופן. קרוב משפחתי, טייס, טס את טיסתו האחרונה באל על. כשנחת מארצות הברית חיכינו לו חבריו ובני משפחתו בנתב"ג על המסלול, ואז שתי מיכליות התיזו זרנוקי מים על המטוס, שיצרו גשר מים מעליו. ר. תחב את ראשו מבעד לחלון המפלצת המעופפת (ככה זה נראה מקרוב) ונופף לנו בידו נרגש ומאושר. גם אנחנו התרגשנו ודמענו בהכירנו את אהבתו לטייס ואת משמעות הפרידה עבורו. אחרי כן עלינו למטוס, פתחנו בקבוק שמפניה, טעמנו מהכיבוד שהבאנו וחגגנו.

 

Carl Gustav Jung

 

אז איך זה קשור לקבוצות? אז ככה – שלושים האנשים שחיכו על המסלול הכירו זה את זה ברמות משתנות - חלק מהאנשים באופן אינטימי, חלק באופן שטחי וחלק לא הכירו כלל. התאספנו בכניסה לנתב"ג, עלינו יחד על אוטובוס עד למקום הנחיתה ועלינו יחד למטוס – עניין של שעה בסך הכל. הייתה לנו מטרה משותפת – לשמח ולכבד את הטייס הפורש. והנה במהלך שעה חזיתי כיצד אנשים בודדים הופכים לקבוצה אם יש להם מטרה משותפת. אחד המוזמנים, טייס בעצמו, לקח על עצמו להסביר לנו את המתרחש ואת נוהלי הבטיחות. הוא הפך בלי בחירות ובלי דיונים למנהיג הקבוצה. אורחת נוספת ריכזה אצלה את הכיבוד, הפעילה את המוזמנים כמלצרים וארגנה שקיות אשפה. עוד אורחת ריכזה את הילדים והסבירה להם את המתרחש והפעילה אותם. היו אורחים שתיעדו והפיצו צילומים והייתה אפילו אחת שכמה ימים אחר כך כתבה על זה פוסט ☺.

ומה יונג היה אומר על זה?

יונג כמעט לא התייחס לקבוצות או לטיפול קבוצתי, אבל הבסיס לתורתו הוא שאנחנו, בני האדם קבוצה עם מאפיינים מובחנים מבחינה נפשית. הלא מודע הקולקטיבי מאפשר לנו כנראה, באמצעות הארכיטיפים המולדים המשותפים, להתקבץ, להבין זה את זה באופן עמוק ולארגן את הפעילות הקבוצתית שלנו כמעט באופן ספונטני באמצעות הדפוסים הטבועים בנו. יונג אומר על טיפול כך: "כאן (בטיפול) עלינו ללכת אחר הטבע כמדריך ומה שעושה אז המטפל הוא פחות שאלה של טיפול ויותר פיתוח האפשרויות היצירתיות החבויות במטופל עצמו." כנראה שאותו הדבר ניתן לומר על קבוצות ועל טיפול קבוצתי – אם קמה קבוצה, יעלו ויבואו מאפייני הקבוצה הטבעיים והפוטנציאל היצירתי והריפוי המצוי בקבוצה יצמח גם הוא באופן טבעי ויחד עם המטפל המתאים יבואו לידי מימוש.

לאתר של דפנה:

http://daphnashalem.wixsite.com/psychotherapy

 לקריאת פוסטים נוספים של בבלוג של דפנה שלם:

http://what-jung-whould-have-said.blogspot.co.il/

 

הפרעה אגו דיסטונית VS הפרעה אגו סינטונית

מה ההבדל בין אגו דיסטוני לאגו סינטוני?

אחד האפיונים באמצעותו מבחינה הפסיכולוגיה בין מציאויות פנימיות, הוא חלוקתן לחוויות אגו סינטוניות ולחוויות אגו דיסטוניות:

אגו סינטוניות מתייחסת לתכונות שאנו מתייחסים אליהן כחלק מעצמנו, מקבלים אותן, משלימים איתן ורואים בהן כהולמות את אישיותנו ורצונותינו.

לעומתן, אגו-דיסטוניות מתייחסת לחוויות שאנו לא רואים בהן כחלק מעצמנו, כמו היו רכיב זר שאנו שואפים להשליך מאיתנו, שאינו הולם לערכינו. הן חלק מאיתנו, אבל לא אינו שייכות לנו.

Psychologycal Evaluation

חוויה אגו סינטונית היא למעשה חוויה של הלימה, של התאמה בין האדם, ערכיו ושאיפותיו, לחוויה.

לעומתה, חוויה אגו-דיסטונית היא חוויה של קונפליקט, של חוסר הלימה בין החוויה של האדם למכלול התכונות, השאיפות והערכים שמשייך לעצמו.

 


הפרעות אגו סינטוניות והפרעות אגו דיסטוניות

בהקשר של הפרעות נפשיות, הפרעה אגו סינטונית היא הפרעה נפשית אשר אינה נחווית אצל האדם כחלק שלילי בו, הוא מקבל אותה ורואה בה כחלק ממנו, מאישיותו ומחייו.

לעיתים, הסובלים מהפרעה אגו סינטונית אינם מבחינים בכך שהם סובלים ממצוקה, הם לא מבחינים בנזק שהיא מסבה להם, הם מפרשים את הסימפטומים של ההפרעה הנפשית כחלק אינהרנטי מהם ומטבעם.

 

הנה כמה דוגמאות להבחנה בין הפרעות אגו סינטוניות להפרעות אגו דיסטוניות:

 

 
הפרעות נפשיות אגו סינטוניות הפרעות נפשיות אגו דיסטוניות
הפרעת אישיות אובססיבית קומפולסיבית (OCPD) הפרעת חרדה אובססיבית קומפולסיבית (OCD)
 היפוכונדריה / חרדת בריאות  הפרעת אישיות פרנואידית
 אנורקסיה נרבוזה  הפרעת אישיות נרקיסיסטית
   
   
   

 

 

 

לעומתה, בהפרעה אגו דיסטונית האדם המתמודד מודע היטב לסבל שגורמת לו, ומעוניין להשתחרר ממנה.

האדם אינו מזדהה עם מאפייני ההפרעה, שואף להפסיק את הסימפטומים מהם סובל, אינו רואה בהפרעה כחלק ממנו, אלא כגוף זר שהשתלט על נפשו.

 

חשוב לשים לב:

הפרעה אגו סינטונית אינה עדות לכך שהאדם סובל ממנה פחות בהשוואה למתמודד עם הפרעה אגו-דיסטונית, רק שהסבל לעיתים אינו מודע, או לחילופין נחווה כחלק בלתי נפרד מחייו של האדם.

האדם לעיתים מקבל את הסבל, או כלל אינו מודע אליו, ולעיתים זה אחד המאפיינים של ההפרעה הנפשית ממנה סובל (למשל, פרנויה).


את ההבחנה בין אגו-סינטוני לאגו-דיסטוני ניתן לעשות במצבים רבים ובהפרעות נפשיות רבות.

דוגמה נפוצה היא בהקשר של הבחנה בין OCD (הפרעה טורדנית-כפייתית) לבין OCPD (הפרעת אישיות טורדנית-כפייתית)

OCD היא לרוב הפרעה אגו דיסטונית, כך שהסובלים ממנה לרוב מודעים לסבלם ושואפים להפחית אותו, רואים בסימפטומי ההפרעה, כדוגמת טקסים ומחשבות טורדניות, כמטרד המשתלט על חייהם.

לעומתם, ה-OCPD היא לרוב הפרעה אגו סינטונית, אשר הסובלים ממנה אינם בהכרח מודעים לסבל שגורמת להם ואינם מפרשים אותו ככזה, הם אינם רואים בעיה בטקסים ובמחשבות הטורדניות, ורואים בהם כחלק בלתי נפרד מחייהם ומנטייתם הטבעית, עד שמוכנים לשלם את המחיר שגובים מהם.

לכן, הם נוטים פחות לפנות לטיפול בגין סימפטומי ה-OCD, אותם מפרשים כרצויים וכנובעים מרצון אמיתי.

OCPD Obsessive compulsive personality disorder

 

יתר על כן, גם האבחנה שניתנת לסימפטומים עימם מגיע האדם לטיפול מושפעת מהאם הסימפטומים נחווים כאגו-דיסטוניים או כאגו-סינטוניים.

למשל, כאשר האדם מגיע עם התנהגות כפייתית, למשל הקשורה בהרגלי ניקיון והיגיינה, ההחלטה האם יאובחן ב-OCD או ב-OCPD קשורה במידה בה מבין שהתנהגותו איננה רציונלית.

כאשר האדם מבין שאין צורך אובייקטיבי לעשות את הפעולה החזרתית והבלתי נשלטת שעושה, סביר שיאובחן ב-OCD. עם זאת, כאשר אדם אינו מזהה את החריגות שבהתנהגותו ואינו מפרש אותה כבלתי רציונלית, סביר יותר שיאובחן ב-OCPD.


בעבר, בתקופות בהן הומוסקסואליות נחשבה הפרעה נפשית, גם אותה נהגו לחלק לאגו סינטונית ולאגו דיסטונית.

בהקשר זה, הומוסקסואליות אגו-סינטונית הוגדרה גכזו שהאדם מקבל כחלק מעצמו, מצב של חוסר קונפליקט וחוסר מלחמה עם הנטיה ההומוסקסואלית.

לעומתה, הומוסקסואליות אגו דיסטונית היא חוויה בה ההומוסקסואליות נתפסת כדבר שנכפה על האדם, הוא שואף להיפטר ממנה, וסביר שיפנה לטיפול על מנת "לפתור" אותה.

כיום לא מקובל לתאר הומוסקסואליות במונחים אלה, המאפיינים הפרעות נפשיות, אך החלוקה הזו עדיין בשימוש במחקרים השואפים להבחין בין אנשים השלמים עם נטייתם המינית, לעומת אחרים אשר היו מעוניינים בנטייה אחרת.

על אף שהמושג כבר פחות בשימוש בקרב מטפלים נפשיים, קיימת הבנה שבתהליך ההשלמה עם הנטיה המינית ניתן לזהות חוויות מורכבות, בהן יש גם קונפליקט אגו דיסטונית וגם הלימה אגו סינטונית.

כאן, כמובן, השאיפה היא להביא את האדם לכדי חוויה אגו סינטונית, המאפיינת קבלה אמיתית של המצב כחלק מהאדם.

 

בגישה הפסיכואנליטית, התייחסו מספר כותבים להבחנה בין אגו דיסטוני לאגו-סינטוני:

ראשון היה פרויד עצמו, שטבע את המושג במאמר על הנרקיסיזם בשנת 1914.

אנה פרויד, בתו, טענה כי קשה יותר להבחין בהגנות אגו סינטוניות בהשוואה לדחפים אגו דיסטוניים. גם היינץ הרטמן, עמיתה מגישת פסיכולוגיית האני, השתמש בהמשגות אלו. 

 

לסיום, צפו בסרטון יסודי ובהיר, של ד״ר ברני וד״ר מרשל,

שמסבירים יפה על ההבדלים בין הפרעות אגו דיסטוניות להפרעות אגו סינטוניות:

 

 

כתיבה:

 

איתן טמיר, ראש המכון, MA 

 

 

 

 

 

מקורות:

 

 

 

Castellini, G., Fanni, E., Corona, G., Maseroli, E., Ricca, V., & Maggi, M. (2016). Psychological, Relational, and Biological Correlates of Ego-Dystonic Masturbation in a Clinical Setting. Sexual Medicine, 4(3), e156–e165

 

 

Osama K.Z. Shaeer, Kamal Shaeer. (2014) Relieving dysphoria associated with ego dystonic male homosexuality. Human Andrology 4:4, pages 91-94

 

 

Ronald J. Comer: Abnormal Psychology 3rd Edition, Freeman Press, 1998

 

 

 

 

תמונות: Shtterstock

 

האם אפשר לשנות אופי ואישיות בטיפול פסיכולוגי?

כיצד מודדים את השינוי במחקרים?

 

מה זה בכלל אישיות (Personality)?

אישיות מתייחסת למכלול התכונות, הנרכשות והמולדות, באמצעותן אנשים חושבים, מרגישים, וחשים את חייהם. 

פסיכולוגיה של האישיות היא התחום הנרחב והעשיר ביותר בפסיכולוגיה קלינית, בעיקר מכיוון שהוא כולל בתוכו את מרבית התחומים האחרים.  

מזווית פסיכואנליטית, אוטו קרנברג מציע כי אופי מתייחס לגילויים התנהגותיים של זהות אגו, פונקציות אגו ומבני אגו.

בעוד שהפן הסובייקטיבי של זהות עצמית, כלומר האינטגרציה של מושג העצמי ומושג האחר הם מבנים פנימיים שמשפיעים על הארגון הדינמי של אופי.

 

 

עוד מהזווית הפסיכואנליטית:

אישיות נקבעת על ידי טמפרמנט ואופי אבל גם על ידי מבנים תוך נפשיים בסיסיים, כמו הסופר-אגו, שמתייחס לאינטגרציה של מערכות ערכים, הממדים המוסריים והאתיים של האישיות.

אינטגרציה של רבדים מסוימים של הסופר-אגו, מהווים רכיבים חשובים באישיות הכוללת.

ניתן לחשוב על האישיות כשלעצמה, אם כך, כאינטגרציה דינמית של כל תבניות ההתנהגות הנגזרות מטמפרמנט, אופי ומערכות ערכים מופנמים.

בנוסף, הלא-מודע הדינמי או האיד מרכיב את המערכת המוטיבציונית, הדומיננטית - ופוטנציאלית גם קונפליקטואלית - של האישיות. 

המידה בה התרחשה אינטגרציה סובלימטיבית, בין דחפי איד לכדי פונקציות אגו וסופר אגו, משקפת את הפוטנציאל ההסתגלותי הנורמלי של האישיות.

 

IS PERSONALITY STABLE

 

מה משפיע על עיצוב ושינוי אישיות? האופי או הסיטואציה?

 

למרות שאנו מייחסים התנהגויות ל"אופי" או "אישיות" - מבנים שאנו תופסים כקבועים, שייכים לנו וקבועים - אחת השאלות החשובות ביותר שהעסיקו פסיכולוגים של האישיות היא:

״מה משפיע יותר על ההתנהגות שלנו, תכונות האופי או הסיטואציה?״

בקצה הדטרמיניסטי, עלתה טענה קיצונית כי תכונות אופי כלל אינן קיימות, וכי כל התנהגות היא פשוט תולדה של סיטואציה ספציפית. בקצה השני, שמוסכם יותר בעשורים האחרונים גוברת הסברה האינטואיטיבית כי אישיות אכן קיימת, וכי האופן בו אדם מתאר את אישיותו אכן עשוי לנבא את תגובתו למצב רלוונטי נתון.

 

 

איך מאבחנים אישיות?

 

פסיכולוגים מזהים תכונות אישיות באמצעות שאלונים, מבחנים להערכת האישיות, ראיונות וכלי אבחון מקצועיים נוספים, לצד תצפית בדפוסי ההתנהגות של הנבדק לאורך מגוון סיטואציות.

חשוב לזכור שכל התנהגות מושפעת משילוב בין תכונות האישיות, מאפייני הסיטואציה ומאפיינים נקודתיים - הגדרת מטרות זמניות, מצב רגשי, מצב גופני, עייפות ועוד.

כאשר צופים באדם לאורך זמן, ניתן לנטרל את ההשפעה שך משתני סביבה ולזהות דפוסים יציבים, דרכם ניתן להסיק על תכונות אישיותו.

 

 

האם אישיות יכולה להשתנות לאורך החיים? 

למרות שתכונות אישיות נחשבות יציבות, הן יכולות לעבור שינויים לאורך החיים, כאשר לרוב השינוי הוא לטובה.

עם טיפול פסיכולוגי או בלעדיו, אֲבָנִים שָׁחְקוּ מַיִם:

הזמן, בגדול, עושה אותנו יציבים ורגועים יותר, רק שהשינויים הללו די תנודתיים ולכן עד לאחרונה היה קשה לזהות במדויק את דפוס השינוי.

מחקר אורך מעניין, שנמשך 50 שנה באוניברסיטת יוסטון, עקב בעקשנות ובהתמדה אחר מדדי שינוי אישיות לאורך החיים:

החוקרים בדקו תלמידי תיכון בשנות ה-60, בהיותם בני 16, על בסיס שאלוני אישיות של מודל ה-BIG-5  וכעבור 50 שנה בדקו החוקרים שוב את אותם משתנים אישיותיים.

ובכן, מה הממצאים?

  • ברמה האישית, תכונות האישיות שנמדדו נותרו יציבות למדי לאורך החיים. למשל, משתתפים שהיו מצפוניים יותר מהממוצע בגיל הנעורים נשארו בעלי מצפון גבוה יותר מהמדגם גם לקראת הגיעם לגיל 70.
  • החוקרים מצאו הבדלים אינדיבידואליים מצומצמים יחסית לשני הכיוונים - חלק מהמשתתפים נטו מעט לכיוון חיובי ומסתגל ואילו אחרים לכיוון שלילי והרסני.
  • הבדלים מגדריים - לא נמצאו הבדלים בעצמת התנודתיות בין גברים לנשים.
  • החוקרים מציינים כי ברמה הכוללת, נסיון החיים תורם להגברה של מידת היציבות הרגשית, המצפוניות והנועם (agreeableness). 

 

נשמע מבטיח... 

PERSONALITY CHANGE

האם ניתן לנבא הצלחה בחיים על בסיס תכונות אופי?

תכונות אישיות מעצבות במידה רבה את מסלול החיים של האדם, הן בשל יציבותן היחסית לאורך זמן והן בגלל האופן בו הן משפיעות ומעצבות את ההתנהגות.

ואכן, מחקרים רבים מראים כי תכונות אישיות מסוימות יכולות לנבא הצלחה בלימודים ובעבודה, בריאות פיזית והיבטים חיוניים נוספים.

כמובן שאין להתעלם ממשתני הסביבה, שמשפיעים משמעותית על מסלול החיים האינדיבידואלי, אבל תכונות אישיות יכולות בהחלט להסביר מדוע שני אנשים שגודלו בסביבה דומה ובנסיבות חיים קרובות, התפתחו להיות שני בני אדם שונים בתכלית.

 

 

אינטארקציות אישיות-סביבה

אחד הדברים שמעצבים את השינוי בתכונות האישיות שלנו הוא המסגרות אליהן אנו משתייכים. למשל, עבודה שמצריכה אחריות וסמכותיות גוררת התנהגות כזו מצד האדם, אשר עם הזמן הופכת לחלק אינטגרלי מתכונות האישיות שלו גם אם לא הייתה שם מלכתחילה.

מחקרים גם מראים כי אפילו הצבת מטרות בפני עצמה, ועצם קבלת ההחלטה להשתנות עשויים לייצר שינוי יציב בתכונות האישיות, כאשר השקעת מאמץ בכך מגבירה את הסיכויים לאין שיעור.

  

 

זיהוי מאפייני אישיות אצל אחרים

גם כשאיננו שמים לב לכך, אנו משתמשים ביכולתנו לאבחן תכונות אישיות כל הזמן, ויש מקרים בהן יכולת זו חשובה במיוחד.

למשל, מחקרים מראים כי כאשר אנשים בוחרים באנשים יציבים רגשית, אחראיים ונוחים כבני זוג לחיים, גוברים הסיכויים שמערכת היחסים תהיה מספקת ויציבה.

גם היום, כאשר קיים ברשות העולם המדעי ידע רב אודות תכונות אישיות, מדובר בנושא נחקר מאוד אשר מעסיק אנשי מקצוע רבים.

זאת בשל היותו כה חשוב ומכריע במסלול חייו של האדם, רווחתו הנפשית, בחירותיו ומערכות היחסים שמקיים.

 

 

שינוי במהלך טיפול נפשי יושג, בהיתכנות הגבוהה ביותר,

כאשר המטופל בוחר בעצמו

להתחיל תהליך טיפולי ויש לו רצון עז להשתנות.

או אז מוכשרת הקרקע לפסיכותרפיה מוצלחת ביותר.

 

דברו איתנו על שינוי ועל טיפול פסיכולוגי. 

  

צוות המטפלים והמטפלות

 

מכון טמיר

 

072-3940004

 

 

 

 

 

כתיבה:

יקיר רוזנפלד, פסיכולוג, וצוות מכון טמיר

 

עריכה מקצועית:

איתן טמיר, MA, ראש המכון 

 

מקורות והמלצות קריאה:

 

 

 

גיל, צ. , טמיר, א. (2019). הראיות לפסיכותרפיה מבוססת ראיות. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3830

 

 

Blatt, S. J., & Auerbach, J. S. (2003). Psychodynamic measures of therapeutic change. Psychoanalytic Inquiry, 23(2), 268-307

 

 

DeYoung, C. G., Carey, B. E., Krueger, R. F., & Ross, S. R. (2016). 10 Aspects of the Big Five in the Personality Inventory for DSM-5. Personality Disorders, 7(2), 113–123

 

 

Traci Pedersen (2018). How Much Do Personalities Change in 50 Years?. In Psycentral, retrieved 27/8/2018: https://psychcentral.com/news/2018/08/18/how-much-do-personalities-change-in-50-years/137970.html

 

 

 

 תמונות: Shutterstock

 

טיפול DBT בהתמכרויות

המאמר נכתב ע״י איתן טמיר, MA בפסיכולוגיה, פסיכותרפיסט מומחה וראש מכון טמיר לפסיכותרפיה; 
טמיר למד טיפול דיאלקטי-התנהגותי בארה״ב, במסגרת תכנית ההכשרה של פרופ׳ מרשה לינהן, מפתחת שיטת ה-DBT, והתמחה בטיפול במבוגרים ובני נוער; בשנת 2016 אירח בישראל את פרופ׳ ג׳יל ראתוס ופרופ׳ אנדרה איוונוף מאוניברסיטת קולומביה, לכנס הכשרה בן 3 ימים על DBT, בו השתתפו כ-300 אנשי מקצוע בארץ, בשיתוף פעולה עם המחלקה לרפואה פסיכולוגית במרכז הרפואי שניידר בפתח תקווה;
השתתף בקורס הכשרה בטיפול dbt במסגרת קורס הקיץ של היחידה להפרעות אכילה במחלקה הפסיכיאטרית של מרכז הרפואי זיו בצפת, כותב ומרצה על השיטה ומנחה כיום קבוצות מיומנויות בטיפול דיאלקטי-התנהגותי.
 
eitan

  

 

DBT-SUD - טיפול DBT בהתמכרויות

פרופ' מרשה לינהן, מפתחת גישת ה-DBT, החלה לפתח בעשור האחרון גם את הפרוטוקול היישומי של DBT לטיפול בהתמכרויות. את המלאכה היא עושה יחד עם שני חוקרים מוערכים ופורים: פרופ' סת' אקסלרוד מאוניברסיטת ייל וד"ר לינדה דימף מפורטלנד, מדריכה מוסמכת בתחום מטעם BTECH (מוסד ההדרכה הבינלאומי לטיפול דיאלקטי-התנהגותי).

טיפול בהתמכרויות לחומרים ובהתנהגויות מתמכרות, הוא אחד התחומים המתאגרים ביותר למטפלי בריאות הנפש, בעולם וגם בישראל. 

בהיות שיטת DBT מצטיינת ביעילותה לטיפול בהפרעות רבות על הספקטרום של ויסות רגשי, מתאמצים חוקרים בתחום לבחון, ליישם ולחקור את העקרונות הדיאלקטיים של השיטה בשילוב המיומנויות ההתנהגויות שנלמדות בה, על אוכלוסיית המכורים. 

 

גישת מזעור הנזקים ו-DBT 

בניגוד לעמדותיהן של גישות טיפול מסורתיות בהתמכרות, אשר דורשות התנזרות מלאה משימוש לפני תחילת הטיפול ואיסור מלא על שימוש במהלכו (כמו גישת 12 הצעדים, או AA), שיטת DBT מאמצת עמדה שנקראת בשפה המקצועית גישת מזעור נזקים (Harm reduction approcah).

המאפיינים העיקריים של עמדה זו הם התמקדות במניעת נזק, במקום התמקדות במניעה מוחלטת של שימוש בחומר, תוך המשך העבודה הטיפולית גם כאשר מטופלים אינם מצליחים, או שאינם מספיק רוצים, להפסיק להשתמש בסם ולהיגמל.

הרציונל הקליני של גישת מזעור הנזקים מתבססת על ההכרה בכוחם העצום של חומרים ממכרים ליצור קריסה מיידית במחשבות, בהתחייבויות, ברגשות ובתחושות של מטופלים, גם כאשר הם מאוד מעוניינים להתקדם לעבר גמילה, החלמה ושינוי. תפיסה זו, של גישת מזעור הנזקים, מצויה בהלימה עם אחת הנחות היסוד הכי בסיסיות של טיפול DBT, לפי כל שינוי חיובי שאנשים עושים בחייהם ראוי לתיקוף ולחיזוק.

במציאות, כל פסיכולוג מנוסה שמטפל בהתמכרויות יודע כי כמה רבה עצמתה של הכמיהה לסם - כמיהה זו מיידית ומהירה וכוחה חזק במקרים רבים הרבה יותר מכל מאמץ מוטיבציוני שמתבסס על הברית הטיפולית שהמטפל והמטופל מייצרים.

מציאות מתסכלת זו מביאה מטפלים מגישות רדיקליות של פסיכותרפיה בהתמכרויות להיכשל פעם אחר פעם בדרך למטרה, בגלל "תחרות עם הסם", תחרות נואשת בה גם מטפל מצטיין ומטופל נחוש יתקשו מאוד לנצח.

 

התנזרות דיאלקטית

DBT ניגשת לבעיית ההתמכרות באופן שונה, שיש שיאמרו אלגנטית, מקבלת ומכבדת יותר:

בטיפול דיאלקטי התנהגותי עם מטופלים שסובלים מהתמכרויות, או התנהגויות מתמכרות, הסינתזה בין הפכים מכונה "התנזרות דיאלקטית".

המקורות של תפיסה טיפולית זו בגישת הטיפול הקוגניטיבית התנהגותית, במודל מניעת הנפילה (Relapse Prevention model), שפותח על ידי הפסיכולוגים מארלט וגורדון.

הרציונל של מודל מניעת הנפילה הוא תחזוקתי - חשוב לטפל מראש במעידות אפשריות, כדי למנוע נפילה מלאה לסם.

 

הביטוי הדיאלקטי המרכזי בטיפול DBT להתמכרויות חותר לגמילה מלאה מההתמכרות באמצעות שתי דרכים מקבילות:

  • אסטרטגיות שינוי שמטרתן להוביל להפסקה מיידית וקבועה של השימוש.
  • אסטרטגיות קבלהשאינן רואות הישנות ככישלון הטיפול, גם כאשר לא מצליחים להשיג את התוצאה הרצויה. 

בהתנזרות דיאלקטית, המטופל עובר שינוי מכוון, בין היותו מתנזר ב-100 אחוז ברגע הנוכחי, לבין ניהול מעידה, יכולת מוקדמת להתארגן לקראת האפשרות שהצורך לחומר יגבר על הלמידה בטיפול.  

 Dialectic abstinence

 

היררכיית המטרות

בטיפול DBT למכורים לחומרים, מתקיימת הערכה ראשונית לגבי ההתמכרות המרכזית, תוך בחינת ההיסטוריה האישית של המטופל ומצבו הקליני הנוכחי. 

הגמילה מהשימוש בסמים מסומנת כמטרה הטיפולית המרכזית בתהליך, אך כנהוג ב-DBT, מטרה זו מצויה בקטגוריית המטרות השניוניות בהיררכיה:

התנהגויות שמפריעות לאיכות החיים מטפל DBT תמיד ייגש להתמודד קודם עם שתי המטרות הממוקמות בראש ההיררכיה.

המטרה הראשונה היא מניעת סיכון אובדני או פגיעה בעצמי ו/או באחרים, והשניה, התמודדות עם התנהגויות שמפריעות לטיפול

 

לוכדת הפרפרים ומיסדת שיטת DBT, פרופ' מרשה לינהן

 

מטופלים פרפרים

בעוד שמטופלים מכורים ידועים בהתמסרות חזקה כמעט מיידית לטיפול נפשי, כוחותיהם להחזיק את המוטיבציה לאורך הדרך הרבה יותר מאתגרת. קשה להם להתמיד לאורך זמן, בעיקר עקב קשיים שכרוכים בתנודתיות במצבי הרוח.

מרבית מטופלי שיטת DBT בהתמכרויות נרתמים במהרה למשימה: הם מתמסרים ומתחייבים ברצינות למטרות הטיפוליות ולמערכת היחסים הטיפולית המתבססת בינם לבין המטפל. המטפל מקדיש 4 מפגשים הטרום-טיפול לבניית הבית המשותפת, תוך שימוש באסטרטגיות מחויבות התנהגותיות ויצירתיות. 

ואף על פי כן, המציאות מלמדת שבדרך לניקיון נערמים קריסות, מעידות ומכשולים - מבפנים ומבחוץ. מסיבה זו, DBT מתייחסת למעידה ולחזרה לשימוש בסם כבעיה הניתנת לפתרון ולא כהוכחה להיעדר מוטיבציה של מטופלים. אחד מעקרונות היסודיים של התפיסה טיפול דיאלקטי-התנהגותי קובע שהמטופל עושה כמיטב יכולתו בכל נקודת זמן מסוימת. קל וחומר בטיפול בהתמכרויות - למטופלים רבים לוקח זמן רב יותר להתחייב, ויש כאלה שלעולם אינם מצליחים להגיע לידי מחויבות מלאה המאפשרת לטיפול דיאלקטי-התנהגותי לעזור להם להיחלץ מ"הגהינום הרגשי" (לינהן מתייחסת למצב הנפשי הקשה בתחילת הטיפול כגהינום).

את המעטים הללו, ׳האגוזים הקשים׳ באמת של הטיפול בהתמכרויות, מכנה מרשה לינהן "פרפרים":

"פרפרים" הם אותם המטופלים אשר מתקשים להתחייב לטיפול בהתמכרות ממנה הם סובלים. הם מתעופפים, כמו פרפרים, פנימה והחוצה מטווח השגתו של מטפל, הם חומקים מרדיוס הנגישות בדיוק ברגע בו המטפל משוכנע שהנחיתה המיוחלת הגיעה. התנהגות המטופלים הפרפרים מתבטאת באופנים רבים, כמו הגעה לסירוגין לפגישות טיפוליות, הם לא מחזירים טלפון למטפל, הם מאחרים, שוכחים, נרדמים ומפספסים פגישות ונוטים לרחף פנימה והחוצה מהטיפול באופן בלתי צפוי.

חשוב לציין כי מרבית המטופלים אינם מתחמקים, לפחות לא במובן הפשוט של המילה. אם אנחנו נאמנים לראייה שהתמכרות היא מחלה ולא בחירה, חשוב לקבל את התכנות המצב הפרדוקסלי, בו הם רוצים שינוי בכל מאודם, אבל משהו חזק בפנים מסכל ומחבל במאמצים הללו. לאותו "משהו" מנסים הפסיכולוגים שמפתחים את DBT-SUDS להגיע, אליו הם מעוניינים להנגיש את רבגיוניותה של השיטה, את הנכונות שלה לגשת בשיא הרכות ולתקף רגשות בעומק הנפש, לצד דרישותיה הבלתי-מתפשרות לשינוי ההתנהגותי.

 

butterfly patients DBT

  

DBT והתקשרות 

הממשק בין התקשרות (attachment) לבין טיפול דיאלקטי-התנהגותי אינו ברור כלל וכלל.

למעשה, לינהן מצהירה במפורש כי טיפול נפשי, מנקודת ראותה, אינו עובד באמצעות תיקון מאוחר של תהליכים פסיכולוגיים מוקדמים שהתקלקלו בשנים הראשונות לחיים.

הגישה שפיתחה לינהן מתייחסת באדיקות למושגים אופרציונליים וברי-מדידה, כיאה לטיפול נפשי אמפירי ומבוסס ראיות, ולא להמשגות דינמיות שנועדו לחולל שינוי אישיותי באמצעות חוויה מתקנת (היא מתייחסת לכך כ- Re-Parenting).

ובכל זאת, כאשר פגשה את חמקמקותם של המכורים, שרבים מהם הקשו עליה בטיפול, לעיתים אף יותר מהמטופלות הקשות ביותר שהתמודדו עם הפרעת אישיות גבולית. היא החלה לחפש מענים נוספים, והרעיון של התקשרות בטוחה בטיפול נראה כמו הרכיב החסר. 

DBT Attachment

אסטרטגיות התקשרות ב-DBT

בטיפול DBT בהתמכרויות יתייחס המטפל לבעיית המחויבות מייד במפגש הראשון.

  • שלב ההתכווננות מחייב דיון כן וגלוי לגבי מכשולים וגורמי סיכון: מדברים בו על הסכם שמחייב את המטופל "לתת את המילה שלו" לגבי אותן בעיות שצפויות לצוף בהמשך: אין שקרים, אין היעלמויות ואין נטישה חד-צדדית של הטיפול.
  • המטפל יעבוד יחד עם המטופל על גיוס מערכות תמיכה עבורו. טיפול עצמי בהתמכרות אינו מתבטא רק ברמת התיאוריה, הכוונה כאן להכנה ממשית ומעשית של תכנית התמודדות במצבי משבר, כאשר ההתייחסות תהיה לשמות ספציפיים, בעיקר בני משפחה וחברים, שיסייעו למטופל להתמסר לתהליך הטיפולי במקומות קשים בדרך. בנוסף, יכין המטופל רשימה של כתובות וטלפונים של "חברים" משתמשים, כדי שהמטפל והאחרים המשמעותיים יוכלו לפנות אליהם בעת צרה.
  • המטפל והמטופל ייבנו לוח זמנים לתקשורת הדדית בין המפגשים - בטלפון, אי-מייל ו/או בהודעות טקסט. במצבים מסוימים ובמידת הצורך, תתקיימה פגישות מחוץ לקליניקה, למשל בחיק הטבע או בביתו של המטופל. 

 

 

יעילות של טיפול DBT בהתמכרויות

שיטת DBT נחשבת כיום יעילה ביותר לטיפול בהתמכרויות, גם כאשר מדובר במקרים של תחלואה כפולה, כלומר התמכרות לחומרים שפורצת יחד עם הפרעות נפשיות אחרות.  

למשל, מחקר מבוקר שפורסם ב-2018 מתאר יעילות רבה של השתתפות מכורים בקבוצת מיומנויות ב-DBT, הממוקדת ברכישת מיומנויות עמידות במצוקה. משתתפי המחקר התמודדו עם BPD, הפרעת אישיות גבולית, יחד עם התמכרות לאלכוהול או לסמים.

במחקר מוקדם יותר שערכו מרשה לינהן ועמיתיה (2002) דווח על יעילות DBT לטיפול בהתמכרות לאופיאטים בקרב נשים הסובלות גם מהפרעת אישיות גבולית.

  

 

 אם קשה לכם, או לאדם יקר לכם,

לעבוד ולהתמודד עם ההתמכרות שלו -

פנו אלינו למפגש ייעוץ ונעבוד על זה עם טיפול DBT-SUD !

בימים אלו נפתחות קבוצות חדשות בתל אביב

להתמודדות עם תלות יתר בקנאביס, בגישת DBT-SUD

0723940004

מכון טמיר


 

 

 

 

 

מקורות:

BEST, David (2018). Emotional Dysregulation as a target in the treatment of co-existing substance use and borderline personality disorders: A pilot study. Clinical Psychologist, 22 (2), 112-125

 

Dimeff, L. A., & Linehan, M. M. (2008). Dialectical Behavior Therapy for Substance Abusers. Addiction Science & Clinical Practice, 4(2), 39–47

 

Addiction and Change: How Addictions Develop and Addicted People Recover, Second Edition. Carlo C. DiClemente 2018. Guilford Press

 

Kienast, T., Stoffers, J., Bermpohl, F., & Lieb, K. (2014). Borderline Personality Disorder and Comorbid Addiction: Epidemiology and Treatment. Deutsches Ärzteblatt International, 111(16), 280–286

 

Linehan, M. M. (2015). DBT skills training manual (2nd ed.). New York, NY, US: Guilford Press

 

Linehan, M. M. et al. (2002) Dialectical behavior therapy versus comprehensive validation therapy plus 12-step for the treatment of opioid dependent women meeting criteria for borderline personality disorder. Drug and Alcohol Dependence 67 (2002) 13/26

 

Rathus, Jill H. (2014). DBT Skills Manual for Adolescents. New York :The Guilford Press.

הרצאה של Linda Dimeff, PhD:

https://youtu.be/7nt7D8Jg3hg

 

 

 

גבולות ביחסי מטפל מטופל בטיפול פסיכולוגי

תמי, מטופלת בת 25 שמאוד מתקדמת בטיפול הפסיכולוגי שהחלה, הגיעה לפגישה השביעית עם רונית, פסיכולוגית קלינית בתל אביב, בתחושה פנימית עמוקה שהיא מוכרחה לדעת יותר על המטפלת שלה. 

בששת המפגשים הראשונים עוררה רונית את סקרנותה, אבל היא התאפקה. עכשיו תמי החליטה שכדי להמשיך ולבסס את האמון בפסיכולוגית שלה, היא דורשת לדעת האם רונית בעצמה אמא.

רונית הפסיכולוגית התלבטה: מצד אחד, היא תשמח לשתף את תמי בהורות שלה.

מה יותר טבעי מזה?

מצד שני, רונית גם חשבה על כך שתמי עסוקה מאוד בקשיים סבוכים ואפילו טראומטיים ביחסים עם אמה, שהחלו בשנות הילדות והדיהם ניכרים גם כיום. קשה לתמי לדבר על אמא.

עכשיו עולה השאלה: האם להתייחס את השאלה ברמת הפשט ולענות לתמי, או לתסכל אותה באמצעות תשובה עמומה (כמו: ״מעניין שאת שואלת...״) ולעורר אפשרות ״לפגוש״ את היחסים בין תמי לבין אמה בזמן אמת, בתוך המיקרוקוסמוס של היחסים הטיפוליים.

גבולות... בואו נדבר על זה: 

 

למה גבולות חשובים בטיפול?

גבולות הם כנראה המאפיין החשוב ביותר ביחסים בין-אישיים.

למעשה קשיים בהצבת גבולות ובשמירה עליהם מופיעים בכל בעיה נפשית וצורה של פסיכופתולוגיה.

בטיפול פסיכולוגי דינמי הם מופיעים בדרך כלל ביחסי ההעברה וההעברה הנגדית, לעיתים דרך פריצת גבולות, והם מהווים חומרים מצוינים לעיבוד ולבדיקת קשיים שמתבטאים בחיים מחוץ לקשר הטיפולי.

BOUNDARIES IN PSYCHOTHERAPY REASONS

 


חשיבותם של גבולות בטיפול ברורים ומובנים לכל מטפל ולמרבית המטופלים. 

כחלק מלימודי הפסיכותרפיה, מטפלים מקבלים דגשים מיוחדים על גבולות הקשר, הזמן, המקום והמטרה - מאפייני ה-Setting הטיפולי - בהם ננסה לגעת כאן בקצרה.

 

מדוע שמירה על גבולות חיונית בטיפול נפשי?


לכאורה, קיים פרדוקס מובנה במחשבה על טיפול נפשי ועל גבולות:

הרי אם אתם מגיעים כמטופלים לתוך מרחב שיחתי שניתן לדבר בו על הכל ולאפשר לעצמכם סוף סוף להרגיש בטוחים ונינוחים. יותר מזה, למה שלא הכל יהיה שקוף עבורכם כמטופלים?

מה יש להסתיר? (מזכיר את הדוגמא שהתחלנו איתה, עם תמי ורונית הפסיכולוגית). 

 

מדוע גבולות ברורים (ואולי נוקשים) נתפסים כערך כל כך משמעותי, ולפעמים נוקשה, ביחסים טיפוליים?

 

 

הסיבה היא שגבולות הם אלמנט הכרחי כדי לספק תנאים להתפתחות של שינוי טיפולי.

בכל גישה פסיכולוגית, לא ניתן לבנות מרחב בטוח מבלי שיובהרו וייאכפו גבולות ברורים ומוסכמים. 

 

 

PSYCHOTHERAPY BOUNDARIES

 

 

גבולות בגישה הדינמית


בגישה הדינמית, במורשתו של פרויד וממשיכיו, גבולות טיפוליים מאפשרים ביטחון בסיסי.

 

אותו ביטחון בסיסי מציע קביעות של האוביקט - המטפל יהיה שם בכל שבוע, באותה שעה ובאותו מקום.

קביעות זו מהווה תנאי הכרחי להתפתחותה של רגרסיה, חוויה שבה המטופל מחייה ומשחזר היבטים נפשיים מעברו בתוך הסיטואציה הטיפולית בהווה.

מתוך אותו שחזור, שמתבטא בעיקר ביחסי העברה והעברה נגדית בין המטופל למטפל, עולים חומרים יקרי ערך מהם ניתן ללמוד על דפוסים בין-אישיים, חסכים, קונפליקטים לא פתורים ומבנה הגנתי שנוצר לאור כל אלו.

 

מתוך למידה של המטפל על שחזור הדפוסים הפסיכולוגיים הלא-מודעים של המטופל, ניתן לטוות את הערכת המצוקה ומתוכה להעלות מענים אפשריים, אליהם ניתן להתייחס כחוויה מתקנת, ו/או כהזדמנות לשינוי עמוק דרך היכרות עם אותם דפוסי עבר שתובעים את מקומם ביחסים בהווה. 

מרבית הטיפולים הפסיכודינמיים מתייחסים למהות האפקט הטיפולי כהורות מתקנת (Re-Parenting), כזו בכוחה לחולל שינוי בחיי המטופל באמצעים המבוססים על הקשר עצמו. עם זאת, בגישות דינמיות חדשות יותר, מודגש הצורך באיזון בין הקשר לבין התוכן. 

 גבולות בטיפול פסיכולוגי

גבולות בגישה ההתנהגותית 

פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים שעובדים בגישה הקוגניטיבית התנהגותית, אינם משתמשים ברגרסיה ובתהליכי ההעברה וההעברה הנגדית שמדגישה הגישה הפסיכודינמית. 

להיפך, מרבית המטפלים ההתנהגותיים מעדיפים לעבוד עם מטופל שאינו משליך מעולמו הפנימי על המטפל, ובגישות מסוימות השלכות כאלה והשלכותיהן נחשבות כהתנהגות של הפרעה לטיפול.

ויחד עם זאת, גם למטפלים התנהגותיים, משפחתיים, זוגיים וקוגנטיביים, נדרשים גבולות בקשר הטיפולי כתנאי חיוני להובלת שינוי.

כאשר קיימת פריצת גבולות, כאשר הם נחצים או מופרים, מתקשה המטפל להקנות למטופל את הכלים והמיומנויות שבאמתחתו בדרכם לפתרון הבעיה ולהשגת המטרות. 

 

 

אחריות על גבולות הקשר

במסגרת הפסיכותרפויטית, שני הצדדים הם בעלי עניין  ומחויבות בשמירה על הגבולות, אך המטפל, כאיש המקצוע, הוא האחראי למסגרת כולה, ואליו גם תופנה אצבע מאשימה במקרים של פגיעה אתית או חוקית בזכויות המטופל.

לצערנו, עולים יותר ויותר מקרים קליניים בהם מטפלים ניצלו את מעמדם על מנת לקדם צרכים ומאוויים אישיים, מבחינה מינית, רומנטית, פרסומית וכלכלית.

לאחרונה פורסם עדכון חשוב באתר פסיכולוגיה עברית, שנכתב על ידי פסיכולוגיות קליניות ונערך על ידי מומחי אתיקה מובילים, ובו התייחסות לסימנים מקדימים של הפרת גבולות מיניים על ידי מטפלים

תקנון האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים מהווה מסגרת התייחסות חשובה ומפורטת, הן עבור אנשי מקצוע והן עבור לקוחות, שמבהירה באילו מקרים קיים טשטוש גבולות בין מטפלים למטופלים, בין מטפלים לעמיתים, מטפלים למדריכים ובמקרים אחרים. 

 

 

 

חשיפה עצמית של המטפל

 

העולם הטיפולי עבר ב-20 השנים האחרונות שינויים רבים.

אחד מהם צמח בגישה ההתייחסותית, בה מתוארים היחסים הטיפוליים כשיוויוניים הרבה יותר ממה שהיה נהוג לפניה. הרעיון מאחורי חשיפה עצמית של המטפל הוא שהמטופל בכל מקרה רואה הרבה יותר ממה שהמטפל מעוניין לחשוף. בנוסף, גישת הטיפול ההתייחסותי גורסת כי לחומרים שעולים בחיי המטפל - אסוציאציות, מחשבות ורגשות - בהקשר של המטופל הספציפי, יש ערך רב לטיפול עצמו. 

נכון להיום פסיכולוגים קליניים ופסיכותרפיסטים רבים מקיימים מידה מסוימת של חשיפה עצמית עם מטופלים. מחקרים שבחנו את התפקיד שממלאת החשיפה העצמית בתהליך הטיפולי אכן מצאו כי כאשר חשיפה עצמית של המטפל נעשית בזהירות ובשיקול דעת מתאים, נוצרים תנאים שמגבירים אמפתיה, מקלים על בניית אמון ומחזקים את הברית הטיפולית.

יחד עם זאת, מטפלים שמאפשרים לעצמם לשתף בגילוי לב בחייהם האישיים מציבים את עצמם בסיכון גבוה יותר ליצירה של קשרים בעייתיים עם מטופלים.

 

מידת החשיפה העצמית, זו שיכולה לתרום למטופל, תלויה כנראה בהקשר הרחב בו מתקיים הקשר הטיפולי:

הראייה התיאורטית בתפיסה הקלינית של הקלינאי, גישת הטיפול עליה הוא נשען ומשתנים מגוונים בחיי המטופל, כמו רקע תרבותי, מגדר, סוג הבעיה עמה הוא מתמודד, הצרכים הטיפוליים בנקודת הזמן בה נמצא הטיפול ועוד. 

 

מטפלים שמדברים יותר מדי

גם זה קורה, לפעמים מטפלים נוטים לדבר יותר מדי.

 

 

במקרים רבים, הנחיה ועצות בטיפול עשויות לתרום להתקדמות הטיפול, אולם קיימות לפחות 4 דוגמאות בהן המטפל נדרש למודעות רבה יותר כדי לאפשר יותר מקום למטופל: 

 

 

  • בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, ובפרט בטיפול DBT - מרשה לינהן מתייחסת ל״מטפל שמדבר יותר מדי״ כמי שמסתכן ביצירה ובהנצחה של סביבה טיפולית בלתי מתקפת. 
  • בגישה ההתייחסותית - מטפלים שנוטים לחשיפה עצמית מופרזת, מתוך ביטוי של סגנון אישי שמתחבר להבנה סלקטיבית ושגויה של התיאוריה בבסיס הגישה.
  • בטיפול דינמי / רגשי - אנאקטמנט של דפוסי הורות מוקדמים, בהם ההורים מטיפים מניסיונם באמצעות ״הרבצת תּוֹרָה״. מטופלים שגדלו בסביבה כזו ייטו לחזק את המטפל הדברן.
  • ברמה האישית ומהניסיון - בניגוד לאינטואיציה, שעה טיפולית בה המטפל מבטא מלל מוגזם מרמזת דווקא על חוסר סבלנות, תשישות ושחיקה מקצועית.

 

 

Money in Psychotherpy

כסף בטיפול פסיכולוגי

ארווין יאלום, פסיכיאטר אמריקאי משפיע מסטנפורד, כתב פעם כי קיימות שלוש סוגיות שמשתתפי הקבוצה הטיפולית נזהרים לדבר עליהן:

  • סקס
  • כסף 
  • מוות 

 

ובכן, ל״כסף״ יש מקום של כבוד בין שני ענקים מוכרים.

גם כאשר הכסף מדובר בתוך השיח הפרטני או הקבוצתי, הוא מוצג באופן חלקי.

למשל: ״אני לא יכולה להמשיך את הטיפול כי אין לי כסף״, הוא בדרך כלל משפט חצי אמיתי. המשפט האמיתי הוא: :״אני בוחרת לתעדף את הוצאת התשלום עבור תחומים אחרים בחיי, ולא על הטיפול״

כסף הוא היבט כל כך משמעותי בחיינו, שהדרתו ממסגרת הטיפול מהווה חרב פיפיות של ממש. לפעמים הדיון בו וברגשות שהוא מעורר חיוני לא פחות מצמיחה אישית, מהפנמות ומעיוותי חשיבה.

 

האם פסיכולוג יכול להחליט לא לטפל במטופל מסוים?

ודאי.

ההחלטה על התחלה של טיפול פסיכולוגי היא משותפת ואינה מובנת מאליה. היא דורשת השקעה משני הצדדים גם יחד. התשלום הכספי הוא עבור הטיפול הוא תנאי הכרחי, אך איננו מספיק

 

 

במאמר סקירה חשוב, שכתבו אן אמולי ועמיתיה (2017), מנוסחות 5 סיבות מרכזיות בגינן מסיימים שירותי בריאות נפש ציבוריים את הטיפול עם מטופל, באופן חד-צדדי:

  • התנהגויות מטרידות כלפי מטפלים או אנשי צוות במרכז הטיפולי
  • הפרות חוזרות ונשנות של מדיניות המוסד לגבי טיפול בתרופות נרקוטיות לכאבים כרוניים
  • היעדרות תכופה מפגישות
  • אי נכונות להתמסר לטיפול ו/או להמלצות הטיפוליות לגבי אורח החיים
  • צבירת חוב בגין התשלום עבור הטיפול

 

מעבר לכך, אני מציע 4 שאלות חשובות, שסביר כי מרבית הפסיכותרפיסטים והפסיכולוגים הקליניים יסיכמו לגבי חשיבותן, באשר לקבלת מטופל חדש לטיפול נפשי: 

  • האם למטפל יש מה לתת למטופל והאם הוא מנוסה במקרים דומים? 
  • האם יש למטפל יכולת לדמיין תקווה והצלחה במקרה הנוכחי?
  • האם קיימת הלימה ערכית בין ערכי המטופל לבין מאפייני האדם שמבקש להתחיל טיפול? (למשל, טיפול נפשי בפסיכופתים דורש הרבה שיקול דעת, התייעצות קלינית ונכונות לראיית הנולד)

 

איתן טמיר, ראש המכון, MA

 

 

 

 

 

מקורות:

 

 

טלי בורלא גלילי, הצבת גבולות לילדים, מתוך בלוג מכון טמיר "טיפול פסיכולוגי לילדים": http://childtherapytali.blogspot.com/2015/10/setting-bounderies.html

 

 

 

Hundert E.M., Appelbaum P.S. (1995). Boundaries in psychotherapy: model guidelines. Psychiatry. 58(4):345-56

 

 

O’Malley AS, Swankoski K, Peikes D, et al. Patient Dismissal by Primary Care Practices. JAMA Intern Med. 2017;177(7):1048–1050

 

 

 

 

 

 

טראומטיזציה משנית / עקיפה

על המחירים הנפשיים של חשיפת מטפלים לטראומה

 

 

 

 

כתיבה:

נורית אלנהורן

עו"ס קלינית ויועצת זוגית,

ומטפלת CBT ברחובות

מכון טמיר

  נורית אלנהורן מכון טמיר רחובות ובאר שבע

 

על אף שאנו חווים אירועי טרור על בסיס כמעט יומי בחודשים האחרונים, נראה כי המחשבה על תיירים שנרצחו או נפגעו באירועי איבה במהלך חופשה בחו"ל הינה מטלטלת וקשה לעיכול. אנחנו לא חייבים להכיר אישית את הנפגעים, מספיק לחוות את האימה באמצעי התקשורת, מה פוגע עמוק בלב ומותיר חותם פוסט טראומטי .

המחירים הנפשיים שגובה הטרור אינם מנת חלקיהם רק של קורבנותיו ומשפחותיהם, כי אם של כולנו, והדבר נכון מתמיד דווקא בעידן המדיה של ימינו.

 

secondary traumatization

 

מהי טראומטיזציה משנית / עקיפה?

חלק ניכר מההשפעות הנפשיות מהן סובלים הנחשפים לאירועי טרור באמצעות המדיה מסוכמים על ידי המושג 'טראומטיזציה משנית'.

ההגדרה של טראומה משנית, המכונה בלועזית Secondary Traumatic Stress , מתייחסת למשפחה רחבה של השפעות נפשיות שחווה אדם שנחשף לטראומה של אדם אחר, אך לא עבר אותה בעצמו.

ההשפעות הנפשיות הללו מזכירות סימפטומים פוסט-טראומטיים, כמו דריכות יתר, חרדה, דיכאון, התבודדות, ניתוק ועלולות להוביל להימנעויות ולשינוי בשגרת החיים.

אנשים שסובלים מטראומטיזציה משנית מדווחים על פלאשבקים מאירועים בהם כלל לא נכחו, על חלומות וגם על מחשבות מטרידות בנושא.

האדם אמנם אינו חווה את הטראומה בעצמו, באופן ישיר, אך הסימפטומים הפוסט טראומטיים מהם הוא עלול לסבול בעקיפין חמורים יחסית ועלוליל להסב לו סבל רב.

  Complex PTSD

מי נפגע מטראומה משנית?

כיום ידוע כי האנשים הנמצאים בסיכון הרב ביותר לסבול מטראומטיזציה משנית הם אנשים המטפלים באחרים נפגעי טראומות, כדוגמת עובדים סוציאלים, פסיכולוגים, רופאים ואחיות, זאת, כיוון והם באים במגע עם הטראומה יחסית מקרוב בעודם מטפלים בנפגעי הטראומה. ואולם, השנים האחרונות מלמדות אותנו עוד ועוד על מקצועות נוספים, המוגדרים כ-Helping Professions, שאינם חסינים בפני טראומטיזציה משנית.

כן, הפסיכולוג, או איש המקצוע שעובד עם טראומה, חווה את החיים כמו כורה הפחם:

הוא מסיים את המשמרת במכרה וחוזר הביתה, אל הזוגיות, הילדים, המשפחה,השגרה, אלא שלמרות כל המאמצים, הוא לא מצליח להשתחרר מהכתמים שדבקו בו...

למשל, במהלך מבצע צוק איתן ב-2014, פעלו אנשי בריאות הנפש, מרביתם בהתנדבות, במטרה לסייע לתושבי דרום הארץ להתמודד עם חרדות הטרור. הם אמנם שבו לביתם בסופו של כל יום קרב, אך ההשפעה הנפשית שעברו בעצמם זכתה לפחות התייחסות מחקרית וקלינית עד לעשור-שניים האחרונים. קראו למשל על התנסותם האישית של פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים באשדוד במהלך אותו מבצע.

לפי מחקר שפורסם לאחרונה באוניברסיטת וושינגטון, שיעור הסוהרים הסובלים מתסמינים פוסט-טראומטיים גבוה לפחות כמו שיעורי ה-PTSD בקרב לוחמים בצבא האמריקאי ששירתו בעיראק ובאפגניסטן. רבים מהסוהרים שהשתתפו במחקר דיווחו על אירועים בהם נאלצו להתמודד עם איומים על חייהם. כמחצית מהם חוו מוות של אסיר בזמן משמרת בבית הסוהר וחלקם חזו באירוע בו הותקף עמית שלהם, סוהר אחר, על ידי כלואים.

באנגליה, לפי דיווח בגרדיאן הבריטי במאי 2019, 20% מהשוטרים מתמודדים עם הפרעת דחק פוסט טראומטית, תוצר של חשיפה מתמשכת לאירועים דרמטיים ומסכני חיים. חשוב לציין כי באנגליה, כמו במרבית מדינות המערב ובכללן ישראל, שוטרים משמשים גם כמודיעי נפגעים עקב תאונות דרכים. חשיפה חזרתית להודעות אסון, שחווים צוותי חללים שבאים לבשר את הבשורה המרה, היא גורם פסיכולוגי שוחק והרסני.

גם קברנים פגיעים למופעים של טראומטיזציה משנית. ב-2019 החל מיזם קהילתי חשוב, בו עוברים עובדי חברא קדישא בירושלים סדנאת התמודדות עם ההשלכות הנפשיות של עבודתם. הסדנה מתקיימת על ידי וביוזמת הארגון ״איחוד הצלה״.

נהגי קטרים נאלצים להתמודד עם מקרים רבים של אובדנות במהלך הנהיגה - אנשים שפשוט זורקים את עצמם על הפסים ומותירים את הנהגים עם רגשות בלתי נסבלים.

ולבסוף, מפקחי התוכן של הרשת החברתית פייסבוק, נאלצים להתמודד עם תסמינים פוסט-טראומטיים עקב חשיפה לתכנים קשים של אלימות מינית. הנהלת פייסבוק לוקחת אחריות על בעיית הטראומה המשנית של העובדים והיא החלה להגיש להם ייעוץ פסיכולוגי מקצועי ושוטף. תחקיר חדש של ה- Intercept, שפורסם בגלובס, מתחקה אחר הלחצים האינטנסיביים (לכאורה, לכאורה...) שמפעילה חברת הקבלן על פסיכולוגים ומטפלים שעובדים עם בודקי התוכן של הרשת החברתית.

 

השפעת המדיה על טראומה

אחת ההשפעות שמייצרת המדיה, אשר נכונה בעידן הדיגיטלי של ימינו יותר מבעבר, הוא הכנסת הטראומה לכל בית ולחייו של כל צרכני המדיה.

צרכני המדיה הם למעשה כולנו, המקשיבים לרדיו, צופים בטלוויזיה, פעילים ברשתות החברתיות ובאפליקציות חדשות בסמארטפונים.

עתה, לא רק אנשים שמטפלים בנפגעי הטראומה נמצאים בסיכון לסבול מטראומטיזציה משנית, כי אם גם הצופים בבית, אשר נחשפים לסיפורים, לתמונות הקשות ולפרשנויות המוטות.

כאשר מתרחש אירוע טרור, או כל אירוע דקירה מקומי מן החודשים האחרונים, אנו נחשפים מיידית לעדכונים בזמן אמת, למחבלים שלעיתים מסתובבים חופשי, לתמונות הפצועים וההרוגים, למשפחותיהם.

כל אלה, מכניסים אותנו לעומקו של אירוע הטרור, גם אם אינו קשור אלינו בשום אופן ישיר, והינם בעלי השפעה משמעותית על רווחתנו הנפשית.

 

מחקר שנערך באוניברסיטת חיפה ופורסם ב-International Journal of Stress Management בשנת 2012 בחן טראומטיזציה משנית בקרב סטודנטים ישראלים.

המחקר מצא כי קיים קשר בין חשיפה למדיה בתדירות גבוהה במהלך או לאחר אירועי טרור, לבין סימפטומים פוסט-טראומטיים. המחקר מתאר כיצד הידיעות החדשותיות במדיה נוטות להעצים ולהגדיל את מקרי הטרור, לרכז את עיסוקן סביב האירוע ובכך להגדיל את ההשפעה הנפשית שמייצר האירוע על אנשים שצופים בידיעות החדשותיות אודותיו. המחקר מראה כי ככל שאנשים נחשפים יותר למדיה, המסקרת בהרחבה ולפרטי פרטים אירועי טרור, כך הם סובלים יותר מסימפטומים פוסט טראומטיים ולמעשה- מטראומטיזציה משנית.

PTSD Post Traumatic Stress Disorder

חשוב לזכור כי יש לנו שליטה עקיפה על חומרת הטראומטיזציה המשנית ממנה אנו סובלים בכך שיש לנו שליטה מלאה במידת החשיפה שלנו למדיה. אנו בוחרים לפנות למדיה ולכן- יכולים גם לבחור שלא לפנות אליה. אם אתם מרגישים שהחשיפה לתמונות הקשות או לפרטים הקטנים מייצרת בקרבכם תחושות לא נעימות, מלחיצות, יוצרות חוסר שקט שמפריע לשגרת החיים- דעו שלא חייבים להיות מעודכנים בתכנים הקשים, וכי מספיק לשמוע על האירועים פעם אחת על מנת להישאר מעודכנים באקטואליה. הבחירה המודעת להימנע מהפרטים הכואבים איננה העלמת עין, כי אם דאגה לבריאותנו הנפשית.

לצד זה, חשוב לדעת כי כיום קיימים כלים טיפוליים רבים באמצעותם ניתן לטפל בסימפטומים מהם סובלים אנשים החווים טראומה משנית, וכן כלים רבים אשר מסייעים לאדם להיות עמיד יותר בפני טראומה משנית כאשר נחשף אליה באופן עקיף. על אף שאנו חיים באדמה מוקפת טרור מבית ומחוץ, חשוב לשמור על יציבות נפשית ושגרת חיים, וכל עוד לא נפגענו אנחנו- חשוב שלא לתת לסערה שסביבנו להשתלט על נפשנו ועל חיינו.

 

מהי תשישות החמלה Compassion Fatigue? 

 

 

טראומה משנית בקרב עובדים עם נפגעי תקיפה מינית

צ׳ארלס פיגלי הכיר בכך שאנשים החשופים לילדים במצב טראומטי, פגיעים באופן מיוחד לתופעת הלוואי המזיקה של לחץ טראומטי משני. לטענתו, לא רק שעובדי שירותי הגנה לילדים נחשפים לטראומות של הילדים, הם נושאים איתם את הכאב הזה על בסיסי יומי לאורך הקריירה שלהם.

במחקר איכותני בקרב 148 נשים המטפלות בקורבנות של הטרדה מינית ותקיפה נמצא מתאם בין מספר הטיפולים במטופלים ניצולי תקיפה מינית לבין עלייה בסימפטומים הפוסט טראומטיים ועלייה בדיווחים על טראומה עקיפה. כאשר ראיינו שתיים עשרה יועצות בתחום התעללות ותקיפה מינית נמצא שכל המטפלות חוו טראומה עקיפה ודווחו על סימפטומים כגון עייפות, דפוסים של הפרעות שינה, פלשבקים, חלומות ומחשבות טורדניות. יחד עם זאת, רבות מהמטפלות חוו שינויים חיוביים בתחושת המשמעות, הרוחניות וראיית העולם, שכללו מודעות עצמית מוגברת והוספה של פרספקטיבות חדשות ( Hope,2006).

במחקר רטרוספקטיבי בקרב עשרים ואחד מטפלים אשר חמש שנים קודם לכן, היו מעורבים בטיפול בילדים שנפגעו מינית נמצאו דיווחים על סימפטומים של PTSD ולחץ כתוצאה מהטיפול בילדים. כאשר ניסו לבדוק מה מנבא התפתחות טראומטיזציה משנית נמצא קשר בין היסטוריה של טראומה אישית, ניצול מיני, או דחייה לבין הסיכון לטראומטיזציה משנית (V.T.) בקרב העובדים (Nelson-Gardell, Harris, 2003). בניתוח איכותני בקרב מטפלות בילדים שנפגעו מינית עולה כי יש קשר בין יכולת המטפל לעבוד ביעילות עם הילדים לבין המצאות סביבה מקצועית אישית תומכת ברמה גבוהה, מתן פסיכותרפיה למטפל, הימצאות קבוצת קולגות איתה ניתן להתייעץ, קיומם של מפגשי הדרכה והגדלת האמון (Pistorious et al, 2008).

מאחר וברור לכל כי קיימת חשיבות רבה לטיפול בנפגעי טראומה, אנו חושבים כי חיוני לבדוק האם ישנם גורמים שעשויים להקטין או להגן מהאפשרות של פגיעה במטפל, פגיעה אשר עשויה להזיק גם לפונים אליהם מכוונת העזרה. בטיפול בילדים שהאמון בעולם ובמבוגרים נפגע, צריך להתחיל להעניק מסגרת מכילה תומכת השואפת לשיקום העולם הפנימי של הילד, התקווה של המטפל עשויה להיות מרכיב משמעותי, בטיפול בילדים אלה ולהתמודדות האישית של המטפל עם מצבם.

אנו מניחים כי תקווה עשויה להשפיע לטובה על עבודת המטפל ולהפחית התפתחות טראומטיזציה משנית, כמו גם שתנאים אישיים ומקצועיים שעשויים להשפיע על רמת הטראומטיזציה העקיפה ממנה נפגעים המטפלים.

מוזמנים לפנות אלינו

לטיפול פסיכולוגי בטראומה משנית.

עלות - סביב 330 ש״ח למפגש --

  

072-3940004

 

נורית אלנהורן וצוות המכון 

 

 
 
 

 
מקורות:  

 

 

דרורי, נ. (2014). טראומה בהשאלה: מחשבות על הטראומטיזציה הבלתי-נמנעת של המטפל בטראומה. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3167

 

 

 

Boscarino, J. A., Adams, R. E., & Figley, C. R. (2010). Secondary Trauma Issues for Psychiatrists. The Psychiatric Times, 27(11), 24–26

 

 

One in five police officers in UK suffer from PTSD, study finds. The Guardian. May 9, 2019

 

 

Bride BE. (2007) Prevalence of secondary traumatic stress among social workers. Soc Work. 52: 63– 70

 

 

Brockhouse R, Msetfi RM, Cohen K, Joseph S. (2011) Vicarious exposure to trauma and growth in therapists: The moderating effects of sense of coherence, organizational support, and empathy. J Trauma Stress 24: 735– 742

 

 

Cieslak, R., Anderson, V., Bock, J., Moore, B. A., Peterson, A. L., & Benight, C. C. (2013). Secondary Traumatic Stress Among Mental Health Providers Working With the Military: Prevalence and Its Work- and Exposure-Related Correlates. The Journal of Nervous and Mental Disease, 201(11), 917–925

 

 

Creamer TL, Liddle BJ. (2005) Secondary traumatic stress among disaster mental health workers responding to the September 11 attacks. J Trauma Stress. 18: 89– 96

 

 

Deighton RM, Gurris N, Traue H. (2007) Factors affecting burnout and compassion fatigue in psychotherapists treating torture survivors: Is the therapist’s attitude to working through trauma relevant? J Trauma Stress. 20: 63– 75

 

 

Jenkins SR, Baird S. (2002) Secondary traumatic stress and vicarious trauma: A validational study. J Trauma Stress. 15: 423– 432. [PubMed] 

 

 

Marcus S, Dubi M. (2006) The relationship between resilience and compassion fatigue in counselors. In Walz GR, Bleuer JC, Yep KK, RK, editors. (Eds)

 

 

Nelson-Gardell, D., & Harris, D. (2003). Childhood abuse history, secondary traumatic stress, and child welfare workers. Child welfare, 82 1, 5-26

 

 

 Pedersen, T. (2018). Prison Employees Face High Rates of PTSD. Psych Central. Retrieved on July 18, 2018, from  https://psychcentral.com/news/2018/07/14/prison-employees-face-high-rates-of-ptsd/137008.html

 

 

Peterson AL, Cigrang JA, Isler WC. (2009) Future directions: Trauma, resilience, and recovery research. In Freeman SM, Moore B, Freeman A, editors. (Eds)

 

 

המאמר נערך מקצועית ע״י איתן טמיר, MA, ראש מכון טמיר; 
טמיר פרסם מאמרים על טיפול פסיכולוגי בטראומה וחקר את הטיפול ב-PTSD
בשיתוף עם פרופ׳ אלי זומר מאוניברסיטת חיפה,
פרופ׳ ברט ליץ ופרופ׳ שירה מגן מהמכון האמריקאי לטיפול בטראומה בבוסטון;
הנחה אנשי מקצוע במשך שנים בנושא פסיכוטראומה במסגרת עמותת נט״ל
(נפגעי טראומה לאומית בישראל) והציג בכנסים מקצועיים
בנושא טראומה נפשית, בישראל ובחו״ל.
 
eitan

 

 

 

 

על טיפול פסיכולוגי ואפקט הפלצבו

 

מהו אפקט פלצבו?

 

אפקט פלצבו הוא תופעה מוכרת מתחום הרפואה והפסיכולוגיה.

הוא מתייחס למצב קליני בו אדם מקבל טיפול נטול חומר פעיל, שהוא בעצם תרופת דמה, אך מתנהג ומגיב כמו במצב בו קיימת השפעה לטיפול.

הפסיכותרפיה, ככל שהיא מתקדמת יותר ויותר לעבר טיפולים פסיכולוגיים מבוססי ראיות, עסוקה בהשפעת אפקט הפלסבו בטיפול פסיכותרפי ובקבוצות ביקורת.

במדעי הרפואה, אפקט פלצבו מתבטא בכך שכאשר נבדקים מטופלים באמצעות תרופות דמה, כשהם סבורים שניתנו להם תרופות אמיתיות שישפרו את מצבם, מדווחים על הפחתה בסימפטומים או בכאבים ועל תחושה כללית טובה יותר.

 

הפסיכיאטריה מתייחסת להשפעה הטיפולית של אפקט הפלסבו כשילוב מורכב בן 4 שלבים: 

 

  • ציפיה לקראת הטיפול -  מרגע תיאום המפגש עם איש מקצוע בעל מומחיות בבריאות הנפש, נדרכת המערכת הנפשית לקרית
  • התניה קלאסית - יצירה אוטומטית של אסוציאציות, חיבורים מנטליים שמוכרים מן העבר, בין גירוי לבין תגובה. למשל, בליעת גלולה מתחברת אצלנו לתגובה גופנית כלשהי שצפויה להופיע בקרוב. 
  • שחרור אנדורפינים, בעקבות הציפייה וההתניה שלאחריה, מגיבות מערכת העצבים והמערכת ההורמונלית באופן מותאם למצב - הן משחררות הורמונים משככי כאב.
  • הקלה רגשית הידיעה שאנחנו מטופלים על ידי אחרים ומטפלים בעצמנו מעוררת בעצמה תחושת הקלה ושחרור רגשי. 

 

Placebo and Psychology

בתחום המחקר הרפואי, ניתן לראות שכאשר נבדקים מצפים לחוש בהשפעה בעקבות מתן תרופה למשל, הם מגיבים בהתנהגות המצופה, גם אם קיבלו תרופת דמה.

מדובר באפקט בעל השלכות פסיכולוגיות ובריאותיות רבות, ובכך כוחו.

בתחום המחקר הפסיכולוגי, לקראת פגישה ראשונה של טיפול פסיכולוגי, או בין הפגישה הראשונה לשניה, מדווחים מטופלים רבים על הטבה במצבם.

ניתן להסביר זאת באמצעות השפעת האפקט.

תכלס, מחקרים מלמדים אותנו כי טיפול באמצעות פלסבו מסייע בהקלה על כאב גופני, דיכאון, חרדה, תסמיני פרקינסון, הפרעות דלקתיות ואפילו סרטן.

פלסבו זה לא בלוף.

 

 

כיצד טיפול פלצבו משפיע פיזיולוגית?

רבים מאמינים שמכיוון שניתנת תרופת דמה בלבד, אפקט פלצבו לא באמת משפיע על הגוף אלא רק "מרמה את המוח", מהתל בו ומוביל את האדם להגיב באופן הצפוי.

אולם בפועל, אפקט פלצבו יוצר שינויים ביוכימיים והורמונליים במוח, ממש כפי שעושה תרופה רגילה.

למשל, תרופת פלסבו שניטלת כאשר קיימת אמונה כי מדובר בתרופה פעילה לשיכוך כאבים, לא רק האמונה מפוגגת את הכאב.

אנחנו יודעים היום שבמצבי פלצבו, משוחררים במערכת העצבים הורמונים משככי כאבים, וכי לאותם הורמונים תפקיד חשוב בשינוי חיובי של התחושה הסובייקטיבית.

 

כלומר, אפקט פלצבו יוצר שינוי גופני של ממש ולא רק תודעתי, מה שהופך אותו לעוצמתי כפליים.

על מי משפיע יותר אפקט הפלצבו?

אפקט פלצבו משפיע באופן שונה ובעוצמה שונה על אנשים שונים.

תכונות אופי מסוימות, כמו אופטימיות וחוסן נפשי, הופכות את האדם לעמיד פחות בפני אפקט פלסבו, מה שגורם לאפקט להשפיע עליו יותר בהשוואה לאנשים דיכאוניים, למשל.

אדם עם רמה גבוהה של תקווה, למשל, יצליח להפיק יותר ולהשתפר מהר יותר מטיפול פסיכולוגי, בהשוואה לאדם פסימי.

יתכן כי הסיבה לכך היא שתכונות אישיות מסוימות משפיעות על יעילות של טיפולים רפואיים, ואכן, אופטימיות ומצב רוח חיובי משפיעים על סיכויי ההחלמה ממחלות קשות, בעוד לחץ וחרדה נמצאים בקורלציה גבוהה עם בעיות בריאותיות.

מחקר חדש תומך בכך: הבדלים במבנה המוח והאישיות יכולים לנבא מי יגיב טוב יותר לטיפולי פלסבו בכאב.

החוקרים מצאו כי נבדקים שהגיבו טוב יותר לטיפולי פלצבו הם בעלי תכונות אישיות ספציפיות, כמו מודעות עצמית רגשית ומוכוונות חיובית לגופם

נתונים אלה אודות אפקט פלצבו כלל אינו מפתיע, שכן נפש בריאה היא אחד מהגורמים המסייעים לבניית גוף בריא.

 Placebo Psychotherapy

בכל תרופה אמיתית פעיל גם אפקט פלצבו

גם בטיפול פסיכולוגי מצוין יש השפעה של אפקט פלסיבו.

 

בטיפול תרופתי, רבים מייחסים לנטילת תרופה בעלת חומר פעיל (כלומר תרופה אמיתית) את כלל השינוי במצב, למרות שלא כך הדבר.

השפעתה של התרופה מורכבת הן מהשפעתה הכימית, אשר לרוב מחייבת פרק זמן מסוים עד לשינוי התחושה, והן מאפקט הפלצבו ומהציפייה לשינוי בהרגשה.

עדות לכך ניתן למצוא במצבים מוכרים רבים מחיי היומיום:

למשל, רבים מהנוטלים תרופות כמו ציפרלקס, מדווחים על שיפור במצבם כתוצאה מפלסבו:

גם יומיים לאחר שהחלו לקחת תרופות נוגדות דיכאון הם חווים הקלה בסימפטומים הנפשיים בעוד שבפועל, ״במציאות הפיזיולוגית״, נדרש תהליך הדרגתי שאורך שבועיים-שלושה עד לשינוי התנהגותי מורגש.  

 

Placebo and Mental Health

גם שכאתה יודע שזה פלצבו - זה עדיין עובד!

מדוע קוראים בקפה, אסטרולוגים ורבנים משיחיים מצליחים להפיק לעיתים קרובות תוצאות חיוביות כשהם מעניקים ברכה, קמיע או ניבוי לגבי העתיד?

משום שגם כשאנחנו מבינים שזה לא עובד, משהו בזה עדיין עובד!

תמציות פרחי באך, רסקיו, מרק עוף, כולם פלצבו, שנותן עבודה.

אמונה רווחת לגבי פלצבו, אשר רבים מחזיקים בה גם כיום, היא שהאפקט תלוי בכך שהאדם לא ידע שהתרופה שנוטל היא תרופת דמה, אלא יאמין כי נוטל את הדבר האמיתי.

מספר מחקרים מן השנים האחרונות מראים כי תנאי זה אינו נכון בהכרח, וכי גם מטופלים שמודעים לכך שהם נוטלים תרופת דמה מדווחים על הקלה בסימפטומים מהם סבלו בהשוואה לאלה שלא נטלו את תרופת הדמה או כל תרופה אחרת.

נכון להיום, לא ברור המנגנון בזכותו אפקט פלצבו מתרחש גם כשהאדם מודע לטיפול הדמה, וככל הנראה המנגנון קשור בתהליכי התניה (כלומר, תהליכי למידה שאינה בהכרח מודעת, המלמדת את האדם שעצם פעולת נטילת התרופה משמעותה הקלה במצב).  

על אף יתרונותיו ושימושיו הרבים של אפקט הפלצבו בעולם הרפואה והפסיכולוגיה, חשוב לזכור כי תרופת דמה המייצרת אפקט פלסבו איננה תרופה של ממש ובכך- כוחה מוגבל.

אפקט פלצבו כשלעצמו אינו יכול להבריא אדם ממחלה קשה, לחסוך ניתוח או להציל חיים, ולכן לעולם לא יחליף ממשי.

אפקט פלצבו הינו יעיל במיוחד בתחומים הקשורים לפסיכולוגיה ולמצב הנפשי כדוגמת התמודדות עם דיכאון, התמכרויות, מיגרנות וכאבים פיזיים, בהם למוח האדם שליטה רבה על המצב, ממש בדומה לתרופה עצמה.

 

 

 

 

 

מקורות והמלצות קריאה:

 

 

גארי גרינברג (2018) ומה אם אפקט הפלצבו הוא לא עבודה בעיניים?. תורגם ב״הארץ״ מתוך ניו יורק טיימס מגזין: https://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-MAGAZINE-1.6653995

 

 

Brown, W.A. (2006). Understanding and Using the Placebo Effect. Psychiatric Times. Vol 23: http://www.psychiatrictimes.com/addiction/understanding-and-using-placebo-effect

 

 

Kirsch I. (2009). The emperor’s new drugs: Exploding the antidepressant myth. London, UK: Bodley Head

 

 

Kirsch, I. (2014). Antidepressants and the Placebo Effect. Zeitschrift Fur Psychologie, 222(3), 128–134

 

 

Linde, K., Fässler, M., & Meissner, K. (2011). Placebo interventions, placebo effects and clinical practice. Philosophical Transactions of the Royal Society B: Biological Sciences, 366(1572), 1905–1912

 

 

Tilburt J. C., Emanuel E., Kaptchuk T. J., Curlin F. A., Miller F. G. 2008. Prescribing ‘placebo treatments’: results of national survey of US internists and rheumatologists. Br. Med. J. 337, a1938.10.1136/bmj.a1938

 

 

 

 

 

%MCEPASTEBIN%

רחמים עצמיים ורווחים משניים

 

כולנו מונעים לעבר אותה מטרה: אושר. עבור חלקנו מתבטא אושר בזמן איכות עם המשפחה, עבור אחרים הוא מתגלם בקריירה מצליחה ועוד שלל הגדרות סובייקטיביות להנאה ולסיפוק בחיים.

כאשר נשאל פרויד בערוב ימיו, מה הם הקריטריונים לחיים מאושרים, הוא ענה בפשטות של גאון: "עבודה ואהבה". ככה, בסדר הזה.

קיימות המון תיאוריות פסיכולוגיות על המסע לעבר האושר - כיצד עלינו לחשוב חיובי כדי שיהיה לנו טוב. בחירה ברחמים עצמיים אינה מקדמת אותנו לשם, וזו אחת הסיבות לכתיבת טקסט זה.

 

​​

ספרציה-אינדיבידואציה

מהו תהליך ספרציה-אינדיבידואציה?

ספרציה-אינדיבידואציה הוא מונח אותו טבעה הפסיכולוגית מרגרט מאהלר על מנת לתאר את תהליך התעצבות אישיותו של התינוק הבריא כאישיות עצמאית ונפרדת.

מאהלר התייחסה לשלבים המתרחשים עד גיל 3, וכמוה תאורטיקנים רבים אחרים מתייחסים לתקופת הילדות המוקדמת כקריטית ומעצבת להתפתחותו של האדם וקיבוע תכונותיו ונטיותיו.

השלב הספרציה אינדוידואציה הוא השלב הארוך ביותר שמוביל לבניית העצמי.

 

ילדותי השניה:

תהליכי separation–individuation בטיפול נפשי בגילאי ה- 20+

מאת:

לאה מרקו, פסיכולוגית קלינית בתל אביב

לאה מרקו

 

עם התפתחות עולם הטיפול הפסיכולוגי אנו חוזים בהיווצרותם של יותר ויותר תחומי מומחיות ספציפיים.

כדור השלג שהחל להתגלגל בסוף המאה ה-19 עם המטופלות ה"היסטריות" של פרויד בוינה הוסיף לעצמו מסה עצומה של ידע, ניסיון ומחקר.

לעיתים נראה לנו במכון טמיר, שבהיות הפסיכולוגיה מקצוע צעיר מאוד, היא רצה אחוזת תזזית על מנת להיענות לאתגרים שניצבים בפניה:

  • שכלול וגיוון הפרספקטיבות התיאורטיות שבה
  • התאמה למגוון רחב של הפרעות ואוכלוסיות
  • עמידה בקצב של הידע המצטבר בדיסציפלינות משיקות
  • התאמה למציאות התרבותית-חברתית המשתנה תדיר

 

ההבנה לפיה יש לראות את האדם בתוך ההקשר של נסיבות חייו ומערכות היחסים שלו הייתה תזוזה טקטונית בפסיכותרפיה של כמה עשרות השנים האחרונות.

תפיסה זו הושפעה בחלקה מהתפתחויות תיאורטיות בפסיכולוגיה עצמה. בתחילת דרכה היה נהוגה תפיסת ה"פסיכולוגיה של אדם אחד", כלומר התפיסה לפיה נפש האדם מושפעת מהכוחות הדינמיים בין חלקים שונים של עצמה, למשל בין דחפים לבין מוסר.

עם התפתחות תיאוריות יחסי האובייקט נרשם מעבר ל"פסיכולוגיה של שניים", ועלתה חשיבותה של השפעת האינטראקציה של אדם עם סובביו מינקותו ווהלאה על חייו הנפשיים.

בנוסף, התעצבה הפסיכולוגיה העכשווית גם בהתכתבות עם רעיונות פילוסופיים פוסט-מודרניסטיים ואקזיסטנציאליסטיים ומהתפתחות המחשבה הסוציולוגית והתרבותית אשר הציבה את האדם בתוך ההקשר סביבתו, משפיע ומושפע ממנה עד למעמקי הנפש.

כיום, חשיבותה של הבנת המאפיינים הייחודיים של אדם המגיע לטיפול הינה מבוססת.

כאמור, מתוך זה צמחו נישות טיפוליות ומספר תחומי ההתמחות של פסיכולוגים גדלו ללא היכר.

המקום הראשון בו נתקלתי בחשיבות הבנת ההקשר שמתוכו מגיע אדם לטיפול היה במהלך התואר השני, כשטיפלתי במשך שנה בסטודנטים בשירותי הייעוץ של האוניברסיטה.

בהתחלה, כנראה עקב חוסר הניסיון, לא חיברתי את הנקודות המשותפות איתן מגיעים הסטודנטים לקווים היוצרים תמונה.

למזלי, המשכתי לטפל בגילאים אלו גם לאחר סיום לימודי ובהדרגה התחלתי להרגיש שישנם הקשרים החוזרים על עצמם.

 

 Seperation Individuation young adults

 

כאשר עוסקים בטיפול פסיכולוגי בילדים או בייעוץ נפשי לגיל השלישי כמעט מובן מאליו להתייחס באופן ייחודי לאתגרים, לתנאי הסביבה ולקשיים האופייניים לגילאים אלו.

אך מה לגבי גילאי ה- 20+?

אותם "מבוגרים צעירים" פוגשים לראשונה את האקדמיה, את עולם העבודה, את המגורים מחוץ לבית, מערכות יחסים זוגיות משמעותיות ומעגלים חברתיים אשר לאו דווקא מתווכים על ידי הכיתה או המחלקה בצבא.

פעמים רבות זהו גיל של חיפוש, שכן בעולם המודרני מצופה ממבוגר צעיר "למצוא את עצמו", כלומר לבחור מסלול תעסוקתי, לפתח מערכות יחסים בוגרות ולבסס את חייו מחוץ לתא המשפחתי ממנו הגיע. פרויד אמר ש"עבודה ואהבה הן הבסיס לאנושיותנו".

קל לומר, ועבור אנשים בגילאים אלו הרבה יותר קשה לעשות. פעמים רבות ארגז הכלים הנפשי לא תואם את האתגרים ההתפתחותיים שניצבים בפני אנשים בגילאים אלה.

הפער שנוצר יכול להיות זרז ללמידה והתפתחות אולם אצל אנשים שסובלים מקשיים נפשיים שונים הוא יכול להיות הטריגר להגעה לטיפול ומלווה לרוב בתחושות לא פשוטות של לחץ, מצוקה וחוסר אונים. הרבה פעמים אני רואה אנשים שמגיעים עם הפרעות חרדה, דיכאון, קשיים ביחסים וטראומות לא מעובדות אולם התלונה המפורשת עוסקת דווקא יותר בתחושת אי עמידה בציפיות בחיים המקצועיים או האישיים.

 

ש' הגיעה לטיפול בגיל 22 בהפניית המכללה בה היא לומדת עם תלונה על חרדת בחינות חמורה אשר מכשילה אותה בלימודים שוב ושוב. על פניו, הסימפטומים שש' תיארה הם קלאסיים: החל בעלייה הדרגתית במפלס החרדה לקראת תקופת המבחנים, דרך לחץ, הימנעות ודחיינות בלמידה, ועד ל"בלק אאוטים" וסימפטומים פיזיולוגיים בבחינה עצמה. כפי שקורה פעמים רבות עם חרדת בחינות, התחלנו לגלות רקע רגשי וסכמות קוגניטיביות של ערך עצמי נמוך, כישלונות מצטברים, קשיי התארגנות ותכנון, חוסר ביטחון ואי פניות רגשית ללמידה . בהדרגה החלה להביא ש' לטיפול תכנים קשים הקשורים למשפחתה ולאופן בו גדלה.

היא סיפרה על אב מופרע נפש שהיה אלים ורודני כלפי האם והילדים, נכנס ויצא מאשפוזים בעוד אמה, אותה תפסה ש' כפאסיבית וחלשה, שומרת את הראש מעל המים ומנסה לדאוג לצרכי הבית, בעיקר בישולים וניקיונות. ש' אומרת: "איך, איך אמא לא ראתה שאני לא מכינה שיעורי בית, שיש לי הפרעת קשב, שאני כל היום דואגת מה יקרה בבית ולא מתפתחת בבית הספר". מה שש' רצתה לבנות לעצמה בטיפול הוא "עמוד שדרה", מונח בו השתמשה פעמים רבות לתאר את תחושת החרדה, החסך וחוסר הביטחון שגדלה איתם. חרדת הבחינות והקשיים האקדמיים היו אצל ש', כמו במקרים רבים אחרים רק קצה הקרחון של דפוסים ותחושות עמוקות לגבי העצמי והעולם.

seperation individuation mahler

במקרה של ש' נאלצנו לחזור אחורה כדי להתקדם. במשך חודשים ארוכים שוחחנו על משפחתה ועברה הכאוב. בהתחלה זה היה מאוד קשה לש', עבורה זו הפעם הראשונה שהיא מספרת על כך למישהו אחר. למעשה, תמיד התביישה במשפחתה והאשימה את עצמה בכישלונותיה, פעמים רבות דיברה על תחושת פגימות בסיסית שנבעה במידה רבה מהזדהותה עם דפוסי המשפחה. תחושות אלו היו בהתחלה אמורפיות וכלליות. עם התקדמות הטיפול, הבנת הדפוסים המשפחתיים והשפעתם על ההתפתחות שלה כאדם עזרה לה להגיע בסופו של דבר למקום בו יש לה בחירה להיות אחרת ממה שהכירה. בשנתיים הראשונות של הטיפול ש' הרשתה לעצמה, לראשונה בחייה, לחפש את עצמה, לנסות דברים ולהגדיר במילים את מצוקותיה, רצונותיה ושאיפותיה בתחומים השונים של חייה. עבור ש' הפער בין המקום שהגיעה ממנו לבין המקום אליו היא רוצה ללכת היה גדול. ניתן להשוות זאת לילד שעקב בעיה מוטורית לא מצליח לזחול וכבר מצופה ממנו ללכת. ש' השלימה את הפער הזה במידה רבה על ידי תהליך של ספרציה-אינדיבידואציה .

 

 

תהליכי ספרציה אינדיבידואציה בגילאי 20+

כיום, ידוע שאדם ממשיך להתפתח ולהתעצב גם לאחר שנות הילדות.

נראה שבגילאי ה-20+ מתרחשת תקופה נוספת של צמיחה אשר גם היא עוסקת במידה רבה בנפרדות והגדרה עצמית.

באופן דומה לתהליך זה בילדות המוקדמת ישנם שלבים שונים וישנם צרכים התפתחותיים.

לדוגמה, על מנת שילד יעז לצאת ולחקור את העולם והאחרים בו במגרש המשחקים השכונתי עליו להרגיש שאמא מאחוריו, נותנת לו "גב" של ביטחון וקבלה מהספסל. בבגרותנו, אמא כבר לא צופה מהספסל באופן קונקרטי אלא עלינו להסתמך על ההפנמה של פונקציה זו.

על מנת שאישה בת 24 תעז לבדוק מסלולי לימודים שונים ולהתנסות במערכות יחסים שונות על מנת להבין מה מתאים לה, עליה לחוש, בדומה למה שש' אמרה – שיש לה גב, עמוד שדרה. הכוונה היא לביטחון פנימי ביכולות נפשיות של הסתגלות, וויסות, עמידה בתסכולים, ערך עצמי יציב מספיק ועוד.

seperation individuation young adults

 

ביחסי ההעברה בטיפול, הייתי עבור ש' לעיתים אם דוחפת ומקדמת אך גם אמפטית ומכילה, ולעיתים אחות גדולה שעברה את המסע אותו היא עוברת עכשיו.

היא הייתה זקוקה להפנמה מיטיבה יותר של דמויות כאלו כדי לבנות ממנה את עמוד השדרה שלה.

כיום ש' נמצאת במקום מאוד שונה מזה שהייתה בו בתחילת הטיפול:

היא לומדת מקצוע אקדמי אשר מעניין אותה מאוד ומרגישה שלראשונה היא גם נהנית מהלימודים וחווה אותם כמרחיבים אותה.

ש' בנתה בשנה האחרונה זוגיות מיטיבה עם גבר שמולו עשתה עבודה משמעותית של הבעת רצונותיה וצרכיה במסגרת הקשר.

היא למדה להציב גבולות למשפחתה ולשמור על היציבות בחייה בעוד שבעבר הייתה "מתפרקת" ולא מתפקדת במשך שבועות אם היה אירוע קשה בבית ההורים.

כמו מבוגרים צעירים רבים אחרים המגיעים לטיפול, ש' הייתה פעמים רבות במהלך הטיפול מבולבלת לגבי מה היא מרגישה ומה היא רוצה, אולם תמיד חיפשה.

החיפוש בגילאים אלה מתודלק באופן טבעי מפוטנציאל הגדילה הקיים בהם באופן אינהרנטי.

כמו שתינוק רוצה ללמוד ללכת כך מבוגר צעיר רוצה לחצוב לעצמו חיים אשר יגרמו לו מימוש ושמחה.

אגב, כמטפלת אציין שהמוטיבציה לשינוי בטיפול בגילאים אלה נוטה להיות גבוהה במיוחד. בדומה לתינוק, בן ה-20+ ניצב בפני האתגר ההתפתחותי של בניית ישות עצמאית ונפרדת.

מסע זה מערב חיפוש חיצוני ופנימי כאחד, ופעמים רבות אם ישנם קשיים נפשיים העומדים בדרכה של גדילה זו תהליכי הבנייה וההגדרה העצמית משובשים. אולם, כפי שטוענת הפסיכולוגית בהרצאה הבאה, שינויי מסלול קלים בגיל צעיר זה משפיע באופן דרמטי מאוד על המשך החיים. על מנת להתאים את הטיפול באופן המיטבי לטיפולים בגילאים אלה על המטפל להיות רגיש ומיודע להקשר הסביבתי בדמות הלחצים, האתגרים והקשיים האופייניים לגילאים אלה וכמו כן לתמונה ההתפתחותית של האדם ולתהליכי הספרציה אינדיבידואציה המתרחשים בחייו.

הנה עוד פרספקטיבה של הפסיכולוגית מג ג'יי, המתמחה בעבודה קלינית עם גילאים אלה:

 

עריכה:

 

איתן טמיר, מא, ראש מכון טמיר

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





חדשות ועדכונים

מה בא לך לקרוא היום?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

972-72-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2019