מהי טראומטיזציה משנית?

על המחירים הנפשיים של חשיפת מטפלים לטראומה

 

על אף שאנו חווים אירועי טרור על בסיס כמעט יומי בחודשים האחרונים, נראה כי המחשבה על תיירים שנרצחו או נפגעו באירועי איבה במהלך חופשה בחו"ל הינה מטלטלת וקשה לעיכול. אנחנו לא חייבים להכיר אישית את הנפגעים, מספיק לחוות את האימה באמצעי התקשורת, מה פוגע עמוק בלב ומותיר חותם פוסט טראומטי.

המחירים הנפשיים שגובה הטרור אינם מנת חלקיהם רק של קורבנותיו ומשפחותיהם, כי אם של כולנו, והדבר נכון מתמיד דווקא בעידן המדיה של ימינו.

 

secondary traumatization

 

מהי טראומטיזציה משנית / עקיפה?

חלק ניכר מההשפעות הנפשיות מהן סובלים הנחשפים לאירועי טרור באמצעות המדיה מסוכמים על ידי המושג 'טראומטיזציה משנית'. ההגדרה של טראומה משנית, המכונה בלועזית Secondary Traumatic Stress, מתייחסת למשפחה רחבה של השפעות נפשיות שחווה אדם שנחשף לטראומה של אדם אחר, אך לא עבר אותה בעצמו. ההשפעות הנפשיות הללו מזכירות סימפטומים פוסט-טראומטיים, כמו דריכות יתר, חרדה, דיכאון, התבודדות, ניתוק ועלולות להוביל להימנעויות ולשינוי בשגרת החיים. אנשים הסובלים מטראומטיזציה משנית מדווחים על פלאשבקים מאירועים בהם כלל לא נכחו, על חלומות וגם על מחשבות מטרידות בנושא. אמנם האדם לא חווה את הטראומה בעצמו, באופן ישיר, אך הסימפטומים הפוסט טראומטיים מהם הוא עלול לסבול בעקיפין הן לעיתים חמורים יחסית ומסבים לו סבל רב.

 

 Complex PTSD

מי נפגע מטראומה משנית?

כיום ידוע כי האנשים הנמצאים בסיכון הרב ביותר לסבול מטראומטיזציה משנית הם אנשים המטפלים באחרים נפגעי טראומות, כדוגמת עובדים סוציאלים, פסיכולוגים, רופאים ואחיות, זאת, כיוון והם באים במגע עם הטראומה יחסית מקרוב בעודם מטפלים בנפגעי הטראומה. ואולם, השנים האחרונות מלמדות אותנו עוד ועוד על מקצועות נוספים, המוגדרים כ-Helping Professions, שאינם חסינים בפני טראומטיזציה משנית.

למשל, במהלך מבצע צוק איתן ב-2014, פעלו אנשי בריאות הנפש, מרביתם בהתנדבות, במטרה לסייע לתושבי דרום הארץ להתמודד עם חרדות הטרור. הם אמנם שבו לביתם בסופו של כל יום קרב, אך ההשפעה הנפשית שעברו בעצמם זכתה לפחות התייחסות מחקרית וקלינית עד לעשור-שניים האחרונים. קראו למשל על התנסותם האישית של פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים באשדוד במהלך אותו מבצע.

לפי מחקר שפורסם לאחרונה באוניברסיטת וושינגטון, שיעור הסוהרים הסובלים מתסמינים פוסט-טראומטיים גבוה לפחות כמו שיעורי ה-PTSD בקרב לוחמים בצבא האמריקאי ששירתו בעיראק ובאפגניסטן. רבים מהסוהרים שהשתתפו במחקר דיווחו על אירועים בהם נאלצו להתמודד עם איומים על חייהם. כמחצית מהם חוו מוות של אסיר בזמן משמרת בבית הסוהר וחלקם חזו באירוע בו הותקף עמית שלהם, סוהר אחר, על ידי כלואים.

 

השפעת המדיה 

עם זאת, אחת ההשפעות שמייצרת המדיה, אשר נכונה בעידן הדיגיטלי של ימינו יותר מבעבר, הוא הכנסת הטראומה לכל בית ולחייו של כל צרכני המדיה. צרכני המדיה הם למעשה כולנו, המקשיבים לרדיו, צופים בטלוויזיה, פעילים ברשתות החברתיות ובאפליקציות חדשותיות בסמארטפונים. עתה, לא רק אנשים שמטפלים בנפגעי הטראומה נמצאים בסיכון לסבול מטראומטיזציה משנית, כי אם גם הצופים בבית, אשר נחשפים לסיפורים, לתמונות הקשות ולפרשנויות המוטות. כאשר מתרחש אירוע טרור כדוגמת הפיגוע אמש, או כל אירוע דקירה מקומי מן החודשים האחרונים, אנו נחשפים מיידית לעדכונים בזמן אמת, למחבלים שלעיתים מסתובבים חופשי, לתמונות הפצועים וההרוגים, למשפחותיהם. כל אלה, מכניסים אותנו לעומקו של אירוע הטרור, גם אם אינו קשור אלינו בשום אופן ישיר, והינם בעלי השפעה משמעותית על רווחתנו הנפשית.

מחקר שנערך באוניברסיטת חיפה ופורסם ב-International Journal of Stress Management בשנת 2012 בחן טראומטיזציה משנית בקרב סטודנטים ישראלים. המחקר מצא כי קיים קשר בין חשיפה למדיה בתדירות גבוהה במהלך או לאחר אירועי טרור, לבין סימפטומים פוסט-טראומתיים. המחקר מתאר כיצד הידיעות החדשותיות במדיה נוטות להעצים ולהגדיל את מקרי הטרור, לרכז את עיסוקן סביב האירוע ובכך להגדיל את ההשפעה הנפשית שמייצר האירוע על אנשים שצופים בידיעות החדשותיות אודותיו. המחקר מראה כי ככל שאנשים נחשפים יותר למדיה, המסקרת בהרחבה ולפרטי פרטים אירועי טרור, כך הם סובלים יותר מסימפטומים פוסט טראומתיים ולמעשה- מטראומטיזציה משנית.

PTSD Post Traumatic Stress Disorder

חשוב לזכור כי יש לנו שליטה עקיפה על חומרת הטראומטיזציה המשנית ממנה אנו סובלים בכך שיש לנו שליטה מלאה במידת החשיפה שלנו למדיה. אנו בוחרים לפנות למדיה ולכן- יכולים גם לבחור שלא לפנות אליה. אם אתם מרגישים שהחשיפה לתמונות הקשות או לפרטים הקטנים מייצרת בקרבכם תחושות לא נעימות, מלחיצות, יוצרות חוסר שקט שמפריע לשגרת החיים- דעו שלא חייבים להיות מעודכנים בתכנים הקשים, וכי מספיק לשמוע על האירועים פעם אחת על מנת להישאר מעודכנים באקטואליה. הבחירה המודעת להימנע מהפרטים הכואבים איננה העלמת עין, כי אם דאגה לבריאותנו הנפשית.

לצד זה, חשוב לדעת כי כיום קיימים כלים טיפוליים רבים באמצעותם ניתן לטפל בסימפטומים מהם סובלים אנשים החווים טראומה משנית, וכן כלים רבים אשר מסייעים לאדם להיות עמיד יותר בפני טראומה משנית כאשר נחשף אליה באופן עקיף. על אף שאנו חיים באדמה מוקפת טרור מבית ומחוץ, חשוב לשמור על יציבות נפשית ושגרת חיים, וכל עוד לא נפגענו אנחנו- חשוב שלא לתת לסערה שסביבנו להשתלט על נפשנו ועל חיינו.

 

מהי תשישות החמלה Compassion Fatigue? 

 

 

טראומה משנית בקרב עובדים עם נפגעי תקיפה מינית

פיגלי הכיר בכך שאנשים החשופים לילדים במצב טראומטי, פגיעים באופן מיוחד לתופעת הלוואי המזיקה של לחץ טראומטי משני. לטענתו, לא רק שעובדי שירותי הגנה לילדים נחשפים לטראומות של הילדים, הם נושאים איתם את הכאב הזה על בסיסי יומי לאורך הקריירה שלהם.

במחקר איכותני בקרב 148 נשים המטפלות בקורבנות של הטרדה מינית ותקיפה נמצא מתאם בין מספר הטיפולים במטופלים ניצולי תקיפה מינית לבין עלייה בסימפטומים הפוסט טראומטיים ועלייה בדיווחים על טראומה עקיפה. כאשר ראיינו שתיים עשרה יועצות בתחום התעללות ותקיפה מינית נמצא שכל המטפלות חוו טראומה עקיפה ודווחו על סימפטומים כגון עייפות, דפוסים של הפרעות שינה, פלשבקים, חלומות ומחשבות טורדניות. יחד עם זאת, רבות מהמטפלות חוו שינויים חיוביים בתחושת המשמעות, הרוחניות וראיית העולם, שכללו מודעות עצמית מוגברת והוספה של פרספקטיבות חדשות ( Hope,2006).

במחקר רטרוספקטיבי בקרב עשרים ואחד מטפלים אשר חמש שנים קודם לכן, היו מעורבים בטיפול בילדים שנפגעו מינית נמצאו דיווחים על סימפטומים של PTSD ולחץ כתוצאה מהטיפול בילדים. כאשר ניסו לבדוק מה מנבא התפתחות טראומטיזציה משנית נמצא קשר בין היסטוריה של טראומה אישית, ניצול מיני, או דחייה לבין הסיכון לטראומטיזציה משנית (V.T.) בקרב העובדים (Nelson-Gardell, Harris, 2003). בניתוח איכותני בקרב מטפלות בילדים שנפגעו מינית עולה כי יש קשר בין יכולת המטפל לעבוד ביעילות עם הילדים לבין המצאות סביבה מקצועית אישית תומכת ברמה גבוהה, מתן פסיכותרפיה למטפל, הימצאות קבוצת קולגות איתה ניתן להתייעץ, קיומם של מפגשי הדרכה והגדלת האמון (Pistorious et al, 2008).

מאחר וברור לכל כי קיימת חשיבות רבה לטיפול בנפגעי טראומה, אנו חושבים כי חיוני לבדוק האם ישנם גורמים שעשויים להקטין או להגן מהאפשרות של פגיעה במטפל, פגיעה אשר עשויה להזיק גם לפונים אליהם מכוונת העזרה. בטיפול בילדים שהאמון בעולם ובמבוגרים נפגע, צריך להתחיל להעניק מסגרת מכילה תומכת השואפת לשיקום העולם הפנימי של הילד, התקווה של המטפל עשויה להיות מרכיב משמעותי, בטיפול בילדים אלה ולהתמודדות האישית של המטפל עם מצבם.

אנו מניחים כי תקווה עשויה להשפיע לטובה על עבודת המטפל ולהפחית התפתחות טראומטיזציה משנית, כמו גם שתנאים אישיים ומקצועיים שעשויים להשפיע על רמת הטראומטיזציה העקיפה ממנה נפגעים המטפלים.

כתבו: יעל טל ונורית אלנהורן, מטפלת CBT ברחובות
 
 
 
 
מקורות:
Boscarino, J. A., Adams, R. E., & Figley, C. R. (2010). Secondary Trauma Issues for Psychiatrists. The Psychiatric Times, 27(11), 24–26.
Bride BE. (2007) Prevalence of secondary traumatic stress among social workers. Soc Work. 52: 63– 70.
Brockhouse R, Msetfi RM, Cohen K, Joseph S. (2011) Vicarious exposure to trauma and growth in therapists: The moderating effects of sense of coherence, organizational support, and empathy. J Trauma Stress. 24: 735– 742
Cieslak, R., Anderson, V., Bock, J., Moore, B. A., Peterson, A. L., & Benight, C. C. (2013). Secondary Traumatic Stress Among Mental Health Providers Working With the Military: Prevalence and Its Work- and Exposure-Related Correlates. The Journal of Nervous and Mental Disease, 201(11), 917–925. http://doi.org/10.1097/NMD.0000000000000034

Creamer TL, Liddle BJ. (2005) Secondary traumatic stress among disaster mental health workers responding to the September 11 attacks. J Trauma Stress. 18: 89– 96

Deighton RM, Gurris N, Traue H. (2007) Factors affecting burnout and compassion fatigue in psychotherapists treating torture survivors: Is the therapist’s attitude to working through trauma relevant? J Trauma Stress. 20: 63– 75.

Jenkins SR, Baird S. (2002) Secondary traumatic stress and vicarious trauma: A validational study. J Trauma Stress. 15: 423– 432. [PubMed]

 

Marcus S, Dubi M. (2006) The relationship between resilience and compassion fatigue in counselors. In Walz GR, Bleuer JC, Yep KK, RK, editors. (Eds),

 

Nelson-Gardell, D., & Harris, D. (2003). Childhood abuse history, secondary traumatic stress, and child welfare workers. Child welfare, 82 1, 5-26.

 

Pedersen, T. (2018). Prison Employees Face High Rates of PTSD. Psych Central. Retrieved on July 18, 2018, from  https://psychcentral.com/news/2018/07/14/prison-employees-face-high-rates-of-ptsd/137008.html

 

Peterson AL, Cigrang JA, Isler WC. (2009) Future directions: Trauma, resilience, and recovery research. In Freeman SM, Moore B, Freeman A, editors. (Eds)

 

 

Google

טראומטיזציה משנית
Rated 5/5 based on 9 reviews

Vicarious traumatization

מכון טמיר לפסיכותרפיה
יגאל אלון 157 תל אביב, ישראל 6745445
Phone: 1800509809

%MCEPASTEBIN%

 

 

על טיפול פסיכולוגי ואפקט הפלצבו

 

מהו אפקט פלצבו?

אפקט פלצבו הוא תופעה מוכרת מתחום הרפואה והפסיכולוגיה, המתארת מצבים בהם אנשים מקבלים טיפול שהוא בעצם תרופת דמה, כלומר חסרת חומר פעיל, אך בכל זאת מתנהגים כאילו היה אפקט מסוים לטיפול.

הפסיכותרפיה, ככל שהיא מתקדמת יותר ויותר לעבר טיפולים פסיכולוגיים מבוססי ראיות, רואה את השפעת אפקט הפלסבו בטיפול ממשי ובקבוצות ביקורת. בתחום הרפואה, ניתן לראות את האפקט בכך שחולים רבים המקבלים תרופות דמה, כאשר הם בטוחים שמדובר בתרופות אמיתיות שישפרו את מצבם, מדווחים על הפחתה בסימפטומים או בכאבים ועל תחושה כללית טובה יותר. הפסיכיאטריה מתייחסת להשפעה הטיפולית של אפקט הפלסבו כשילוב מורכב ורב-שלבי בין ציפיה, התניה, שחרור אנדורפין והקלה רגשית שמתקיימת מעצם הידיעה על מתן הטיפול.

 בעולם המחקר, הן בתחום הפסיכולוגיה והן בתחום הרפואה, ניתן לראות שכאשר אנשים מצפים למשהו שיקרה בעקבות נטילת תרופה למשל, הם מראים את ההתנהגות המצופה גם אם קיבלו תרופת דמה. מדובר באפקט בעל השלכות פסיכולוגיות ובריאותיות רבות, ובכך כוחו. למשל, לקראת פגישה ראשונה של טיפול פסיכולוגי, או בין הפגישה הראשונה לשניה, מדווחים מטופלים רבים על הטבה במצבם. ניתן להסביר זאת באמצעות השפעת האפקט.

 

placebo effect

 

האם טיפול פלצבו משפיע פיזיולוגית?

רבים מאמינים שמכיוון שניתנת תרופת דמה בלבד, אפקט פלצבו לא באמת משפיע על הגוף אלא רק "מרמה את המוח", גורם לו להאמין במשהו שמוביל את האדם להתנהג בצורה הצפויה ולדווח על התחושה הצפויה. בפועל, אפקט פלצבו יכול ליצור שינויים כימיים והורמונאליים במוח האדם, ממש כמו שעושה התרופה הרגילה. אם נשתמש בדוגמה המוכרת ביותר, של תרופת פלסבו הנלקחת כאשר האדם מאמין שמדובר בתרופה משככת כאבים, לא רק האמונה מפיגה את הכאב. מחקרים מראים כי הורמונים משככי כאבים משתחררים במוח האדם כאשר הוא נוטל תרופת פלסבו שמאמין כי תפקידה לשכך כאב, ולהורמונים תפקיד חשוב בשינוי התחושה הסובייקטיבית עליה מדווח האדם. כלומר, אפקט פלצבו יוצר שינוי גופני של ממש ולא רק בתודעתו של האדם, מה שהופך אותו לעוצמתי כפליים.

על מי משפיע יותר אפקט הפלצבו?

עובדה מעניינת נוספת על אפקט פלצבו, היא זו שהוא משפיע באופן שונה ובעוצמה שונה על אנשים שונים.

תכונות אופי מסוימות, כמו אופטימיות וחוסן נפשי, הופכות את האדם לעמיד פחות בפני אפקט פלסבו, מה שגורם לאפקט להשפיע עליו יותר בהשוואה לאנשים דיכאוניים, למשל.

אדם בעל תקווה, למשל, יצליח להפיק ולהשתפר מהר יותר מטיפול פסיכולוגי, בהשוואה לאדם פסימי.

יתכן כי הסיבה לכך היא שתכונות אישיות מסוימות משפיעות באופן כללי על יעילות טיפולים רפואיים, ואכן אופטימיות ומצב רוח חיובי למשל משפיעים על סיכויי ההחלמה ממחלות קשות, בעוד לחץ וחרדה נמצאים בקורלציה גבוהה עם בעיות בריאותיות. מחקר חדש תומך בכך: הבדלים במבנה המוח והאישיות יכולה לעזור לנבא מי יגיב הכי טוב לטיפולי פלסבו בכאב. החוקרים מצאו כי הנבדקים שהגיבו טוב יותר לטיפול הפלצבו הם בעלי תכונות אישיות ספציפיות, כמו מודעות עצמית רגשית ומוכוונות חיובית לגופם. 

נתונים אלה אודות אפקט פלצבו כלל אינו מפתיע, שכן נפש בריאה היא אחד מהגורמים המסייעים לבניית גוף בריא.

 

 

בכל תרופה אמיתית פעיל גם פלצבו

גם בטיפול פסיכולוגי מצוין יש השפעה של האפקט. בטיפול תרופתי, רבים מייחסים לנטילת תרופה בעלת חומר פעיל (כלומר תרופה אמיתית) את כלל השינוי במצב, למרות שלא כך הדבר. השפעתה של התרופה מורכבת הן מהשפעתה הכימית, אשר לרוב לוקחת פרק זמן מסוים עד לשינוי התחושה, והן מאפקט הפלצבו ומהציפייה לשינוי בהרגשה. עדות לכך ניתן למצוא במצבים מוכרים רבים מחיי היומיום. למשל, רבים מהנוטלים תרופות כמו ציפרלקס, מדווחים על שיפור במצבם כתוצאה מפלסבו: גם יומיים לאחר שהחלו לקחת תרופות נוגדות דיכאון הם חווים הקלה בסימפטומים הנפשיים בעוד שבמציאות הפיזיולוגית נדרש תהליך שאורך שבועיים שלושה עד לשינוי התנהגותי מורגש.

 

 

 

גם שכאתה יודע שזה פלצבו - זה עדיין עובד!

מדוע קוראים בקפה, אסטרולוגים ורבנים משיחיים מצליחים להפיק לעיתים קרובות תוצאות חיוביות כשהם מעניקים ברכה, קמיע או ניבוי לגבי העתיד? משום שגם כשאנחנו מבינים שזה לא עובד, משהו בזה עדיין עובד! תמציות פרחי באך, רסקיו, מרק עוף, כולם פלצבו, שנותן עבודה. אמונה רווחת לגבי פלצבו, אשר רבים מחזיקים בה גם כיום, היא שהאפקט תלוי בכך שהאדם לא ידע שהתרופה שנוטל היא תרופת דמה, אלא יאמין כי נוטל את הדבר האמיתי. מספר מחקרים מן השנים האחרונות מראים כי תנאי זה אינו נכון בהכרח, וכי גם מטופלים שמודעים לכך שהם נוטלים תרופת דמה מדווחים על הקלה בסימפטומים מהם סבלו בהשוואה לאלה שלא נטלו את תרופת הדמה או כל תרופה אחרת. נכון להיום, לא ברור המנגנון בזכותו אפקט פלצבו מתרחש גם כשהאדם מודע לטיפול הדמה, וככל הנראה המנגנון קשור בתהליכי התניה (כלומר, תהליכי למידה שאינה בהכרח מודעת, המלמדת את האדם שעצם פעולת נטילת התרופה משמעותה הקלה במצב).  

על אף יתרונותיו ושימושיו הרבים של אפקט הפלצבו בעולם הרפואה והפסיכולוגיה, חשוב לזכור כי תרופת דמה המייצרת אפקט פלסבו איננה תרופה של ממש ובכך- כוחה מוגבל. אפקט פלצבו כשלעצמו אינו יכול להבריא אדם ממחלה קשה, לחסוך ניתוח או להציל חיים, ולכן לעולם לא יחליף ממשי. אפקט פלצבו הינו יעיל במיוחד בתחומים הקשורים לפסיכולוגיה ולמצב הנפשי כדוגמת התמודדות עם דיכאון, התמכרויות, מיגרנות וכאבים פיזיים, בהם למוח האדם שליטה רבה על המצב, ממש בדומה לתרופה עצמה.

 

 

 

 

 

מקורות:

Brown, W.A. (2006). Understanding and Using the Placebo Effect. Psychiatric Times. Vol 23: http://www.psychiatrictimes.com/addiction/understanding-and-using-placebo-effect

Kirsch I. (2009). The emperor’s new drugs: Exploding the antidepressant myth. London, UK: Bodley Head.

Kirsch, I. (2014). Antidepressants and the Placebo Effect. Zeitschrift Fur Psychologie, 222(3), 128–134. http://doi.org/10.1027/2151-2604/a000176

Linde, K., Fässler, M., & Meissner, K. (2011). Placebo interventions, placebo effects and clinical practice. Philosophical Transactions of the Royal Society B: Biological Sciences, 366(1572), 1905–1912. http://doi.org/10.1098/rstb.2010.0383

Tilburt J. C., Emanuel E., Kaptchuk T. J., Curlin F. A., Miller F. G. 2008. Prescribing ‘placebo treatments’: results of national survey of US internists and rheumatologists. Br. Med. J. 337, a1938.10.1136/bmj.a1938 (doi:10.1136/bmj.a1938)

 

Google

האם אפקט פלצבו עובד בטיפול פסיכולוגי?
Rated 5/5 based on 19 reviews
יגאל אלון 157
תל אביב, ישראל 6745445
Phone: 972-3-6031552
Email: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

%MCEPASTEBIN%

רחמים עצמיים ורווחים משניים

 

כולנו מונעים לעבר אותה מטרה: אושר. עבור חלקנו מתבטא אושר בזמן איכות עם המשפחה, עבור אחרים הוא מתגלם בקריירה מצליחה ועוד שלל הגדרות סובייקטיביות להנאה ולסיפוק בחיים.

כאשר נשאל פרויד בערוב ימיו, מה הם הקריטריונים לחיים מאושרים, הוא ענה בפשטות של גאון: "עבודה ואהבה". ככה, בסדר הזה.

קיימות המון תיאוריות פסיכולוגיות על המסע לעבר האושר - כיצד עלינו לחשוב חיובי כדי שיהיה לנו טוב. בחירה ברחמים עצמיים אינה מקדמת אותנו לשם, וזו אחת הסיבות לכתיבת טקסט זה.

 

​​

מהו תהליך ספרציה-אינדיבידואציה?

ספרציה-אינדיבידואציה הוא מונח אותו טבעה הפסיכולוגית מרגרט מאהלר על מנת לתאר את תהליך התעצבות אישיותו של התינוק הבריא כאישיות עצמאית ונפרדת. מאהלר התייחסה לשלבים המתרחשים עד גיל 3, וכמוה תאורטיקנים רבים אחרים מתייחסים לתקופת הילדות המוקדמת כקריטית ומעצבת להתפתחותו של האדם וקיבוע תכונותיו ונטיותיו.

ילדותי השניה:

תהליכי separation–individuation בטיפול נפשי בגילאי ה- 20+

לאה מרקו, פסיכולוגית בהתמחות קלינית למבוגרים, ילדים ונוער

לאה מרקו

עם התפתחות עולם הטיפול הפסיכולוגי אנו חוזים בהיווצרותם של יותר ויותר תחומי מומחיות ספציפיים. כדור השלג שהתחיל להתגלגל בסוף המאה ה-19 עם המטופלות ה"היסטריות" של פרויד בוינה הוסיף לעצמו מסה עצומה של ידע, ניסיון ומחקר. לעיתים נראה שהפסיכולוגיה, בהיותה מקצוע צעיר מאוד, רצה כאחוזת תזזית על מנת להיענות לאתגרים שניצבים בפניה: שכלול וגיוון הפרספקטיבות התיאורטיות שבה, התאמה למגוון רחב של הפרעות ואוכלוסיות, עמידה בקצב של הידע המצטבר בדיסציפלינות משיקות וכמובן התאמה למציאות התרבותית-חברתית המשתנה תדיר.

ההבנה לפיה יש לראות את האדם בתוך ההקשר של נסיבות חייו ומערכות היחסים שלו הייתה תזוזה טקטונית בפסיכותרפיה של כמה עשרות השנים האחרונות. תפיסה זו הושפעה בחלקה מהתפתחויות תיאורטיות בפסיכולוגיה עצמה. בתחילת דרכה היה נהוגה תפיסת ה"פסיכולוגיה של אדם אחד", כלומר התפיסה לפיה נפש האדם מושפעת מהכוחות הדינמיים בין חלקים שונים של עצמה, למשל בין דחפים לבין מוסר. עם התפתחות תיאוריות יחסי האובייקט נרשם מעבר ל"פסיכולוגיה של שניים", ועלתה חשיבותה של השפעת האינטראקציה של אדם עם סובביו מינקותו ווהלאה על חייו הנפשיים. בנוסף, התעצבה הפסיכולוגיה העכשווית גם בהתכתבות עם רעיונות פילוסופיים פוסט-מודרניסטיים ואקזיסטנציאליסטיים ומהתפתחות המחשבה הסוציולוגית והתרבותית אשר הציבה את האדם בתוך ההקשר סביבתו, משפיע ומושפע ממנה עד למעמקי הנפש.

כיום, חשיבותה של הבנת המאפיינים הייחודיים של אדם המגיע לטיפול הינה מבוססת. כאמור, מתוך זה צמחו נישות טיפוליות ומספר תחומי ההתמחות של פסיכולוגים גדלו ללא היכר. המקום הראשון בו נתקלתי בחשיבות הבנת ההקשר שמתוכו מגיע אדם לטיפול היה במהלך התואר השני, כשטיפלתי במשך שנה בסטודנטים בשירותי הייעוץ של האוניברסיטה. בהתחלה, כנראה בשל חוסר הניסיון, לא חיברתי את הנקודות המשותפות איתן מגיעים הסטודנטים לקווים היוצרים תמונה. למזלי, המשכתי לטפל בגילאים אלו גם לאחר סיום לימודי ובהדרגה התחלתי להרגיש שישנם הקשרים החוזרים על על עצמם.

seperation individuation

כאשר עוסקים בטיפול בילדים או בגיל השלישי כמעט מובן מאליו להתייחס באופן ייחודי לאתגרים, לתנאי הסביבה ולקשיים האופייניים לגילאים אלו. אך מה לגבי גילאי ה- 20+? אותם "מבוגרים צעירים" פוגשים לראשונה את האקדמיה, את עולם העבודה, את המגורים מחוץ לבית, מערכות יחסים זוגיות משמעותיות ומעגלים חברתיים אשר לאו דווקא מתווכים על ידי הכיתה או המחלקה בצבא. פעמים רבות זהו גיל של חיפוש, שכן בעולם המודרני מצופה ממבוגר צעיר "למצוא את עצמו", כלומר לבחור מסלול תעסוקתי, לפתח מערכות יחסים בוגרות ולבסס את חייו מחוץ לתא המשפחתי ממנו הגיע. פרויד אמר ש"עבודה ואהבה הן הבסיס לאנושיותנו". קל לומר, ועבור אנשים בגילאים אלו הרבה יותר קשה לעשות. פעמים רבות ארגז הכלים הנפשי לא תואם את האתגרים ההתפתחותיים שניצבים בפני אנשים בגילאים אלה. הפער שנוצר יכול להיות זרז ללמידה והתפתחות אולם אצל אנשים שסובלים מקשיים נפשיים שונים הוא יכול להיות הטריגר להגעה לטיפול ומלווה לרוב בתחושות לא פשוטות של לחץ, מצוקה וחוסר אונים. הרבה פעמים אני רואה אנשים שמגיעים עם הפרעות חרדה, דיכאון, קשיים ביחסים וטראומות לא מעובדות אולם התלונה המפורשת עוסקת דווקא יותר בתחושת אי עמידה בציפיות בחיים המקצועיים או האישיים.

ש' הגיעה לטיפול בגיל 22 בהפניית המכללה בה היא לומדת עם תלונה על חרדת בחינות חמורה אשר מכשילה אותה בלימודים שוב ושוב. על פניו, הסימפטומים שש' תיארה הם קלאסיים: החל בעלייה הדרגתית במפלס החרדה לקראת תקופת המבחנים, דרך לחץ, הימנעות ודחיינות בלמידה, ועד ל"בלק אאוטים" וסימפטומים פיזיולוגיים בבחינה עצמה. כפי שקורה פעמים רבות עם חרדת בחינות, התחלנו לגלות רקע רגשי וסכמות קוגניטיביות של ערך עצמי נמוך, כישלונות מצטברים, קשיי התארגנות ותכנון, חוסר ביטחון ואי פניות רגשית ללמידה. בהדרגה החלה להביא ש' לטיפול תכנים קשים הקשורים למשפחתה ולאופן בו גדלה. היא סיפרה על אב מופרע נפש שהיה אלים ורודני כלפי האם והילדים, נכנס ויצא מאשפוזים בעוד אמה, אותה תפסה ש' כפאסיבית וחלשה, שומרת את הראש מעל המים ומנסה לדאוג לצרכי הבית, בעיקר בישולים וניקיונות. ש' אומרת: "איך, איך אמא לא ראתה שאני לא מכינה שיעורי בית, שיש לי הפרעת קשב, שאני כל היום דואגת מה יקרה בבית ולא מתפתחת בבית הספר". מה שש' רצתה לבנות לעצמה בטיפול הוא "עמוד שדרה", מונח בו השתמשה פעמים רבות לתאר את תחושת החרדה, החסך וחוסר הביטחון שגדלה איתם. חרדת הבחינות והקשיים האקדמיים היו אצל ש', כמו במקרים רבים אחרים רק קצה הקרחון של דפוסים ותחושות עמוקות לגבי העצמי והעולם.

seperation individuation mahler

במקרה של ש' נאלצנו לחזור אחורה כדי להתקדם. במשך חודשים ארוכים שוחחנו על משפחתה ועברה הכאוב. בהתחלה זה היה מאוד קשה לש', עבורה זו הפעם הראשונה שהיא מספרת על כך למישהו אחר. למעשה, תמיד התביישה במשפחתה והאשימה את עצמה בכישלונותיה, פעמים רבות דיברה על תחושת פגימות בסיסית שנבעה במידה רבה מהזדהותה עם דפוסי המשפחה. תחושות אלו היו בהתחלה אמורפיות וכלליות. עם התקדמות הטיפול, הבנת הדפוסים המשפחתיים והשפעתם על ההתפתחות שלה כאדם עזרה לה להגיע בסופו של דבר למקום בו יש לה בחירה להיות אחרת ממה שהכירה. בשנתיים הראשונות של הטיפול ש' הרשתה לעצמה, לראשונה בחייה, לחפש את עצמה, לנסות דברים ולהגדיר במילים את מצוקותיה, רצונותיה ושאיפותיה בתחומים השונים של חייה. עבור ש' הפער בין המקום שהגיעה ממנו לבין המקום אליו היא רוצה ללכת היה גדול. ניתן להשוות זאת לילד שעקב בעיה מוטורית לא מצליח לזחול וכבר מצופה ממנו ללכת. ש' השלימה את הפער הזה במידה רבה על ידי תהליך של ספרציה-אינדיבידואציה.

תהליכי ספרציה אינדיבידואציה בגילאי 20+

כיום, ידוע שאדם ממשיך להתפתח ולהתעצב גם לאחר שנות הילדות. נראה שבגילאי ה-20+ מתרחשת תקופה נוספת של צמיחה אשר גם היא עוסקת במידה רבה בנפרדות והגדרה עצמית. באופן דומה לתהליך זה בילדות המוקדמת ישנם שלבים שונים וישנם צרכים התפתחותיים. לדוגמה, על מנת שילד יעז לצאת ולחקור את העולם והאחרים בו במגרש המשחקים השכונתי עליו להרגיש שאמא מאחוריו, נותנת לו "גב" של ביטחון וקבלה מהספסל. בבגרותנו, אמא כבר לא צופה מהספסל באופן קונקרטי אלא עלינו להסתמך על ההפנמה של פונקציה זו. על מנת שאישה בת 24 תעז לבדוק מסלולי לימודים שונים ולהתנסות במערכות יחסים שונות על מנת להבין מה מתאים לה, עליה לחוש, בדומה למה שש' אמרה – שיש לה גב, עמוד שדרה. הכוונה היא לביטחון פנימי ביכולות נפשיות של הסתגלות, וויסות, עמידה בתסכולים, ערך עצמי יציב מספיק ועוד.

seperation individuation young adults

ביחסי ההעברה בטיפול הייתי עבור ש' לעיתים אם דוחפת ומקדמת אך גם אמפטית ומכילה, ולעיתים אחות גדולה שעברה את המסע אותו היא עוברת עכשיו. היא הייתה זקוקה להפנמה מיטיבה יותר של דמויות כאלו כדי לבנות ממנה את עמוד השדרה שלה. כיום ש' נמצאת במקום מאוד שונה מזה שהייתה בו בתחילת הטיפול. היא לומדת מקצוע אקדמי אשר מעניין אותה מאוד ומרגישה שלראשונה היא גם נהנית מהלימודים וחווה אותם כמרחיבים אותה. ש' בנתה בשנה האחרונה זוגיות מיטיבה עם גבר שמולו עשתה עבודה משמעותית של הבעת רצונותיה וצרכיה במסגרת הקשר. היא למדה להציב גבולות למשפחתה ולשמור על היציבות בחייה בעוד שבעבר הייתה "מתפרקת" ולא מתפקדת במשך שבועות אם היה אירוע קשה בבית ההורים.

כמו מבוגרים צעירים רבים אחרים המגיעים לטיפול, ש' הייתה פעמים רבות במהלך הטיפול מבולבלת לגבי מה היא מרגישה ומה היא רוצה, אולם תמיד חיפשה. החיפוש בגילאים אלה מתודלק באופן טבעי מפוטנציאל הגדילה הקיים בהם באופן אינהרנטי. כמו שתינוק רוצה ללמוד ללכת כך מבוגר צעיר רוצה לחצוב לעצמו חיים אשר יגרמו לו מימוש ושמחה. אגב, כמטפלת אציין שהמוטיבציה לשינוי בטיפול בגילאים אלה נוטה להיות גבוהה במיוחד. בדומה לתינוק, בן ה-20+ ניצב בפני האתגר ההתפתחותי של בניית ישות עצמאית ונפרדת. מסע זה מערב חיפוש חיצוני ופנימי כאחד, ופעמים רבות אם ישנם קשיים נפשיים העומדים בדרכה של גדילה זו תהליכי הבנייה וההגדרה העצמית משובשים. אולם, כפי שטוענת הפסיכולוגית בהרצאה הבאה, שינויי מסלול קלים בגיל צעיר זה משפיע באופן דרמטי מאוד על המשך החיים. על מנת להתאים את הטיפול באופן המיטבי לטיפולים בגילאים אלה על המטפל להיות רגיש ומיודע להקשר הסביבתי בדמות הלחצים, האתגרים והקשיים האופייניים לגילאים אלה וכמו כן לתמונה ההתפתחותית של האדם ולתהליכי הספרציה אינדיבידואציה המתרחשים בחייו.

הנה עוד פרספקטיבה של הפסיכולוגית מג ג'יי, המתמחה בעבודה קלינית עם גילאים אלה:

Google

ספרציה-אינדיבידואציה בטיפול פסיכולוגי
Rated 5/5 based on 11 reviews
יגאל אלון 157
תל אביב, ישראל 6745445
Phone: 972-3-6031552
Email: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

התלבטויות בפנייה לטיפול פסיכולוגי

מה גורם לנו להסס

בהתחלת המסע הטיפולי שלנו?

 

רבים מאתנו מתלבטים האם לפנות לטיפול פסיכולוגי.

לפי ההיגיון הפשוט, אם אנחנו אחראים מספיק לפנות לרופא כשאנו סובלים מכאב גופני, מן הראוי שנאזור כוחות לפנות  ל"מומחי הנפש" - פסיכולוגים - כאשר אנו סובלים מכאב נפשי.

אך המציאות במקרה דנן מורכבת יותר.

למעשה, הנתונים מראים ש-86% מהאנשים נוטים לדחות פניה לאיש מקצוע עד שפורץ משבר של ממש.  

אצלנו במכון טמיר מתקבלות מדי יום עשרות שיחות של מתעניינים, שמבקשים לקבל המלצה על פסיכולוג בתל אביב, ובאיזורים נוספים בארץ.

מתוך ההיכרות היומיומית עם הלבטים והחששות, כתבנו מאמר זה.

 

ישנן סיבות מגוונות להמנעותם של רבים לפנות לפסיכותרפיה וייעוץ פסיכולוגי מקצועי.

אנו מציינים כאן כמה, אם יעלו בך רעיונות נוספים, ניתן להוסיף בתגובות:

  • מה מקשה לפנות לטיפול פסיכולוגי?
  • מה החששות?
  • מה מחזק את ההיסוסים?  

 

doubts about psychotherapy

 

 

התלבטויות בפניה לטיפול פסיכולוגי

בעבר, רבים חששו לפנות לפסיכותרפיה ולטיפול פסיכולוגי בגלל הסטיגמות, ההבניות התרבותיות והתייחסותה של החברה כלפי המושג 'טיפול נפשי':

"מה יחשבו עלי?"

"זה יפגע לי בתדמית"

"אני לא נורמלי"

 

אלו רק חלק מהמחשבות שעברו בתודעתם של אנשים ששקלו טיפול והפחד ממחירי הסטיגמה של "משוגע", "חולה נפש", או "פסיכי", גרם לרבים להימנע מפנייה לפסיכולוג ולוותר על טיפול נפשי מקצועי.

לשמחתנו, המודעות השתפרה פלאים וההסכמה הנרחבת על חשיבות של טיפול פסיכולוגי גברה, בגיבוי ראיות מדעיות וטיפולים מבוססי ראיות.

גם התרבות הרחבה הנחילה לנו שפע לגיטימציה בסדרות ובסרטים, בהם מיוצג הטיפול הפסיכולוגי כחלק משגרה נורמטיבית של התפתחות אנושית. יתירה מכך, טיפול החל להיתפס כשירות יוקרתי, כמותרות של חברי המעמד הבינוני והגבוה, עבור אלו שיכולים להרשות לעצמו ליווי וסיוע מקצועיים באיכות הטובה ביותר (תפיסה שתרמנו בה את שני הסנט שלנו עם המהפיכה החברתית של טיפולים פסיכולוגיים במסגרת מכון טמיר).

 

 

recommended psychotherapist

 

 

ואף על פי כן, למרות המודעות הגוברת והזמינות הגבוהה של אנשי מקצוע טובים, רבים עדיין חוששים מפנייה לפסיכולוג קליני.

ליקטנו כמה מהסיבות המצויות בבסיסה של המנעות זו:

 

 

חשש מחשיפה של 'תכנים כבדים' בטיפול

לכל אחד יש מזוודה משלו.

כולנו התמודדנו בחיינו עם קשיים, אובדנים ומשברים.

חלקנו סבלו  יותר וחלקנו פחות, אבל חשוב להבין שהמדדים של כאב נפשי נותרו סובייקטיביים לחלוטין. הפסיכולוגיה לא הצליחה עדיין לאמוד אותם אובייקטיבית, ולכן מצוקה נפשית נחווית כרצינית וכואבת עד מאוד עבור כל אדם שחווה אותה בזמן אמת.

המחשבה על שיתוף הכאב הזה בפני אדם לא מוכר, בסביבה לא מוכרת, נשמעת מחרידה ומטרידה למדי. אחרי הכל, טיפול פסיכולוגי טוב הוא לא תהליך קליל, מדברים בו על הכל וזוכים להתייחסות אותנטית וחקרנית בניסיון למצוא את הדרך לשינוי.

 

מתקדמים בקצב שלך

ובכן, חשוב לדעת שמטפל אחראי ומנוסה יודע להוביל תהליך הדרגתי, כזה שמתחשב ומותאם לקצב והצרכים המנטליים של כל מטופל ספציפי.

מטפל מקצועי יידע מתי לבקש מהמטופל לספר או להרחיב על אירוע מסויים ומתי מוקדם (או לא מומלץ כלל) לחשוף אותו.

 

 

good psychologist

 

 

אי התאמה בין המטופל למטפל - אין חיבור, אין כימיה, אין וויב טוב... 

כימיה בין בני אדם היא פקטור נוסף שהפסיכולוגיה לא פענחה עד הסוף.

יש מצבים בהם בני אדם פשוט לא מתחברים זה לזה. תקראו לזה אנרגיה חיובית, כימיה טובה מול כימיה גרועה ועוד.

הנקודה היא שההיבט של איכות היחסים הטיפוליים הכרחי וחשוב מאין כמותו, תנאי יסודי להצלחת הטיפול שנחקר רבות ונקרא הברית הטיפולית.

 

התכווננות לצרכי המטופל

מטפל טוב, פסיכולוג קליני או עובד סוציאלי קליני, יודע להתאים את עצמו לצרכים של המטופל.

גם כאשר אין כימיה, הוא ייעזר בכלים מקצועיים העומדים לרשותו כמנוף לקידום התהליך וביסוס הקשר הטיפולי.

למשל, אם המטופל מעורר במטפל כעס, שעמום או תסכול, האחרון מוכשר היטב כיצד לחבר בין תחושותיו לבין התרחשויות מקבילות שמתקיימות בחייו של המטופל, או בחיי המטפל. בטיפול דינמי מכונה תופעה זו העברה נגדית והיא מהווה מאיץ מצוין לעבודה טיפולית תוצאתית.  

Therapist Client Relationship 

 

מטפלים שאינם פסיכולוגים / פסיכותרפיסטים מוסמכים

אנו חיים בתקופה אינטנסיבית שמביאה עמה משאלה לסיפוקים מהירים.

גם הפסיכולוגיה התאימה את עצמה לרוח התקופה, באמצעות פיתוח ובדיקה מתמדת של טיפולים קצרי מועד וממוקדי מטרה.

עם זאת, לא מעט אנשים מאמצים פתרון קל ונוח יותר בפנייה עם מצוקתם הנפשית למציעי שירותים שלא עברו הכשרה מתאימה בבריאות הנפש: קואוצ'רים / מאמנים, מטפלים בתחום הרפואה המשלימה ובעלי הכשרה רוחנית שלא עברו את מבחנה של התקפות האמפירית.

ברוב המקרים זו עזרה מבורכת, אבל כאשר קיימת בעיה נפשית ברורה, המקור הנכון לסיוע הוא איש מקצוע מוסמך שהוכשר לטפל בבריאות הנפש.

 

 

אל תתפתו לפתרונות קלים

כמו בכל מקצוע רציני, קיים הבדל עצום בין מי שלמד קורס של 3 חודשים לבין איש מקצוע שהוסמך, הודרך והתמחה לאורך שנים במוסדות אקדמיים רציניים.

במכון טמיר יש תכנית התמחות להכשרת פסיכולוגים קליניים.

צריך לראות איזו דרך ארוכה ומושקעת עוברים המתמחות והמתמחים לאורך 4 שנות ההכשרה.

Certified Clinical Psychologist 

 

 

בושה, מבוכה וחרדה בכניסה לקשר אישי עם אדם זר

המטפל הנפשי, כגורם חיצוני ו'אובייקטיבי', אינו שופט או מבקר את המחשבות או ההתנהגויות שלכם. להיפך, הוא מאפשר לכם סוף סוף לעבד אותן בצורה עמוקה, בסביבה בטוחה, בצורה שלא ניתן לרוב לקיימה עם אדם קרוב.

יחד עם זאת, חלק מרכזי מתהליך הפסיכותרפיה מתבסס על הקשר בין המטפל למטופל.

קשר חיובי וחזק ישפיע לטובה על איכות הטיפול ואיכות התהליך שהמטופל יעבור (ולכן המלצה חמה היא למצוא מטפל שניתן לסמוך עליו ולהתמיד בטיפול - שני גורמים הכרחיים לטיפול מוצלח).

בטיפול דינמי מושם דגש על פענוח תהליכים לא-מודעים ביחסים הטיפוליים, מה שמאתגר ומתריע לעיתים לשתף באמירות כלפי המטפל. רגשות, דעות ומחשבות כלפי המטפל עשויות להפתיע אותנו בעוצמתן, ולעיתים קרובות כלל לא היינו מודעים אליה.

 

 

משק כנפי ההיסטוריה

ביחסים הטיפוליים מתקיימים, במקביל, משחק ומציאות.

מצד אחד מדובר בשני אנשים אמיתיים שמדברים על תכנים אמיתיים.

אבל מצד שני התכנים והרגשות שעולים בחדר משקפים תמונה היסטורית עמוקה בה מוקרנים דפוסים מממערכות היחסים של המטופל עם דמויות מוקדמות בחיים, בעיקר אמא ואבא.

באמצעות פרשנות (אינטרפטציה), המטפל הדינמי יסב את תשומת לבנו לאירועים ב"כאן ועכשיו" (היחסים הטיפוליים בהווה) שמשחזרים אירועים מ"שם ואז" (טראומות לא פתורות שמהדהדות מיחסי העבר).

 

 

 

טיפול פסיכולוגי אינו בראש סדר העדיפויות 

עבודה, לימודים, זוגיות, מכון כושר, סדרות בנטפליקס...

לכולנו יש כל כך הרבה דברים חשובים לעשות.

למי בכלל יש זמן לעצור את הכל ולקבל תמיכה נפשית?

איכשהו, במירוץ החיים אנו נוטים לעיתים למקם את עצמנו אחרונים ברשימת העדיפויות והמשימות האינסופית, כך שלא מפתיע שרוב הזמן אנחנו לא מגיעים כלל למונח הזה בתחתית הרשימה, טיפול פסיכולוגי.

 

 

טיפול פסיכולוגי טוב שווה את המאמץ

החיים קצרים מכדי להישאב לתוך 'לופ' של עשייה אוטומטית. אם אתם מבינים שהקשיים הנפשיים חוזרים על עצמם, ואתם רוצים שינוי, אל תוותרו על עצמכם!

אין גיל מאוחר מדי בכדי לעשות שינוי פסיכולוגי משמעותי בחייכם: טיפול נפשי נועד לשרת כל אוכלוסיה במעגל החיים - מטיפול פסיכולוגי לילדים ועד פסיכותרפיה לקשישים.

 

 

 

 

שאלה לגבי הצורך בטיפול פסיכולוגי

גברים ונשים רבים מסתקרנים לגבי טיפול אבל לא משוכנעים אם הם באמת "צריכים" אותו. זאת דילמה מצוינת ששוה להתעכב עליה.

כדי לפנות לעזרה נפשית ולהשקיע בה זמן, כסף ואנרגיה, נדרשת מספיק מצוקה נפשית על מנת לבקש סיוע.

מתי מגיע הזמן הנכון לעשות זאת?

האם נכון יותר לדחות את הפניה לזמן משבר?

יש עוד שאלות...

 

 

לא כל אדם צריך טיפול נפשי

טיפול פסיכולוגי נועד לעזור לאנשים בעלי מוטיבציה לשינוי. המוטיבציה הזו צומחת על רקע של מצוקה נפשית, קשיי תפקוד, חרדות, דיכאון, אובדן ועוד מגוון הפרעות נפשיות.

מצד שני, טיפול ממוקד וקצר מועד נועד לשרת את המתמודדים עם קשיים פחות קשים, והוא נמצא יעיל ומתאים ממי שמחפש הכוונה בחיים, עזרה בקבלת החלטה או בכל נושא ספציפי ונקודתי אחר שניתן "לפרק" בתהליך ייעוצי קצר ויעיל. הטיפול הפסיכולוגי מתאים גם למי שמרגישים שאבדה דרכם, אבל באותה מידה גם עבור מי שרוצה לפרוק את אשר על לבו, או לפתור דילמה שקשה לפותרה עצמאית.

 

how psychotherapy works

 

 

רבים מאתנו לא מודעים ליכולת האדירה שלנו להתגבר ולהתמודד עם קשיים:

לאורך החיים סביר שעברת קשיים שבמבט לאחור נראו בלתי נסבלים. אבל המציאות מראה שעם רוב הקשיים שאנו נתקלים אנו מצליחים להתמודד באמצעות חוסן נפשי, תמיכה רגשית מבני משפחה, בני זוג וחברים, או אפילו עם ספר לעזרה עצמית או סרטון מעורר מוטיבציה ביוטיוב.

 

היתרון הגדול בטיפול פסיכולוגי הוא היותו מסגרת בטוחה שמאפשרת לעבד חומרים מורכבים בליווי מטפל מקצועי.

 

 

 

לסיכום אצטט את גנדי:

 

"דברים טובים קורים למי שמחכה,

אך דברים טובים יותר קורים למי שקם והולך להשיג את מה שהוא רוצה".

 

פנו אלינו ונשוחח !

1-800-509-809

מור צח,

מכון טמיר לפסיכותרפיה

 

שאלות נוספות שעשויות לעניין אותך:

איך לעזור לאדם יקר לפנות לפסיכותרפיה? < 

כמה עולה טיפול פסיכולוגי? <

 

 

Google

התלבטויות בפנייה לטיפול פסיכולוגי
Rated 5/5 based on 14 reviews
יגאל אלון 157
תל אביב, ישראל 6745445
Phone: 972-3-6031552
Email: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

מתמודדים עם פחד, חשש וחרדה מפני שפעת חזירים?

מבוהלים מהידבקות בשפעת החזירים?

אתם לא לבד !

גל שפעת החזירים הקודם ערבב בין מה שהתרגלנו לראות בסרטי האימה לבין המציאות שבה אנו חיים: שפעת מסתורית שמדביקה במהרה את האוכלוסייה וגורמת לאובדן גדול של בני אדם, מי חשב שנראה את זה בשנות ה-2000? ובכל זאת, מדי פעם מגיעים נגיפים חדשים שעולם הרפואה עוד לא הספיק להתמודד איתם ואנו מוצאים את עצמנו כלואים בסרט אימה. גם השם של השפעת לא מוריד מהמתח וגורם לרבים מאיתנו אשר לא מבינים את משמעות השם לפתח מחשבות מבעיתות לגבי מקור השם. האמת היא ששפעת החזירים נקראת כך פשוט בגלל שמדובר בנגיף שנוצר בעקבות קירבת חזיר חולה לאדם חולה בשפעת. שתי המחלות התערבבו ויצרו שפעת מסוג חדש – שפעת שבחרו לקרוא לה בשם שפעת החזירים.

על פחד ממחלות

פחד משפעת חזירים

לאחרונה נחשפנו באמצעי התקשורת לכך שגל נוסף מכה, גל שהוביל עד כה לאשפוזם של 11 אנשים ולמוות של אישה אחת. אין ספק שלאחר האימה שעברנו ב-2009 הפחד מלחלות בווירוס קטלני הוא פחד שמעסיק רבים מאיתנו. העובדה שמדובר בשפעת שתסמיניה דומים לכל שפעת אחרת מעלה את רמת החששות ויכולה לגרום לרבים מאיתנו לחוש כאבים פסיכוסומטיים (מצב בו אנו מרגישים כאב שנובע ממקור נפשי ואין הסבר פיזיולוגי אמיתי לכאבים שאנו חשים). הדבר יכול לנבוע משום שרובנו לא יודעים מה התסמינים של שפעת אמיתית. שימו לב, לא מדובר בצינון רגיל שכולנו מתמודדים איתו מדי פעם. סימני המחלה הראשונים של שפעת החזירים הם חום גבוה, כאבי שרירים, חולשה ולעתים כאבי גרון או שיעול.

שפעת החזירים

הפחד להידבק בשפעת החזירים מביא את חלקנו להתחסן ולשמור על עצמנו, אך הפחד הזה גם משפיע על הרבה אנשים ברמה שפוגעת בחיי היומיום שלהם. כמובן שכמו בכל פחד ניתן לקבל טיפול פסיכולוגי תומך ובו ללמוד להתמודד בצורה טובה יותר עם הפחד.

סוגי הטיפולים המומלצים להתמודדות עם פחד מפני שפעת החזירים

הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי – זהו טיפול ממוקד שמתאים מאוד לטיפול בבעיה ספציפית שהמטופל מסוגל להגדיר, כמו פחד מפני שפעת החזירים. לאחר שהמטפל יבין מאיפה הקשיים של המטופל נובעים הוא יבנה תכנית טיפול המותאמת למטופל ובצורה הדרגתית יקבל המטופל כלים להתמודדות עם הפחד וילמד לשנות את המחשבות השליליות למחשבות מציאותיות ומסתגלות. טיפול קוגניטיבי התנהגותי מתמקד בהווה: בפחד עצמו ובסיטואציות היומיומיות שהוא חווה בהן את הקושי. זה טיפול קצר מועד וממוקד שנחקר והוכח מדעית כיעיל במיוחד סביב פחדים ממוקדים.

הטיפול הדינמי – הטיפול הדינמי התפתח רבות מימי פרויד ועדיין רבים מאיתנו שומעים טיפול דינמי ומדמיינים טיפול מייגע המתמקד רק בילדותנו הרחוקה. במציאות' מטפלים דינמיים משלבים גישות שונות בטיפול שלהם במטרה להתאים את הטיפול למטופל. אומנם הגישה הדינמית היא גישה שיכולה לקחת יותר זמן אך יש שיגידו שבמקום לשים פלסטר על הפצע פה מדובר בטיפול עמוק שלא רק מעניק כלים להתמודדות עם הקשיים שאיתו מתמודד המטופל אלא גם מביא אותו להבנה עמוקה של הסיבות שהובילו אותו לאותם קשיים ולפתירת קונפליקטים עמוקים שאם יטפל בהם בצורה ממוקדת ושטחית הם ימצאו דרך להופיע כקשיים נפשיים בתחומים אחרים. הטיפול משלב ניתוח חוויות ומערכות יחסים קודמות של המטופל (במטרה להבין ולשנות את דפוס ההתנהגות שמנחה אותו כיום), ניתוח חלומות ופתירת קונפליקטים ומנגנוני הגנה שהמטופל משתמש בהם ללא ידיעתו.

דברו איתנו, נחשוב יחד איך נרגעים:

צוות המכון בתל אביב והקליניקות העמיתות של מכון טמיר ברחבי הארץ:

1-800-509-809

אנחנו פה כל יום מ-9 בבוקר עד 8 בערב ועונים לטלפון!

מור צח, מכון טמיר לפסיכותרפיה

 על התמודדות דומה עם פחד להידבק באיידס

Google

פחד משפעת החזירים
Rated 5/5 based on 9 reviews
יגאל אלון 157
תל אביב, ישראל 6745445
Phone: 972-3-6031552
Email: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

נתחיל בתחושה הנהדרת של השכמה בבוקר חורפי, עם ההבנה ש'בחורינו הטובים' נתנו עבודה במהלך הלילה וחיסלו את סמיר קונטאר. 8 טילי ספייס מתוצרת "רפאל" עשו היכרות קרובה עם הבית בו שהה סמיר קונטאר, לצד נבחרת מכובדת של ועדת ההיגוי של חיזבאללה בסוריה (ביניהם שאעאלן, שהיה בכיר הרבה יותר). גם בלי להכיר את הביצוע מקרוב, חיפוש קצר ביוטיוב מעלה שהביצוע נראה בערך כך:

אבל הרי בפסיכולוגיה עסקינן ולא בחיסולים נקודתיים. אז יש נקודה ששווה להתייחס אליה לגבי התאכזרותו חסרת הגבולות של חסן נסראללה ("מי יתן", אמר הבוקר בשידור החי של YNET צבי רגב, "שנזכה לראות עוד בחיינו את השיח חסן עולה למרומים").

לחסן נסראללה יש שיטה. הוא מגייס אנשים ומנהיגים מקומיים על בסיס המוטיבציה הרגשית העמוקה ביותר שלהם: זה לא משנה אם הם ילדים (ג'יהאד מורניה), רוצחי ילדים (סמיר קונטאר), או ילדים של... (מוסטפא מורנייה). מי שבא ברוך הבא. שיהיה ברור, חשוב שהם יחוסלו וחשוב אף יותר שתיווצר החרדה הנדרשת כדי ליצור הרתעה למחבלים הללו ולאלו שיבואו אחריהם (את עמאד מורנייה, למשל, חיפשו ה-CIA והמוסד 12 שנה. הוא הסתתר מצוין עד שעלה השמיימה).

סמיר קונטאר נתפס בסביבת החיזבאללה והאיראנים כליצן. די אם נתבונן בהבעתו, בהצדעה במועל היד שאימץ לעצמו ובהישגים הנרפים בזירת ההתנגדות בגולן, כדי להבין שהאיש לא היה בדיוק הגנרל של המאה ה-21. 

 

 

 

האם הורים למתבגרים יכולים ללמוד מאלישע?

(להיות הורים למתבגרים)

טלי בורלא-גלילי, פסיכולוגית קלינית מומחית

אחראית תחום ילדים, מכון טמיר תל אביב

http://elisha.kidstv.co.il/images/elisha.png

"אילו רק יכולתי לחזור אחורה בזמן, ולהיות שוב צעיר, רק הפעם עם ניסיון החיים שלי כמבוגר..."

זה בדיוק מה שקורה לאלישע, גיבור הסדרה הפופולרית בקרב ילדים ומתבגרים צעירים. אלישע בן ה-40 חוזר אל ספסל הלימודים, לכיתה ו' בביה"ס ממנו סולק כילד, במטרה הפעם להצליח לסיים את לימודיו כמו שצריך, כי זהו התנאי לקבלת ירושת סבו (ואולי להכרה בו כמבוגר אחראי).

מה יש בסדרה "אלישע" שכל כך מדבר אל הילדים המתבגרים שלנו?

כמובן שהיכולות הקומיות של יובל סמו ושאר צוות השחקנים הכישרוני, אך יתכן שיש כאן עוד גורם שמושך אותם אל המרקע, גורם פסיכולוגי.

הסדרה בנויה משלל מצבים שילדינו מכירים מחייהם (עם חברים ועם סמכות), מצבים שיכולים להסעיר אותם רגשית, לרגש, להכעיס, לאיים, או למשל לבלבל או להכניס לחוסר אונים. דרך הסדרה, כמו כל סדרה לבני נוער, הצופים יכולים להתבונן ממרחק בהתרחשויות הטיפוסיות לגילם, להרהר ולעבד מצבים מוכרים, לשנות פרספקטיבה ופרופורציה, לחשוב אחרת על הדברים ואולי לפתח עוד דרכי התמודדות.  

ובכל זאת בסדרה הזו יש משהו מיוחד- את אלישע.

אלישע הוא בן כלאיים, מבוגר-ילד, ויתכן שזה הכח שלו על הצופים הצעירים. הוא מספיק ילדותי כדי להזדהות עם הילדים, להבין אותם באמת, ל"היכנס לראש" שלהם, לחוות את הדברים בעוצמה, להתרגש כמותם, אך בכל זאת הוא בעל ניסיון חיים ופרספקטיבה שמאפשרים לו לראות את הדברים גם כמבוגר, לפחות לרגעים.

בגיל ההתבגרות ילדינו נמצאים במאבק לעצמאות, הם רוצים להרגיש קומפטנטיים, מסתגלים ומתמודדים, הם חשים שהם יודעים יותר טוב מהמבוגרים מה נכון ואיך נכון, ולא צריכים אותם. עמדה זו לא מאפשרת להם לקבל תמיכה ועצה של המבוגרים (בעיקר של הוריהם).

הנוכחות ה"אלישעית" המתעתעת, שיש בה חיבור לחלקים ילדיים-התבגרותיים מחד, אך תובנות מסוימות מעולם המבוגרים מצד שני, מאפשרת איזו תזוזה במחשבה של הצופים הצעירים, כי הדחף למרוד במבוגרים, שכל כך טיפוסי לגיל, מנוטרל מעט ומאפשר להם להקשיב לו (אלישע לא נתפס כמבוגר טיפוסי או כסמכות ולכן אפשר להזדהות איתו ולהקשיב לו).

איך לדבר עם מתבגרים? חומר למחשבה להורים לבני נוער

להיות הורים למתבגרים זו חוויה לא פשוטה. ההורים שמרגישים מודרים, ממודרים, נתונים תחת מתקפה, עשויים לתהות האם אימוץ תכונות "אלישעיות" יטיב עם הקשר והתקשורת עם ילדיהם?

התיאוריה על גיל ההתבגרות של הפסיכואנלטיקאי דונלד ויניקוט* שוללת טקטיקה שכזו.

כמובן שהבנה אמפתית לילד לא יכולה להזיק, ואף מומלצת, אבל המתבגר לא רוצה את הוריו מתיילדים, "מסתחבקים" מדי, או מרצים, הוא צריך אותם עמידים וחזקים, כאלו שיכולים לאפשר ולשרוד את המתקפות שלו, שיכולים לעמוד בעימות אתו.

לפי ויניקוט, הפנטזיה הלא מודעת בגיל ההתבגרות כוללת לא פחות מאשר רצח, מפני שלגדול פירושו לתפוס את מקום ההורה. לדבריו, "הסיטואציה של ההתבגרות תאבד מעושרה המלא אם ההימנעות מן ההתנגשות פנים אל פנים קלה ומוצלחת מדי" כדי להיות בעל חיים וחיות, המתבגר זקוק לעימות אישי עם מבוגרים "העימות הוא מין הכלה, שאין בה השבת מידה כנגד מידה ואין בה נקמנות, אבל היא בעלת כוח משלה".

ואם נחזור לאלישע, הוא ככל הנראה לא עבר תהליך התבגרות מוצלח, ונשאר מתבגר, מבוגר-ילד. בילדותו הוא החל למרוד באופן מאוד עוצמתי וסוער, והסמכות התקשתה לעמוד בעימות ולהכיל אותו, עד שבסופו של דבר נקמה בו (הוא סולק מביה"ס). לכאורה אלישע ניצח, כי הוא "הרס" את הסמכות, אך למעשה הרס הסמכות הוא האסון הפסיכולוגי שלו. כדי להפוך למבוגר בשל, המתבגר צריך לגלות את הכוחות שלו, דרך הפעלת מניפולציות ותוקפנות על הסביבה. כדי לגלות את עצמו ואת יכולותיו, המתבגר זקוק למרחב ביניים בטוח, בינו לבין הוריו. מרחב בין דמיון למציאות, בו הוא יכול לפנטז שהוא אומניפוטנטי, כל יכול, טוב מכולם ומעל הוריו, משם הוא מבקר, יוזם, פועל, מתנגד, מתריס, מגלה את ההשפעה שלו על הסביבה, את כוחותיו, הוא מדמיין שהרס את הוריו, ואז מגלה שהם שרדו, ובהדרגה לומד גם את מגבלותיו, ומתפכח מהאשליות, לומד להתנהל במציאות ולקבלה, מתבגר...

אם הסביבה נוקמת במתבגר, היא מפגישה אותו מוקדם מדי ובצורה אגרסיבית מדי עם המציאות, מוציאה אותו מהמרחב שמאפשר התפתחות והתבגרות, ואולי מותירה אותו בתחושה שהפעלת כוחותיו הרסנית ומסוכנת ועדיף להימנע ממנה.

באותה מידה מתבגר שמקבל מהר מדי את מבוקשו, שסביבתו מרצה אותו, גם הוא יתקשה להתבגר, משום שלא התאפשר לו להפעיל ולגלות את כוחותיו.

משימה לא פשוטה עומדת בפני ההורים בגיל ההתבגרות, לשרוד את ההתקפות המתמשכות עליהם ללא נקמה. ולא פשוט לא לנקום, כי המתבגר מרגיז, הוא מצפה לקבל עצמאות וחופש פעולה, הוא יכול להתחצף, להתפרץ, להיות ביקורתי, לדחות את ההורה מעליו, אך עדיין דורש סיפוק פיזי של צרכיו ("תסיעי אותי" "תקנה לי" "תבשלי לי" וכו' לפעמים מיד אחרי התפרצות על ההורה). במצב הזה הורים יכולים להרגיש מנוצלים ודחויים. הם רוצים קשר ותקשורת עם הילד, שהילד יהיה פחות אגוצנטרי ויראה גם אותם, יכיר בהשקעה שלהם בו, ואולי ירצה את נוכחותם ותרומתם מעבר לרמה הפיזית-טכנית.

אך יש לקחת בחשבון שהילד לא מסוגל בשלב זה לראות את הוריו כדמויות נפרדות ומציאותיות, זה יקרה, כך אנו מקווים, באופן הדרגתי, בזכות היכולת של ההורים לשרוד את הניסיונות להרוס אותם.

מה יכול לעזור להורה להישאר  בעמדה אמפתית, מכילה ושורדת מול המתבגר שלו?

התבוננות כנה של הורים בקשר שלהם עם הוריהם עשויה לעזור להם להבין את העמדה של ילדיהם. עד כמה הורים מתייחסים להוריהם כאנשים נפרדים עם צרכים משלהם? עד כמה הם נמצאים בקשר עמוק איתם מעבר לעזרה הטכנית עם הנכדים? לעתים זה קורה, ולעתים לא, ואין בכך עדות לכישלון הורי כלשהו. יתכן שזהו מעגל החיים. בתום תהליך ההתבגרות הילד אמור לתפוס את הוריו כדמויות נפרדות, ולקיים איתן קשר הדדי, אך קשר הדם אינו מבטיח חיבור בתחומי עניין, עמדות ותפיסות חיים, וכמו בקשרים אחרים דרושים כאן רצון טוב והשקעה של שני הצדדים.

ולסיום, הארה של ויניקוט, אשר עשויה לנחם מעט את ההורה הסחוט של המתבגר-

לדעת ויניקוט, התבגרות סוערת משקפת הורות טובה דיה, שבזכותה התפתח מתבגר, אשר מחובר לחלקים שונים באישיותו, שיש לו "עמוד שדרה" שמאפשר לו לא לפחד ללכת עם האמת שלו גם במחיר של הכעסת הסביבה.

קראו עוד על טיפול פסיכולוגי בגיל ההתבגרות

ד.ו. ויניקוט (1971) מושגים בני זמננו על התפתחות המתבגר והשלכותיהם על החינוך הגבוה. ב"משחק ומציאות" עם עובד (1998).

Google

מה יש בסדרה "אלישע" שכל כך מדבר אל הילדים המתבגרים שלנו?
Rated 4.8/5 based on 20 reviews
יגאל אלון 157
תל אביב, ישראל 6745445
Phone: 972-3-6031552
Email: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

מה להגיד לילדים על הדקירות,

גל הפיגועים והמצב הביטחוני ?

הורים יקרים,

גל הטרור השוטף את המדינה מכניס רבים מאיתנו ללחץ, חרדה ודאגות. העובדה כי גלי טרור מגיעים לכל רחבי הארץ מכניסה אותנו לחרדה ממשית, ממנה מושפעים גם ילדינו. לא תמיד אנו יודעים עד כמה ילדינו קולטים את המידע ששומעים בבית וכיצד הם מפרשים אותו, ובמרבית המקרים התשובה לכך היא שהם קולטים המון, אך לא בהכרח מבינים. הילדים שומעים הכל, גם אם אינם מגיבים לנשמע באופן אקטיבי. הם שומעים את הרדיו, החדשות, את שיחות ההורים והגננות. הם קולטים את הטון, את הדאגה והלחץ בו נמצאים ההורים, ומבינים שיש מעין מצב חירום, אך אינם בהכרח מסוגלים להבין אותו. גם חוברות שהפיץ פיקוד העורף יחד עם משרד החינוך לתלמידי כיתות ה' בתל אביב, לא בדיוק הפיגו את הפחד... (ראו למטה).

alone with terrorist

גם פעוטות בני שנתיים-שלוש מסוגלים לקלוט הלך רוח, על אף שאינם מסוגלים להבין אותו או לתארו במילים. הם קולטים את הסטרס בו נמצאים הוריהם ומאמצים אותו, הדבר עלול לגרום להם להתנהגות חרדתית יותר, תלותית יותר, עצמאית פחות מהרגיל.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי בילדים ו-CBT לילדים

הורים רבים תוהים האם כדאי לשתף את הילדים במצב הביטחוני, וכיצד לעשות זאת באופן שלא יכניס בילדים פחד ודאגות מיותרות.

אז מה כדאי לעשות (הורים הזקוקים לייעוץ, מוזמנים להתייעץ עם פסיכולוג ילדים):

  • במידה והילד קולט את הפחד והדאגה, אך צעיר מכדי להבין את המצב או לשאול עליו- חשוב מאוד להקנות לילד תחושת וביטחון, לא להביע דאגה או חרדות לידו, להקפיד לחייך, לחבק, להקנות תחושת שליטה במצב. במקרי אובדן שליטה של אחד ההורים, של התפרצות דאגה, בכי וכיוצא באלה- חשוב להימנע מחשיפת הילד למצב.

  • במידה והילד מבין את המצב ושואל עליו- חשוב להסביר ולשקף לו את המצב בהתאם לגילו, למידע אליו נחשף וליכולתו להבין. ילדים שומעים בגן את המתרחש, אך אין הדבר אומר שביכולתם לשאת את כובד המידע כפי שהוא. לכן, חשוב לשקף לילדים את המתרחש בסיפורים, ציורים, להסביר את המצב באופן פשטני אך שיספק מענה. אפשר לחסוך מהילד פרטים קשים לעיכול כמו הרוגים, דקירות ואלימות, אך בהחלט אפשר לשקף לו את התסכול שחשים שני הצדדים בדרך סיפורית וקלה להבנה. חשוב לתת לילד תשובות מלאות לשאלותיו, גם אם הן חוזרות על עצמן. חזרתיות על שאלות עוזרת לילדים רבים לעכל ולעבד את המידע שקולטים.

  • כשהילדים רוצים פרטים, גם את אלה המפחידים והכואבים- ילדים, ובעיקר גדולים יותר, לרוב בגילאי בית הספר היסודי, מסוגלים לשמוע, לקרוא ולהבין טוב יותר את המתרחש. מעבר לכך, המידע עתה אינו מגיע רק מההורים ומהדמויות החינוכיות, הם מסוגלים לקרוא בעצמם, לשמוע בעצמם ולהגיע למידע המפחיד המסתובב ברשת. כשהילדים שואלים בישירות על הפיגועים, הדקירות, ההרוגים, חשוב שלא לבטל את העיסוק בזה ולא לשלול אותו. ניתן להגיד משפטים כמו "כן, היו הרוגים, זה מאוד עצוב וכואב", הנותנים לגיטימציה לרגשות שמעלה הילד ולקושי שבמצב. זו התמודדות ראשונה עם אירועים בלתי נסבלים שאין לילד או להוריו שליטה עליהם, היא קשה ומעוררת חרדה.

  • יש חשיבות עליונה לשמירה על שגרת יום תקינה, גם כשהמצב מסוכן. כלומר, להמשיך לשלוח את הילדים לגן, לבית הספר, לחוגים ולחברים, לא להשאירם בבית במיוחד, אלא אם יש הנחיה מפורשת לכך. הפרעה בסדר היום התקין מבלבלת ומלחיצה מאוד את הילדים, במיוחד הצעירים יותר, ובמיוחד אם הם מבינים שהשינוי בשגרה נובע מפחד. יתרה על כן, לאחר יציאה מהשגרה במקרי חירום, החזרה לשגרה עשויה להיות קשה ומפחידה הרבה יותר. לכן, עדיף לשמור במידת האפשר על השגרה אליה רגילים הילדים.

  • חשוב מאוד להקנות תחושת שליטה במידת האפשר. כלומר, לצייד את הילדים ב'עוגני ביטחון' למיניהם. למשל, ניתן לתאר לילדים אילו אנשים נראים חשודים, אילו סממנים ניתן להחשיב כמחשידים. לצד זה, ניתן להראות להם סרטוני הגנה עצמית המופצים ברחבי הרשת והחדשות ובמקרה הצורך גם לשלוח אותם להדרכות בסיסיות בנוגע להגנה עצמית. הידע הבסיסי הזה נותן תחושת שליטה, אפילו אם בפועל קלוש הסיכוי שנצליח להגן על עצמינו. עוגני הביטחון צריכים להיות מותאמים ליכולותיו של הילד ומטרתן להקנות ביטחון, לא נתיב להגנה עצמית.

  • פרופורציות- ילדים אינם יודעים כיצד לפרש את המצב שקולטים סביבם במידה כזו או אחרת. יש כאלה שחשים שמדובר בסוף העולם, יש כאלה שהמצב "עובר לידם". במיוחד עבור אלה המפחדים מאוד- חשוב להגיד משפטים המכניסים את המצב לפרופורציות, כדוגמת "המדינה שלנו עברה תקופות קשות מאלה ושרדה", "אמא ואבא וכל המשפחה כבר עברו הרבה תקופות כאלה, הן קשות אבל עוברות והשקט יחזור".  

קבוצה דיגיטלית חדשה להורים על התמודדות עם פחדי ילדים מהפיגועים >

דברים שמוטב לא לעשות:

  • מוטב שלא להגיד לילדים משפטים כמו "הכל בסדר, אין מה לדאוג". כאמור, הילדים קולטים ומבינים שהמצב אינו כתמול שלשום, מהתנהגות הוריהם וסביבתם, ואין טעם לבטל את שקולטים בחושיהם. יתרה על כן, הילדים מפרשים נכונה את המצב, לוקחים למקום הנכון את המסרים שקולטים מהסביבה. לשקר לילד זה למעשה להטעות אותו ולבלבל אותו, כך שבפעם הבאה לא ידע כיצד לפרש את אותם המסרים.

  • חשוב להפעיל שיקול דעת לפני שמציידים את הילדים באמצעים להגנה עצמית המופצים בחנויות כמו גז פלפל וכלי נשק קר. ילדים במרבית הגילאים אינם יודעים להפעיל שיקול דעת מתי נכון להשתמש בו, מתי נקלעו למצב של סכנה ממשית, ייתכן שעצם נשיאת כלי ההגנה יעורר בהם חרדה רבה. לצד זה, הם נמצאים ליד ילדים אחרים שאין לדעת כיצד ינצלו את כלי ההגנה, שבמקרים רבים הופכים לכלי נשק כלפי חסרי אונים.


ראיון עם הפסיכולוגית לאה מרקו:

חרדה אצל ילדים ונוער בעקבות המצב הבטחוני

לאה מרקו

לאה מרקו היא פסיכולוגית בהתמחות קלינית במכון טמיר לפסיכותרפיה בתל אביב. הראיון הוקלט ביום 17.12.2015 ברדיו נוער בשפלה:

  1. מה ההבדל בין לחץ לחרדה?

שאלה חשובה, אולי באמת כדאי לעשות קצת סדר במונחים ולהבדיל בין חרדה, לחץ ופחד. לחץ הוא מצב שכיח בחיים של ילדים, נוער ומבוגרים כאחד. ניתן להגדיר אותו כפער בין הציפיות לבין תחושת המסוגלות של האדם. לדוגמה, תלמיד שיש לו בחינה במתמטיקה- עד כמה הוא ירגיש בלחץ יהיה תלוי ברמת הקושי הצפויה של המבחן, כמה חומר יכלל במבחן וכו'. אבל אולי יותר חשוב מכך רמת הלחץ תהיה תלויה בכמה אותו תלמיד מאמין שהוא טוב במתמטיקה, כמה מרגיש מוכן, כמה למד, כלומר תחושת המסוגלות הכוללת שלו לגבי המבחן. הגורם הזה יכול לעשות את כל ההבדל בין תפיסה של המבחן כמלחיץ או פשוט כמאתגר.

לגבי פחד, מדובר בתגובה ספציפית לגירוי מסוים אשר תלויה בעצם בניסיון הקודם שלנו עם אותו גירוי. לדוגמה, אם נכשלתי במשך שנתיים במתמטיקה ופיתחתי כבר סוג של פוביה מהמקצוע שלא מופיעה במקצועות אחרים- זה פחד. פחד הוא תגובה טבעית של הגוף והנפש, זה חשוב שנדע לפחד כדי שנדע ממה להישמר, זה מנגנון הישרדותי. אם לא היינו יודעים שנחשים עלולים להיות ארסיים והיינו ניגשים ללטף כל נחש שאנחנו פוגשים או אם לא היינו מפחדים מאש ונוגעים בגחלים רותחות בשמחה – לא היינו שורדים הרבה כמין אנושי.

חרדה לעומת זאת היא תגובת פחד יותר מוכללת ופחות ספציפית. הסיבות להתפתחותה של חרדה הן רבות אך תמיד יופיעו סימנים מגוונים לכך: מחשבות, רגשות, תחושות גוף והתנהגויות. חרדה היא בעצם מעין תגובת יתר, יציאה משליטה של מנגנוני הפחד הטבעיים שלנו. דוגמה קלאסית היא חרדת בחינות. במצב כזה כבר לא נלחצים ממבחן מסוים או ממקצוע מסוים אלא מפתחים תגובת חרדה לכל המבחנים. במצב כזה של חרדת בחינות עלולות להופיע מחשבות כמו "אין לי שום סיכוי עדיף להגיש את המבחן ריק", רגשות של מצוקה ונחיתות, סימפטומים גופניים כמו כאב בטן, הזעה או קשיי נשימה ולעיתים אף "בלק אאוטים" או הימנעות מלגשת למבחנים.

  1. איך מסבירים לילד מציאות של מלחמה?

חשוב לקחת בחשבון את גיל הילד כאן. ההסבר צריך להיות תואם את רמת ההבנה שלו. שפה של ילדים היא שונה משפה של מבוגרים במובנים רבים. ילדים, במיוחד קטנים יותר, נוטים לא להבדיל בין מציאות ודמיון ולכן חשוב קודם כל לראות מה הילד כבר יודע על למשל מה זאת מלחמה, איך הדיוק הוא תופס את זה וכמה הוא מבין. כך ניתן "לארגן לו את הראש" ולהסביר שמצב של מלחמה הוא דומה למצב של ריב בין ילדים. אפשר להדגים לו זאת בדוגמה של ריב שחווה לאחרונה כדי ליצור תפיסה יותר מציאותית של הדברים ולעזור לו להתחבר לזה.

בכל מקרה, חשוב שהמסר יהיה בסופו של דבר מרגיע וצריך לכלול הסבר על כך שיש למדינת ישראל צבא אשר מגן עלינו, שהמלחמה מתרחשת באזורים שהם רחוקים יותר ושלא נשקפת סכנה מיידית בכאן ועכשיו. חשוב שהילד יבין וירגיש שהוא מוגן, לכן חשוב שמי שיסביר לו את הדברים בעצמו לא יגיע ממקום מפוחד אלא משרה ביטחון. לאחר מכן חשוב לאפשר לילד לבוא ולשאול שאלות אם יש דברים שהוא חושש מהם או לא מבין.

  1. איך מתמודדים עם פחדים/לחץ/חרדה אצל ילדים ונוער

קודם כל חשוב לומר שבאופן כללי פחדים אצל ילדים הם דר נפוץ ואף טבע  אצל ילדים. רוב הילדים חווים את זה בשלב כזה או אחר ומדובר בחלק מההתפתחות שלהם. שוב, אמרנו שילדים פחות מפרידים בין מציאות לדמיון לכן עבורם מה שנראה למבוגר כתרחיש בדיוני עבורם הוא מציאותי: מכשפות, חייזרים, מפלצות מתחת למיטה ולצערנו גם מחבלים שפורצים הביתה הם הצורות שהפחד תופס. לכן כמו שבסרטי אימה יש הגבלת גיל חשוב שתהיה גם הגבלה ופיקוח על חדשות וסיקורים שילדים נחשפים אליהם. אותו ההגיון לגבי בני נוער – יש סרטים שמוגבלים מגיל 12, 14, או 18 מסיבה טובה. לצערנו אין אזהרה בעיתון או בטלויזיה לגבי מידת החשיפה של זוועות שונות לכן חשוב שהמבוגר האחראי ישים לב מה הם רואים. כשמדובר בבני נוער, שיש להם יותר אוטונומיה ושיקול עצמאי חשוב שנער או נערה ישימו לב גם בעצמם מה עושה להם לא טוב לראות או לשמוע.

אז איך מתמודדים כשיש פחד? חשוב לתת לילד או לנער תחושת ביטחון, הבנה ושותפות. בין אם מדובר בתרחיש דמיוני כמו מפלצת מתחת למיטה ובין אם בתרחיש מציאותי אך לא סביר כמו מחבל בבית, הילד בעיקר צריך להרגיש שמישהו נמצא איתו בזה, תומך ומנסה להבין אותו. חשוב לשוחח עם הילד על החרדה שלו ולנסות להבין את זה מתוך העולם שלו בלי לשפוט או לנסות להוכיח לו שאין בסיס לפחד שלו. מתוך עמדה כזאת ניתן לחפש עם ילדים פתרונות, יצא לי לטפל בילדים ונוער שמצאו מתוך עצמם פתרונות חכמים ויצירתיים ביותר לגירוש המפלצות הפרטיות שלהם אך תמיד יש צורך בדמות שתבין, תרגיע ותאפשר לו להתמודד עם הפחד שלו בסביבה תומכת ומכילה.

  1. לחץ וחרדה מובילים לטראומה, כדי להתגבר עליה יש לעבור תהליך. מהם השלבים להתמודדות?

טראומה היא אירוע זמני או מתמשך שסביבו תחושות הלם, כאב ואו מצוקה. זוהי למעשה חוויה קשה במיוחד שאדם עובר שאכן מעוררת פעמים רבות חרדה. לפעמים טראומה עלולה להוביל לתסמינים של פוסט טראומה, כלומר קושי פסיכולוגי להסתגל מחדש לאחר הטראומה שיש לו מגוון תסמינים כגון מחשבות טורדניות על האירוע לאורך זמן, סיוטים, הסתגרות ועוד. אולם לא כל לחץ או חרדה מובילים לטראומה ובטח שלא להפרעה פוסט טראומטית. זהו דבר שניתן ורצוי למנוע. טראומה מתוך אירוע מפחיד או מלחיץ עלולה להיגרם כשיש לצד האירוע עצמו גם תחושה של חוסר שליטה, בדידות, חוסר הבנה או חוסר אונים וכאן שוב יש דגש על אותם עקרונות של להסביר באופן שמתאים לגיל ולאופי הילד או הנער, לייצר תחושת שותפות ואוזן קשבת ולמצוא ביחד פתרונות.

רוב האירועים המלחיצים בחיינו לא משאירים אצלנו טראומות. המערכת הפסיכולוגית האנושית בנויה כדי להתמודד עם דברים כאלה וכן אנחנו כחברה, במיוחד כשמדובר בילדים ונוער, צריכים להוות מערכת תמיכה במצבים כאלה.

אם מסיבות שונות כן יש סימנים לטראומה או למצוקה מתמשכת אחרת בעקבות פחדים או חרדה עולם הטיפול הפסיכולוגי מציע היום מגוון פתרונות שמותאמים לכל אדם וחשוב לדעת שאפשר וצריך לפנות לעזרה מקצועית במצבים כאלה. אין בכך שום בושה ואפשר להגיד אפילו ההפך, צריך להיות ילד או נער אמיצים במיוחד כדי לבקש עזרה ולשתף בקשיים ומצוקות.

אין תשובה אחת נכונה ומנצחת להגיד לילדים, בדיוק כפי שאין דרך אחת נכונה להתמודד עם המצב ולפתור אותו.

המצב מורכב, וכמו שאנו חיים לצד המורכבות- בואו נעזור לילדינו להתמודד ולעבור אותו בשלום.

אנא תרמו מניסיונכם והוסיפו משלכם !

 
 
 יעל טל, מכון טמיר לפסיכותרפיה

Google

איך לדבר עם ילדים על גל הטרור?
Rated 5/5 based on 13 reviews
יגאל אלון 157
תל אביב, ישראל 6745445
Phone: 972-3-6031552
Email: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

בלוג שדורש (קצת) מחשבה - מומלץ עם כוס קפה

eitan tamir

כותב: איתן טמיר, פסיכולוג ומנחה קבוצות בתל אביב

הישרדות הונדורס פרק 17

טוב, קוראים יקרים, זו הנקודה בה אני עוצר את השיתוף בהגיגיי על התכנית. לא מצליח לשרוד עד הסוף... זה כנראה הזמן לציין את האומץ, התעוזה וההתמדה של המשתתפים בהישרדות הונדורס, החל מבן יהב נבט וכלה בקבוצה שהגיעה לאיחוד. לא מאמין שהייתי עומד בזה. תודה לכם הקוראים הנאמנים של הבלוג. איתן 

הישרדות הונדורס פרק 16

אלמלא הייתי מנחה קבוצות המון שנים, היה חשוד בעיני שלפני יומיים כתבתי כאן בדיוק את מה שקרה הערב: "בעוד שבהוראקן נאבקים על לכידות עם סוף ידוע מראש של הדחת המנהיג (אמסלם), בקויופה ממליכים ומתאהבים בכנות בעומרי ובמה שיש לו להציע". 

מי שרוצה לקרוא יותר על תהליך 'רצח האב' של פרויד, מוזמן לגלול כמה פרקים למטה.

הישרדות הונדורס פרק 15

קודם כל, פרק מעניין של תהליכים קבוצתיים בהישרדות. עם חדשות ברקע של חיסול קונטאר על הבוקר וסילבן שלום שמתפטר לעת ערב עקב חשד להטרדות מיניות, נדמה שקצת בידור ואסקיפיזם לא יזיק לנו. רגע לפני, בהקשר של סילבן שלום (לכאורה כמובן ובלי שום קשר), אצטט את המשפט המביך של ג'רי סיינפלד מההופעה אמש: "גברים הם, בסופו של דבר, כלבים חכמים באופן קיצוני"

ראשית לשאלה שנשאלת בכל פרק ע"י גיא זוארץ: "עם מי מהשורדים הייתם רוצים לשתות קפה?". ובכן, על אף היותי מכור לקפה, אני יכול רק לציין עם מי לא הייתי רוצה להיפגש לקפה, או ליתר דיוק, עם מי לא הייתי מעוניין להיפגש בשום מקום אחר: עם עומר. מכיוון שיש לי הרבה מה לכתוב על האיש ועל אישיותו המזדקקת לה מפרק לפרק, אעצור כאן (עם אנשים כאלה באמת צריך לשקול מילים).

הלאה, עכשיו לשאלות שקשורות למי שמשחקים עם אחרים ולא למשחקים עם מי שקשור. נתחיל משני מצבי הצבירה של טיל-טיל. אתאר זאת כך, לטילטיל שני מצבי צבירה מנטאליים שבאים לידי ביטוי בתכנית:

  1. טילטיל טקסי
  2. טילטיל מונית

טילטיל טקסי, כפי שהוא מעדיף להיתפס, הוא אבא, בן זוג וחבר, מצחיק, איש צוות, בעל ידע, ובאמת נשמה. הוא דמות קורבנית, ילדית, עמוסת חרטה ואשמה, מיוסרת, פגיעה ומפסידנית בטעם טוב. טילטיל מונית, לעומת זאת, הוא קצת מניפוליטיבי, קצת ערס, לא זוכר את המילה שנתן לשמעון לגבי ההדחה של שושן, פוגע בלירון עד עומק נשמתה ודי מתאכזר לאחרים ללא רחם. קצת מבלבל לנוע בין מצבי הצבירה הללו. כששמעון מסנן לטילטיל במהלך המשימה מול עומר: "תחשוב על ורד...", הוא בעצם מזמין את טילטיל טקסי להחליף את טילטיל מונית. אפשר לדון עוד על הפיצול הזה, וגם על הפיצולים המתקיימים כל העת גם בחיינו, בתוך האישיות שלנו. לשמעון כמעט נמאס מטילטיל מונית בתחילת הפרק, הוא מתאכזב ממנו, אך די בהתגלגלות אחת בחול, של טילטיל טקסי, כדי לעורר שוב אמפתיה מצד אבא שמעון.

לכידות קבוצתית - בכל מחיר?

אנחנו רואים בפרק הזה שתי קבוצות שנאבקות זו בזו במרירה. קבוצות נאבקות לא רק למטרת המאבק לנצח, אלא בעיקר כדי לשמר את הלכידות הפנימית, שהיא המשאב הבין אישי היקר ביותר שלהן. אך מה גדולים הם ההבדלים בין שתי הקבוצות: בעוד שבהוראקן נאבקים על לכידות עם סוף ידוע מראש של הדחת המנהיג (אמסלם), בקויופה ממליכים ומתאהבים בכנות בעומרי ובמה שיש לו להציע. שום דבר אינו מבטיח למנהיגים את מקומם בהמשך, שכן יודעים אנו כמה כפוי טובה הוא התפקיד, אך נדמה שבקויופה מסתובבת אמת יותר מזוקקת. הם גם לא בראו להם מוטציה גנטית - 'עומר'. קבוצות מתכנסות לעיתים לשלב מעבר, אותו ניתן לכנות 'הגנה מאנית', ואכן זה השלב המצחיק ביותר בפרק, בו חברי קויופה מחקים בהצלחה מרשימה את הלוזרים בהוראקן. הלכידות של הוראקן מושגת באמצעות הזדהות עם עלבון, קינאה וצרות עין. על אף היותם רגשות אותנטיים ומכאיבים, יש לזכור שהם משרתים את הלכידות הקבוצתית. מה שמעניין הוא שהמאבק הבין-קבוצתי יתמצה בסופו של יום ליחסים בין 'רון מובל' לבין 'דנה גרבר'. מדהים לראות כמה ניטלת תבונתנו במצבים בהם הצרכים הקבוצתיים מזמינים את הפרימטיביות המוקדמת יותר. 

שאלה להפקה: למה בסרטון הפתיחה יש קוף מכוער שצווח מייד אחרי רון שובל?

סתם התניה סאבלימינלית או שרציתם לומר משהו?

כי זה מתחיל להיות קצת לא נוח לראות איך גיא מלגלג בקביעות על הפרופיל האיטלקי שלו. תזכרו- רואים אתכם פה

הישרדות הונדורס פרק 14

טוב, מתחמם קצת עם ההדחה. המילה הנפוצה ביותר בפרק היא שקרן. זאת, כאמור במהלך הבלוג, מיומנות נדרשת להשתתפות בהישרדות, אבל יש הבדל ענק בין שקרן סמוי לבין שקרן גלוי, קצת כמו ההבדל בין מישהי שהולכת עם ביקיני בחוף הים לבין אשה שמסתובבת ככה ברחוב, או כמו ההבדל בין פוליטיקאי שנתפס לבין פוליטיקאי שמספר כמה הוא ישר על חשבון האחד שנתפס. המנחה שלנו גיא (שמכונה בבלוג אחר "רובוט-ארץ") הופך בן רגע למנחה מושכל של פאנל אקדמי בחוג לפילוסופיה, ב'אוניברסיטת שקר כלשהוא', המתמקד בשאלה: "האם לגיטימי לשקר בהישרדות?" seriously?

 

נקנח ביהודית רביץ, ששרה באמיתיות על שקרים קטנים. לא על שקרים של תוכן האי שרה, אלא 'שקרים' של מעברים מפתיעים בין חלקי עצמיות. 

איך מזהים ואיך מטפלים בשקרנים כפייתיים

הישרדות הונדורס פרק 13

ספר תהילים? צריך בזהירות להתחיל לדבר פה על מחשבות מאגיות. האמונה, על שלל השלכותיה, מחוללת אנשים ובקבוצות המון רעש. ידעתם, למשל, שיש עשרות אלפי אנשים בעולם, שמאמינים שהעולם שטוח, וש"עובדה" זו מוסתרת ע"י ממשלות העולם? (בחיי, חפשו flat planet). טילטיל כבר מדמיין בראשו את העתיד, את הרגע שבו יפסיד השבט שלו במשימה והאשמה תושלך על אלה שלא נלחמו על הספרון.

לירון מכינה את הנקמה לשושן, הקבוצתיות כבר ממנה והלאה. מדהים כמה שיופי נתפס לפעמים כתמימות. היתכן שעוכר הדין מקריב עצמו על מזבח התוקפנות הקבוצתית? איפה התחכום? היכן העורמה? נראה שהשועל האמיתי הוא עומר, שחותם הסכם על הקרח עם לירון.

מדהים לראות את הזיגזאג שעושים המשתתפים בין נאמנות לקבוצה לבין נאמנות אישית. עומר מוביל במעברים התזזיתיים הללו, שמזכירים מנהיגות פאשיסטית במשטרים אפלים. "כולם בשביל אחד, אחד בשביל כולם", לפחות עד שמגיעים אלי. 

שאלת תם לי: מדוע כל המשימות מגיעות לתיקו צמוד ורק אחר כך מגיעה ההכרעה? מבוים? 

הישרדות הונדורס פרק 11

לירון, כיפה אדומה שלנו, לכודה במעגל עם ארבעה זאבים רעבים וסבתא אחת, שנוזפת בה על העיתוי בו בחרה להוציא לאור את האמת.

 

המפגש המרגש בין כיפה אדומה ועדת הזאבים היה במוקד הקונפליקט הפסיכולוגי של הפרקים 10 -11. למעשה, המפגש הזה היה כל כך עוצמתי ויוצא דופן, שההפקה החליטה כנראה 'לשבור' את ה-setting ולעבור לשימוש הגנתי בזוגות, מה שמיסמס בוודאות את הקונפליקט ומנע הסלמה מסוכנת. נגיע לזה עוד מעט. אבל, וזה אבל חשוב, מעבר לתהליכים של שעירות לעזאזל, בהם צפינו בפרקים קודמים, מתחוללת הפעם אלימות מילולית של ממש.

כיפה אדומה, הלא היא לירון, מזדהה עם עומר הלכוד כזומבי. כשהיא מגייסת רציונליזציה של צדק ואמת, היא חושפת את יהודה שושן, הזאב ה"שקרן". שימו לב שיהודה שושן לא מצליח להתאושש מהמתקפה הזו, לפחות לא עד סוף הפרק. חזות עורך הדין המהוקצע וחד הטיעונים עוברת רדוקציה חזקה וממקמת אותו בתפקיד השקרן שנחשף בבושתו קבל עם ועדה. לירון, כיפה אדומה שלנו, לכודה במעגל עם ארבעה זאבים רעבים וסבתא אחת, שנוזפת בה על העיתוי בו בחרה להוציא לאור את האמת. בקולה הפגוע והתמים היא חושפת את ערוותו של יהודה, כמו חושף שחיתויות שפוטר מעבודתו, כמו הילד שצועק שהמלך הוא עירום. 

כמה כבר נכת

 לירון חוטאת לקונפורמיות הקבוצתית וחוטפת. כרגיל, מי שמבטא את קולה של הקבוצה, ולאחר מכן גם את אשמתה, הוא כמובן טילטיל. אלא שהפעם מביאה הקבוצה "מתעלה על עצמה" ומחוללת תהליך אלים של ממש.

 

לירון נפגעת עד עומק נשמתה, והקבוצה מוצאת מענה רק באמצעות תחושות האשם הקשות של טילטיל, שפורץ בעצמו בבכי מרורים. הבכי שלו, בכיו של השבט החוטא כולו, זוכה לחמלתה של לירון והיא מחליטה לחזור הביתה. נכון שזה מצלצל לכם מוכר? בדיוק.  זו 'תסמונת הבעל המכה', רק במתכונתה הקבוצתית.

החלוקה לזוגות בשירות הפחתת החרדה

חלקנו מעדיפים חברויות דיאדיות (קשר בין שני חברים), בעוד שאחרים מעדיפים יחסים בקבוצה (חבר'ה). יש הרבה מה לומר על ההעדפות הללו, אך מה שחשוב לציין כאן הוא שעבודה בזוגות היא אחד התהליכים המרגיעים ביותר להתמודדות עם חרדה קבוצתית. מסיבה זו, החלוקה לזוגות שירתה את הקהיית הקונפליקט ההרסני שעלה בשבט בין כיפה אדומה לבין הזאבים.  פרט לתחרות 'השורד העילג ביותר' לא היה הרבה מה ללמוד בחלק הזה ואני מודה שבנקודה מסוימת פשוט הפסקתי לצפות.

הישרדות הונדורס פרק 9

ניתוח פרק 9 יתמקד בשלוש שאלות: 

  1. מה תפקידו של שמעון אמסלם כדמות האב בשבט? 
  2. מדוע עומר רוזן התנהג כפי שהתנהג?
  3. מה יש בדנה ברגר שמטריף את רון שובל? 

אבל נתחיל דווקא בטיפול בהיפנוזה שמאפיין את הפרסומות של המאה ה-21, אלה החודרות לנו דרך הגולגולת, לתוך המח, אחר כך מדגדגות שלנו בבטן ולבסוף גורמות לנו לקנות מוצרי צריכה מיותרים. "אסם" היא אחת החברות החזקות במשק הישראלי, ומי שצפה בסרטי "מגש הכסף" ודאי מכיר את השתלטותה של אסם נסטלה על מדפי הסופרים שלנו. השליש הראשון של פרק 9 היה בעצם פרסומת מתוחכמת לפתיתים: למה מתוחכמת? כי כולנו מזדהים עם המשאלה של השורדים להינות מאוכל שמזכיר את הבית. כך, המפגש עם גושי הבצק הקטנים מרגש אותנו לא פחות מהגעגוע של שמעון אמסלם למשפחה או מכאבו של בן יהב נבט. ההפקה מתעכבת ארוכות על ראיונות עם רוב המשתתפים על האסוציאציות שקיימות אצלם לגבי המוצר (פתיתים = אמא, בית, ילדות ועוד). איכס. דווקא אל תקנו. 

Ptitim

אבא שמעון (אמסלם)

כפי שכתבתי בניתוח הפרק הקודם, הקבוצה מאמצת פסיכודינמיקה של משפחה, עם תפקידים מוגדרים של הורים, ילדים ואחאים. כדי שיהיה תפקיד של אבא, צריכים להיות ילדים. כששמעון נפצע, טילטיל לוקח את התפקיד באופן מכמיר לב: 'הילד' טילטיל משווה את היקף מותניו למכנסיו הענקיים של אבא שמעון, מלקט עבורו את הגרגרים הערבים לחיכו, מתפלל לאלוהיו שישוב, תולה עבורו כביסה ומזיל דמעה אמיתית עם חזרתו למשחק. ואכן, שני צדדים לו למטבע ועם שובו, 'אבא שמעון' ניגש לחבק אותו ראשון לפני כולם, את 'בנו' טילטיל, שאינו יודע את נפשו מרוב התרגשות. צריך להבין שמדובר בתהליך אמיתי. רגרסיבי אבל אמיתי. 

לא אחת אנו פוגשים אנשים שנכנסים לתפקידים קבוצתיים כאלה ואחרים, בעבודה, בצבא ובתוך קבוצות חברים. אבל התפקידים הללו אינם 'מתלבשים' על משתתפים באופן אקראי: נדרשת מוכנות לא מודעת מוקדמת (שוילפרד ביון כינה valency) ותנאים שמאפשרים רגרסיה - מנגנון הגנה המאפשר לנפש לשוב למצבים מנטליים מוקדמים בחיים, והכל בשירות האגו. בפרק 9 מתנהג טילטיל כמו היה חלילה בן שכול: פרויד (1923) התייחס לתחושות החזקות שמתעוררות כלפי המנהיג כהתאהבות של ממש. הוא טען שהקבוצה משליכה את "האגו האידיאלי" על המנהיג, תוך התעלמות ועצימת עין באשר לחסרונותיו. מזכיר לכם התאהבות של בני זוג? בדיוק לזה פרויד התכוון, רק בלי הרומנטיקה והתשוקה. גם לנו היו התאהבויות במנהיגים, דמויות אב ששירתו את לכידותנו, ודאי ברמה הלאומית. לא אמשיך לנתח את השערותיי לגבי הצרכים הנפשיים של שני המשתתפים, שהרי מדובר בסך הכל במשחק, בעוד הצרכים הנפשיים הללו אמיתיים גם אמיתיים הם. 

 

נקנח נושא זה בשירו המצוין של ציון גולן, "אבא שמעון", אותו אקדיש לטילטיל ולשמעון שפגשו זה את זה והתאהבו (בהמשגתו של פרויד):

מדוע עומר רוזן התנהג כפי שהתנהג?

אני באמת לא יודע, אבל מה שהתחדד היטב זה הפערים בין מבני אישיות שונים של המשתתפים בהישרדות הונדורס וביכולתם של המשתתפים לשחק. ישנם משתתפים שבאמת ובתמים נקשרים ומתחברים רגשית לאחרים, וישנם כאלה (כמו עומר) שמבלי להתכוון מספרים המון על עולמם האישי דרך המשחק. כי במשחק, או במרחב המעבר כפי שהגדיר זאת ויניקוט, המשתתפים משחקים "בכאילו" זה אמיתי, בעוד הם יודעים שזה רק משחק. לכן כל כך כיף לשחק! אלא שמי שאינו מצליח לשלב בין דימיון לבין מציאות, נידון לבלבול והסתבכות מתמידים. ליסה, שמעון ומיטל, למשל, משחקים נהדר. בן יהב, עומר, ג'ני, מושיק, רון שובל, משחקים גרוע: המשפט "זה רק משחק" לא תמיד תקף עבורם. הקונפליקטים הצורמים של האישיות, על שלל גווניהם, מבצבצים בין המשימות והמראה כלל אינו מלבב. 

מה יש בדנה ברגר שמטריף את רון שובל?

מלאני קליין הבריקה בהתייחסה להבדל בין שני סוגים של קנאה: envy ו-jealousy. אבל הומר סימפסון מבהיר הבדל זה הרבה יותר טוב ב-16 שניות:

הבנתם? רון חושף קבל עם ומצלמה את הקנאה שלו בדנה (envy), ברצותו את מה שיש לה. הוא עושה את זה בצורה שקופה ועקבית, ממש מהפרק הראשון בתחילת העונה. עם הזמן אני לומד להנות מרון ולמען האמת הוא היחיד שמצליח להצחיק אותי בתכנית. לצד זה, רון ממחיז ומחייה על במת 'הישרדות' חלקים פרימיטיביים באישיות, כאלה שקיימים בכולנו (אבל אנחנו מצנזרים ובצדק) ומשליך אותם בעוצמה לא פרופוציונלית כלפי דנה. אני יכול רק לשער שהקושי כרוך בנושא הקריירה, אבל מוכן תמיד להיות מופתע בהקשרים הללו ולגלות רבדים מורכבים יותר. אז רון, אתה מקסים כפי שאתה, צא מהתפקיד ותפנה envy גם לאחרים

הישרדות הונדורס פרק 8 

אז מה היה לנו בפרק 8? הנושא המרכזי שמעניין לנתח הוא הסוגייה של היחסים בין גברים לנשים בשבט, ובקבוצה בכלל. 

קשה להגזים בחשיבות החלוקה ל"גברי" וה"נשי" בחיינו. הצטרפותה של דנה לשבט מאפשרת הצצה לתוך דינמיקה קבוצתית שהפכה לנורמה הקבוצתית של שבט הורקאן: הגברים עובדים, הנשים במטבח. כבר מגיל מוקדם ילדים מזהים את תפקיד המין שלהם ועושים מאמץ התפתחותי מרוכז (שמחוזק תרבותית) להשתייך למין שלהם. ילד או ילדה שבוחרים באלטרנטיבה האחרת, נתקלים בסנקציות לא פשוטות. למי שמתמיד בהזדהות עם המין השני יש אפילו הפרעה עם שם משלה: הפרעת זהות מגדרית אצל ילדים

חזרה להישרדות: המשתתפים החריגים מגדרית נידונו לצבע הלבן על הלחיים והפכו לזומבים כבר בתחילת המשחק (בן יהב נבט ומושיק). זה לא מקרי. עם כל הפתיחות ורוח התקופה, קבוצות אינן סובלניות כלפי מי שאינו קונפורמי עם הנורמות המגדריות, ומענישות אותם בסנקציות כאלה ואחרות.

השבט שלנו מאמץ מבנה משפחתי, מדהים כמה שזה משתחזר בכל קבוצה באשר היא. שימו לב למתרחש בתוך כל תת קבוצה - הגברים והנשים - בקבוצת הוראקן: לשבט יש 'אבא אמסלם' ו'אמא דנה'. אמא ואבא רבים לפעמים, לאמא יש טענות על התנהגות האבא והבנים ואבא לא מבין על מה היא סחה. מחוות קיימות שם לרוב: דנה מסדרת בעדינות את שערה של לירון, טילטיל מאמץ את אמסלם כדמות אבהית וזה האחרון מתמסר בחזרה, יהודה נרדם בלילה בחיקו של "אבא פיל" ובגזרת האחים - עומר מספר לנו שהוא אוהב את טילטיל כמו אח, רגע לפני שהוא מצביע על הדחתו במועצה. בפרק 7 לירון תהתה מדוע לא שוכבים כולם יחד על אותה מיטה, מדוע חשובה כל כך ההפרדה בין גברים לנשים? לירון התכוונה לכך בכנות, אבל דווקא המשתתפת האטרקטיבית ביותר בשבט (כנראה) פיספסה את הפיצול בין גבריות לנשיות, אותו פיצול שמשרת את הקבוצה במטרה להגן על שלמותה. השלב ההתפתחותי שהקבוצה נמצאת בו אינו מאפשר עדיין ביטוי אישי של כל אינדיבידואל בנפרד מהמגדר שלו. לעיתים, בקבוצות טיפוליות, אנחנו רואים את המעבר מהשלב התת-קבוצתי לשלב שבו האישיות המלאה מתגלמת בחדר במלוא הדרה. זה חוצה מינים, צבעים ומוצא.  

מרכז העיסוק שלנו בפרק 8 הוא אפוא היחסים בין המינים, במתח האינסטינקטיבי שקיים דרך קבע, אותו מתח שמאפשר גם משיכה ותשוקה כאשר התנאים מאפשרים קשר רומנטי. אחת ההשערות החזקות בפסיכולוגיה על התפתחות של זהות מינית נקראת Exotic Becomes Erotic, אותה ניסח Bem: המין השונה מאיתנו הוא זה שמושך, מסקרן ועובר התמרה אחרי גיל החביון לתשוקה מינית בשלה.

אני זוכר קטע מתוך ראיון בטלוויזיה עם דנה ברגר, בו סיפרה שהחלום שלה זה להיות מטפלת (פסיכותרפיסטית). זה לא מקרי שהיא מקבלת עליה בשבט כברירת מחדל את תפקיד האם העוטפת את בנותיה, כפי שלא מקרי שאמסלם, קפטן ומנהיג בהפועל ת"א, נכנס לנעליו של תפקיד אבי הבנים בשבט. לשניהם זה כנראה לא יספיק, כי "הישרדות" מזמינה רגרסיה עמוקה יותר מהגנות האופי שמביאים שני אלה מהבית. ניזכר גם בפרויד (ראו כאן למטה בפרק 2) שדן ב"רצח האב" שזוממת הקבוצה. דנה, המוגנת מהדחה, משתפת: "כמה המשחק הזה אכזרי". אבל שימו לב שזו עמדה השמורה למטפלת, לאמא או למנחה, ולא למשתתפת המאוימת על ידי רשף זעמה של הקבוצה. 

ובכל זאת, כשדנה שרה מתחת לברזנט, היא עוטפת את כולם במעטפת רגשית נוגעת וראשונית, בה מתגלמת נוכחותה של "אם קמאית", כזו שכולנו מייחלים תמיד לבואה, לחומה ולרגישותה. אפילו יהודה מזיל דמעה. 

***

רון שובל מבקש דבר אחד מהודא הנדהמת: רק תגידי לי כל בוקר שאני יפה. כמה גלויה, נאיבית וחשופה המשאלה של רון להזנה נרקיסיסטית. לברי סחרוף יש משהו מצוין לתרום בעניין:
ועכשיו, לדיון קבוצתי בפייסבוק, שחשוב הרבה יותר מהישרדות, בנושא של ג'אמילה. ג'אמילה היא נערה דימיונית  שמתכננת לצאת מחר ולדקור יהודים בעיר הקרובה לביתה. חשבו, קחו חלק בדיון העירני והציעו כיצד נוכל להניא אותה מהחלטתה ולפנות לקבל עזרה נפשית (רוב הבנות הללו עסוקות במצוקות "רגילות" של בני נוער). 

הישרדות הונדורס פרק 7

הצורך בהשתייכות, The Longing for Belonging, הוא אחד הצרכים הבסיסיים ביותר שלנו כבני אנוש. בפרק 7 נפתח ונסגר יפה תהליך פסיכולוגי שעברה הודא: ממשתתפת מודרת ומושתקת, שעיר לעזאזל שהוקרב על ידי השבט, לאחת מכולם, לחלק אינטגרלי מהשבט המתחרה. מפתה לחשוב שהנקמה שלה בבני השבט היא השיא הדרמטי,  אבל מה שמרגש באמת הוא ההזדמנות להיוולד פסיכולוגית מחדש, להתנסות באפשרות חדשה לקחת חלק ממשהו גדול ממך, להתקבל. מה שמדהים כאן זה שהודא נשארה אותה הודא: רק הקבוצה השתנתה.

הלידה מחדש, האפשרות לשנות דפוסים ישנים נושנים ביחסים בין-אישיים, אופייניות לטיפול קבוצתי שעובד נכון ומדויק. לקראת פתיחה של קבוצה טיפולית חדשה שתיפתח השבוע בתל אביב, צפו בסרטון שמתאר את סיפורה האופייני של קבוצה: 

קשה להימנע מהמחשבה על שורד אחר, שהשתחרר השבוע אחרי 30 שנים בדיוק בכלא האמריקאי. ב-1985 הוא הגיע בריצה לשער השגרירות הישראלית, מסגרת ההשתייכות הבסיסית שלו, ופגש שער נעול. פולארד למד על בשרו מהי כוחה של הדרה ואיזו עוצמה יש למדינה שלמה שמסבה אליך את הגב. כולי תקווה שיזכה לחוש גם הוא, כמו הודא, את חווית ההשתייכות הקבוצתית המתקנת.

חלקנו משתוקקים להשתייכות וכשהיא מושגת, אנו בועטים בה באופן פרדוקסלי בכל הכוח. חלקנו מגדירים השתייכות לקבוצה לפי הגדרת הזר והרחקתו. חלקנו ממאנים להשתייך למועדון שמזמין אותנו אל שורותיו. אך מי שהגדיר כמיהה להשתייכות באופן הקולע והמדויק ביותר הוא מילן קונדרה, ב"ספר הצחוק והשכחה":

"אם אנחנו יוצאים מן השורה, אנחנו יכולים תמיד לשוב ולחזור אליה. השורה היא גוף פתוח. אבל המעגל, מרגע שהוא נסגר, אי-אפשר עוד לשוב לתוכו. אין זה מקרה שכוכבי-הלכת נעים במעגל, וכשנקרע מהם סלע הוא נדחף בכוח צנטריפוגלי הרחק לבלי שוב. כמו כוכב נופל ניתקתי גם אני מן המעגל ואני במעוף עד היום. יש אנשים שניתן להם למות בעודם חגים במעגל. ואחרים שמתרסקים בעת הנפילה. אך האחרונים (ואני ביניהם) נושאים בתוכם לנצח געגועים נסתרים לריקוד אבוד במעגל, משום שכולנו תושבי היקום, שבתוכו הכל נע במעגלים".

בן יהב הולך הביתה סופית, וזה שוב צורם לראותו קורס במאבק אחרון ונואש. על אף שבמקום אחר הוא מתאר בדיעבד את החוויה כמזויפת, בן יהב מבטא פה משאלה עמוקה של מיעוט הומוסקסואלי, שמבקש לזכות באפשרות הכי אנושית בעולם להקים משפחה. דומני שלא כל הקהילה ההומו-לסבית מזדהה עם דרכו של בן יהב נבט לבטא את המשאלה, אבל המסר עבר, וזה חשוב ויקר. 

 צריך לדבר על התואר "אבא", או "אבאל'ה", שהצמיד טיל-טיל לאמסלם. אמשיך עם זה מחר. 

כתבה על הבלוג "בן יהב נבט והשבט" בידיעות אחרונות 

פנאי פלוס

היום התפרסמה כתבה במגזין 'פנאי פלוס' של ידיעות אחרונות על הבלוג שלנו. מאוד משמח אותי שיש פה מאות גולשים ביום וגם כתבה בעיתון. 

בינתיים, מדהים לקרוא את תגובת 'רשת' לכתבה ולבלוג זה (מירקרתי את המילה השכיחה ביותר בתגובה):

"כל מתמודד בתכניות הריאליטי של 'רשת' עובר אבחון פסיכולוגי על ידי פסיכולוג מורשה כחלק מהליך הליהוק, ובהתאם להנחיות הרשות השנייה לתכניות ריאליטי. מתמודד שאינו נמצא כשיר מבחינה פסיכולוגית, בהתאם לחוות דעת הפסיכולוג ובהתאם לאופי התכנית שבה הוא מעוניין להשתתף - לא מלוהק לתכנית. במהלך הפקת התכנית 'הישרדות' ניתן ליווי פסיכולוגי שוטף. כך במהלך כל תקופת הצילומים בהונדורס נכח פסיכולוג על האי, כדי להעניק תמיכה למתמודדים אם היו זקוקים לכך. מאחר שלא נחשף בפנינו הניתוח הפסיכולוגי הנעשה בכתבה זו, על ידי פסיכולוג שלא פגש מעולם את המתמודדים, ומאחר שחוות הדעת הפסיכולוגית שניתנה לכתבה מבוססת על צפייה בחמישה פרקים של התכנית, לא נוכל להתייחס לשאלות המופנות בכתבה, ובעיקר לא לאלה הכוללות חיסיון רפואי או סודיות מול מתמודדים בתכנית כזו או אחרת".

ה"מוסיקה" שבין המילים בתגובה של 'רשת' די צורמת, לכן אני רוצה להבהיר את דעתי לאנשי 'רשת' ולערוצים נוספים שהולכים על הקו האפור בתכניות הריאליטי שלהם:

תכניות ריאליטי, ובייחוד תכניות כמו 'האח הגדול' ו'הישרדות', עושות עוול נפשי נוראי לחלק מהמשתתפים. חברים, לא תעזור פה גם סוללה של פסיכולוגים (באי, באוויר, בים או ביבשה), ובטח שלא יעזור לכתוב בתגובתכם 9 פעמים את המילה 'פסיכולוג'. היעזרות בשירותים פסיכולוגיים אינה חזות הכל, ויתירה מכך, פסיכולוגים שנאלצים לקבל החלטה על התאמתו של מועמד (מתאים או לא מתאים), אינם מיטיבים לנצל היטב את המבחנים הפסיכודיאגנוסטיים העומדים ברשותם. 

טוב מאוד שהיה פה ייעוץ מקצועי, זו התקדמות משמעותית, אבל את התוצאות רואים בשטח מי שעובדים עם 'פליטי הריאליטי' אחרי התכניות ולא מי שממיינים אותם לפניהן. לא חסרים משתתפי תכניות ריאליטי שהתאבדו לאחר סיום התכנית: הדוגמא האחרונה היא זו של ראסל ארמסטרונג, אבל קיימים עשרות מקרים טראגיים אחרים של משתתפים ששלחו יד בנפשם. כמובן שקיימת כאן שאלה של ביצה ותרנגולת, אבל האם זה באמת משנה?

 

עכשיו, שתי שאלות על האבחון והליווי הפסיכולוגי של המשתתפים:

1. האם תוצאות האבחון של בן יהב נבט תקפות לגבי אישיותו כפי שבאה לידי ביטוי במהלך צילומי התכנית ולאחריה? לא נראה לי. או שהאבחון לא אבחן את מה שהיה אמור לאבחן, או שהפסיכולוגית לא דייקה. 

2. האם הפסיכולוג שנכח על האי וליווה את המשתתפים לאורך הצילומים, אך התלונן שהוטרד מינית על ידי בן יהב הוא פסיכולוג שניתן לסמוך על שירותיו המקצועיים? לא יודע, אני לא מכיר אותו או את המקרה, אבל כל פסיכולוג מתחיל יודע שיחסים טיפוליים כוללים תהליכי העברה והעברה נגדית ועולות בהם לעיתים משאלות רגשיות שמופיעות כחלק מיחסי מטפל-מטופל. אז יש פה אפוא שתי אפשרויות: או שהמטפל מכיל את המשאלות המיניות ועובד איתן (ואז מפענח אחרת לגמרי את "ההטרדה"), או שאין לו יחסים מקצועיים ייעוציים תקפים עם המטופלים שלו. 

כפי שציינתי בתחילת הדרך, הדברים אני כותב אינם מהווים חוות דעת מקצועית על המשתתפים. מטרת הבלוג היא להתמקד ולהאיר תופעות פסיכולוגיות קבוצתיות ואישיות באורח פרשני, ולכן אין הכרח בהיכרות של ממש עם המשתתפים. יחד עם זאת, בהינתן התביעה של בן יהב, שפורסמה מראש בידיעות האחרונות, יחד עם מעקב אחרי תכניות ריאליטי קודמות, אני מאמין שמירב הדברים שנכתבים קרובים למציאות. 

אין לי קשר עם איש מבעלי העניין בסיפור (וזה נראה גם די מלחיץ להסתבך אתכם), אבל אולי, רק אולי, ייתכן שפספסתם בתהליכי המיון והברירה של חלק מהמשתתפים בעונה זו של הישרדות הונדורס. כדי להתמודד עם השאלה הזו לא מוכרחים תואר מקצועי. 

הישרדות הונדורס פרק 6

 

הגיבור של פרק 6 הוא דווקא אדם שאינו משתתף במשחק ואף אינו נראה על המסך: רוני מאנה. לעיתים אדם שנעדר פיזית, נוכח מנטאלית ומשמעותי לקבוצה הרבה יותר מרוב הנוכחים. בפרק של היום "הופיע" מאנה בשלל תפקידים: מאהב, חבר, אופרטוניסט, גנגסטר פוטנציאלי ואפילו דמות לחיקוי ב'ארץ נהדרת'. 

מדוע גייסה הקבוצה את דמותו של רוני מאנה?

אחד מכללי המפתח בדינמיקה קבוצתית קובע כך: כאשר הקבוצה מצויה בתהליך שמעורר חרדה רבה מדי, תשתמש הקבוצה באופן לא מודע בהגנה שכונתה ע"י וילפרד ביון pairing.  במקום להתמקד בשיח המורכב של הדחת משתתף, מייצרת הקבוצה זיווג בין שני אלמנטים (ג'ני ובעלה רוני מאנה) ויוצרת דרך הזיווג הזה משאלת לב להולדת "משיח" שיציל את הקבוצה מחרדתה.

פתאום ג'ני מכניסה למשחק את רוני ומשתפת אותנו בהתעשרותו באמצעות נבירה מדוקדקת במודעות האבל בעיתון. פתאום מסתבר שרון שובל בכלל חבר שלו. פתאום ג'ני אומרת משפט שבתנאים העמומים של הישרדות אפשר בהחלט להבין כאיום מרומז-  ש"יש חיים אחרי המשחק". פתאום רוני מאנה גורם לרון שובל לכבד את ג'ני, אבל באותה נשימה גורם לג'ני להרגיש אשה קטנה לידו. רוני מאנה אולי ירביץ מכות, או שאולי רוני ייצור חברויות חדשות מהשבט ויהיה דאבל דייט מפתיע, לא צריך להמשיך, נכון? הבנתם. פתאום, ברגע אחד, נוצרת הנכחה של רעיון שקיים כפנטזיה מלכדת בנפשם החרדה של המשתתפים. הרעיון הזה מזווג שני אלמנטים נפרדים ובורא פנטזיה חדשה. הייצוג של רוני מאנה משמש כאן חוצץ בין הקונפליקטים הסוערים בשבט. ולראיה, השיח על רוני מאנה נעלם כלא היה במועצת השבט - הוא כבר לא משמש כפונקציה פסיכולוגית מלכדת למטרותיה ההשרדותיות של הקבוצה.  יש לכם רעיון משלכם ל-pairing?

התכנית חזרה לעניין קצת יותר את חובבי התהליכים הקבוצתיים, והגיעה לשיאה במועצת השבט: זה מדהים כמה כוח יש לחשיפת שקרנים, אף על פי שכללי המשחק מחייבים היעדר יושרה, או לפחות היעדר כנות. מה קורה פה? כולם קצת משקרים, אבל מי שנתפס משקר מודח. כך קרה למושיק במועצת השבט. בפסיכולוגיה חברתית אנחנו קוראים לזה "פולריזציה קבוצתית" - תופעה שבה הקבוצה מקצינה דיעותיה לכיוון אחד בעקבות גורם אליו נוטה הרוב. רון שובל מייצג פה את הקוזאק הנגזל, זועק את האמת, זו הנדרשת לנפשנו לא פחות מהמזון לו זקוק גופינו.

דנה מכשפת את כוכבי. אין תיאור אחר לתהליך השכנוע הרגשי העמוק שהוא עבר בהאזנה לשיר שכתבה. "רגע שאתה מרגיש בו בחיים" כדבריו. מצד שני, מי יכול להיוותר אדיש מול הנוכחות של הזמרת הממיסה הזאת? מול השילוב של הנדיר של רוקיסטית וזמרת נשמה? האזינו רגע בעצמכם ותראו אותה באקוסטי עם איתי פרל, אולי תתחילו להאמין גם אתם, ממש כמו כוכבי, שהאמת נמצאת הרחק מהפסאדה שמזמנות אלינו מערכות היחסים בהישרדות (ולחדי האבחנה, שימו לב מי נכנסת לפריים בשנייה ה-37 של השיר, ותחשבו על תפקידה של השורדת שפוגשת לראשונה את הקידוש היהודי ואת ההדרה הבוטה שבאה איתו).

 

הישרדות הונדורס פרק 5

מצטער, קוראיי הנאמנים, אני באמת מנסה ככל יכולתי לפנות מבפנים מקום לתכנית הזאת, אבל הפרק פשוט משעמם. משחקי צופים חסרי טעם וריח. 

הישרדות הונדורס פרק 4

נתחיל כמובן בבן יהב שלנו ומהמפגש שלו עם הצפרדע. ננסה לפענח מה עבר לו בראש מול הניכור המכוער וההתעלמות הצועקת של הקבוצה. נמשיך בניתוח הפסיכולוגי על התנהגותו של מושיק כלפי רון ושל  ג'ני כלפי מיטל. 

 

מה גרם לבן יהב להתאהב בצפרדע? בסרט המדהים של תום הנקס, "להתחיל מחדש", אנו פוגשים את גיבור הסרט על אי בודד לגמרי לאחר התרסקות מטוס. הוא מתמודד באי עם הישרדות נפשית ופיזית לאורך שנתיים. במהלך הסרט מאמץ לעצמו הנקס חבר דימיוני - "וילסון". וילסון הוא בסך הכל כדור פלסטיק, אך הנקס, בבדידותו, הופך אותו מאובייקט דומם לסובייקט חושב, מתקשר ומרגיש: הוא מצייר עליו חיוך ומאניש אותו כחבר בן תמותה שחי בקרבתו. הוא נקשר לוילסון, משוחח ומתווכח אתו, ולבסוף, כאשר טובע וילסון במהלך ההיחלצות מהאי, הנקס מתאבל עליו. 

למרבה המבוכה, כולנו שוחרי יחסים, הרבה מעבר למה שאנו מדמיינים. פיירברן וגנטריפ דיברו על הצורך העצום במגע וקרבה. כולנו זקוקים לקשר, ובהיעדרו, מחפשים בנואשות קרבה אנושית שתענה על ההזדקקות שלנו לאחר. זה מביך, אני מסכים, אבל הכי אנושי שיש. גם בן יהב מאניש בפרק 4 את הצפרדע שלו, בתנאים הקיצוניים של בידוד והדרה שנכפו עליו. בואו נבין: בידוד קיצוני והיעדר יחסים לאורך זמן עלולים להביא אדם לידי התמוטטות נפשית. המהפך התפיסתי שעבר בן יהב בכלובו אינו אלא מנגנון הגנה של הנפש מפני כאב בלתי נסבל: באמצעות האנשת הצפרדע הוא מתחבר לחלקים המנטליים הבריאים שלו. כולנו היינו מגיבים כך, לא רק גיבור הבלוג שלנו

בין הישרדות לטיפול קבוצתי

הלאה. מדוע לדעתכם מושיק מתעב כל כך את רון? ומה יש לג'ני נגד מיטל? הרי הסיבות מורכבות יותר מבטלנות או מתרומה מועטה לשבט, וחורגות משיקולים ראציונליים. כאשר מושיק מפתח איבה כלפי רון, הוא חושף בפנינו חלקים שהוא שונא בעצמו שמשתקפים דרך רון. כפי שנצחונו כפרזנטור במעון ראש הממשלה התבהר כניצחון פירוס, כך מהווה העוינות שלו כלפי רון חרב פיפיות. לפעמים, אנחנו יודעים, מיטשטש הגבול בין האמת החיצונית לפנימית, ושם אנחנו פוגשים השלכה, מנגנון הגנה פרימיטיבי באישיות, שגורם לנו להאמין שהבלתי נסבל באחר שייך באמת אליו. זה לא שרון חף מבעיות, להיפך ("דנה גרבר", "בוב הבנאי"), אבל כולנו מבינים שלא חובה היה על מושיק לפתח מידה כזו של עוינות בדרך להדיח משתתף. תהליך דומה עוברת ג'ני מול מיטל: מה לנפשה? מדוע ננעלה על מיטל כמועמדת מועדפת להדחה? אין לי היכרות עם איש מהמשתתפים, אך כפי שהבנתם ניתן להשלים את הפאזל ולשער מתוך הסיטואציה על החומרים הרגשיים הבלתי נסבלים בעולמה הפנימי של ג'ני. כולנו משליכים על אחרים, בעיקר את החומרים הבלתי ניתנים לעיכול מעולמנו שלנו. 

בין שלל ההבדלים, הפער הגדול בין טיפול קבוצתי לבין תכנית ריאליטי הוא תפקיד המנחה והדרך בה הוא מטפל בהשלכה. בעוד שבהישרדות עיקר תפקידו של גיא זוארץ ללבות את הקונפליקט הבין אישי, תפקידו של המטפל הקבוצתי הוא להבהיר את הקונפליקט ולפרשו: פוקס, אבי האנליזה הקבוצתית, מכנה את המטפל הקבוצתי "מנצח תזמורת" (conductor), שמוביל את קבוצת הנגנים כפי שמנצח מנחה הרכב מוזיקלי - הוא מזמין את המשתתפים לבחון את מקורותיהן של ההשלכות ומסייע למשתתפים להפוך את ה'לא מודע' ל'מודע':

עוד על הקבוצה האנליטית >

הצטרפו כבר לקבוצה טיפולית "אמיתית" >

מה דעתכם?

(מגיעים אלי מיילים נהדרים,

אבל עדיף להגיב למטה בפייסבוק - שכולם ייהנו)


הישרדות הונדורס פרק 3

בן יהב הפך לזומבי שמייצר "יללות של תנים". הוא הודח מהשבט וזמנית אינו חלק מהקבוצה, אבל נוכח מאוד חזק רגשית בשבט הוראקן, מקנן, כמו חיה פצועה, משטיח רגשות ומקונן. השבט, לפחות בחלקים שנערכו עבורנו בערוץ 2, מפגין כלפי בן נבט יהב התעללות נפשית שטרם נראתה על מרקעינו בתכניות ריאליטי. לא נעים לומר, אבל זה באמת נשמע כמו עילה לתביעה.

בינתיים צריך להכתיר מנהיג מספיק נאיבי בהורקאן כדי שאפשר יהיה לחסל אותו מעבר לפינה: שמעון אמסלם (למי ששם לב, המנהיג המנהיג הלא פורמלי של השבט הוא לא אחר מטילטיל).

פרויד התייחס לתהליך שעובר עכשיו בשבט הוראקן במסה שלו "הפסיכולוגיה של ההמון והאנליזה של האני". הגאון האוסטרי מתאר שם את התהליך האדיפלי המעגלי המתרחש בכל עדה אנושית:

  • בחירת מנהיג נערץ
  • התעוררות של קינאה כלפיו
  • רצח המנהיג
  • התפתחות תחושות אשם בלתי נסבלות
  • התפצלות לתתי-קבוצות
  • ולבסוף - המלכת מנהיג חדש לכל תת-קבוצה, שיירצח בהמשך שוב - וחוזר חלילה...

בואו נראה אם הישרדות הונדורס תצליח להמציא את פרויד מחדש.

בינתיים הקבוצה עובדת קשה כדי להדליק אש, תרתי משמע. בן נבט, הצופה מן הצד, משמש קהל שמאיץ את העבודה (בפסיכולוגיה חברתית כונתה התופעה הזאת social facilitaion, הקלה חברתית: אנשים עובדים מהר יותר כשצופים בהם. התופעה נחקרה ונמצאה יעילה גם עם ג'וק שצופה בקבוצה של ג'וקים שמבצעים מטלה קוגניטיבית).

בשבט קויופה, רון מתחיל לספוג הזדהויות והשלכות ושם את עצמו על הכוונת. הבחירה שעשתה העריכה במונולוג של רון על יחסיו עם הראי פשוט מבריקה: הראי משקף את התפתחותה של הדרמה הנרקיסיסיטית במיתולוגיה היוונית, בה נענש נרקיסוס על יהירותו ומתאהב בבבואתו המשתקפת, עד שאזלו כוחותיו ומת.

 

הראי משרת אותנו בשלל אגדות ילדים כביטוי ליהירות ולנרקיסיזם ("ראי ראי שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר?"). הבחירה של רון להינות מזיו פניו באמצעות הגיטרה של דנה, מעצימה את הפער בין חיזוקים פנימיים לחיצוניים: בעוד שהיא משתמשת בגיטרה כדי לכתוב ולהלחין שיר על האי ("טואאאאובב.."), רון זקוק לאותה גיטרה כדי להתבונן בבבואתו. בפסיכולוגיה, הפכה האגדה להפרעה: אישיות נרקיסיסטית. בניגוד לדעה הרווחת, הנרקיסיסט אינו אוהב את עצמו, להיפך, הערך העצמי שלו כל כך פגוע, שהוא זקוק לחיזוקים אין סופיים מאחרים, תוך ניצול מתמיד של תמימותם. דנה, שהנרקיסיזם פחות מפעיל אותה, מתקילה את רון על בטלנותו והוא באמת ובתמים מופתע.

מיהו אדם נרקיסיסטי? קראו לעומק >

בבחירת הנושאים והנותנים נבחר שוב תפקיד הסלב המנהיג. בשיח של רוסלנה וטיטי רואים פה בסצינה מעניינת ייצוג של המאבק (שלא טופל דיו בתקשורת) בין העלייה מאתיופיה לבין העלייה הרוסית, שתי קבוצות מיעוט שנאבקו לאורך שנים על השאלה מי יותר חלשה מהשניה.

הישרדות הונדורס פרק 2

"יותר דמעות נשפכו על חלומות שהתגשמו מאשר על חלומות שלא התגשמו". כך מסכם טרומן קפוטה את קריירת הכתיבה שלו. קפוטה היה הגאון שהמציא לדעתי את הקונספט של תכניות הריאליטי. ספרו של טרומן קפוטה, "בדם קר", פרץ בסערה לתוך הספרות האמריקאית בשנות ה-60 כז'אנר חדש, "רומן תיעודי", בו תואר תהליך ההוצאה להורג של שני רוצחים אכזריים. להבדיל מהערוצים המסחריים עתירי הציניות של ימינו, קפוטה יצר קשר עמוק עם שני מושאי הכתיבה שלו, הוא כאב את כאבם, ולא הוציא לאור מאז אף ספר עד יום מותו. האם קברניטי הישרדות הונדורס נושאים עמם צער, אשמה או חרטה על השימוש הציני שהם עושים במשתתפי תכניות הריאליטי? לא נראה לי.

עכשיו לעניינינו.

נצא לניתוח פסיכולוגי של הפרק השני. נתחיל עם הפסיכולוגיה של בן יהב נבט: הנרטיב הטראגי של הקורבן מתבטא תמיד בנטייתו להנציח את הדחייה והכאב. זה התפקיד האכזרי ביותר בכל קבוצה ומשפחה - תפקיד השעיר לעזאזל. בין אם יזכה בתביעה ובין אם לא יזכה בתביעה שהגיש, התחושה הסובייקטיבית שלו היא של פגיעה עמוקה, וכנראה שבהמשך העונה זה רק הולך ומחמיר. 

אי אפשר להאשים את בן יהב, אבל ניכר שהוא עושה כמעט הכל כדי "לזמן אליו" את זעמם של שני הגברים הדומיננטיים המתחרים בשבט הוראקן: שושן ועומר. הוא מתחנף, מתיילד, מיתמם ומוכיח לנו שבכל קורבן חבוי גם תוקפן. האם הוא מודע לכך? לא לגמרי. החל מגני ילדים וכלה במועדוני קשישים, קבוצה תמיד 'מריחה את דמו' של הקורבן ובתנאים המתאימים מזמינה אותו ללא מילים אל המזבח (ביון, איש הקבוצות הגאון, קרא לזה לתהליך הקבוצתי הזה מחשבות שמחפשות חושב).

באילו תנאים תשתמש הקבוצה בהגנה של שעירות לעזאזל (scapegoating)? יש כאן שני כללי אצבע שלא מתפספסים אף פעם:

1. הקורבן ייבחר על בסיס חריגותו הנראית לעין

2. בקבוצה קיימות מידת אמון נמוכה וקומוניקציה רגשית לא בשלה

הקבוצה עטה על בן יהב כמוצאת שלל רב. אבל שימו לב שבמקרה שלנו, הברית שנוצרה בין שושן לעומר משרתת את הכחשת התחרותיות על המנהיגות הגברית בשבט. במילים אחרות, הבחירה בבן יהב אינה רק פיתרון משביע רצון להדחה, אלא דחייה של המאבק על המנהיגות. אינטימיות בין גברים היא סיפור סבוך בלאו הכי, קל וחומר כאשר מדובר בקונפליקט מובנה שכולל מאבק על משאבים מוגבלים. בתנאי לחץ, גברים פחות מדברים ויותר מתנהגים. אמסלם, למשל, בוחר להזדהות עם התוקפן במקום לדבוק בערכים עליהם הצהיר כמה דקות קודם. אפילו מנחה המשחק מועד ומזדהה עם התוקפנות של הקבוצה כלפי השעיר לעזאזל. ולראיה, גיא משתיק פעמיים את בן יהב במועצת השבט ונשאב בעצמו לתהליך הקבוצתי הממאירהאם היה מתרחש תהליך דומה במאבק קבוצתי בין הנשים? מסופקני (שימו לב שהודא, לירון וליסה אינן מתערבות).

בקבוצת הוראקן מתהפכת הקערה על פיה: להיות סלב זה להשתייך למיעוט, מיעוט שגורר מצד הקבוצה צרות עין, בוז, עוינות ותוקפנות (עומר מייצג את העמדה הזאת בצורה ברוטאלית, אפילו מיזוגנית). רוסלנה מגלה לנו את הצדדים השורדים שלה, של המהגרת, המודרת, זו שנאבקת על מקומה בציפורניים עם כל מה שיש. זו הישרדות פנימית שאינה קשורה לתכנית הישרדות ולכן היא כל כך מרגשת. זו הישרדות של מיעוט שמנסה להישאר בחיים. רוסלנה מתחברת במשימה לחלקים הפצועים שלה, שמתעוררים לתחייה. כשהיא זוכה בחסינות היא סוגרת מעגל, מתאקלמת במנטליות הזרה ומתקבלת. גוליית הופך לדוד, ודוד, כמו תמיד, מנצח. כוחו של המיעוט עצום ביחסים בין קבוצות. לפני מספר שנים הנחיתי קבוצה של סטודנטים יהודים וערבים באוניברסיטת חיפה. קבוצה קשה, כמו כל קבוצות הקונפליקט. אבל מה שבלט בקבוצה ההיא היה הכוח העצום של המיעוט המקופח, שנבע מכעס אידיאולוגי. בצד הזה של היציע ישבה רוסלנה בפרק בלב הפרק השני.

צריך לומר כמה מילים על רון שובל. היה משהו עצוב באובדן התהילה של רון, מי שהעניק לנו פעם שיר מדהים שכולם מכירים. אבל היה זה שיר אחד, לפני הרבה שנים. אני מתאר לעצמי שהוא כל כך חיכה לרגע הזה, שיוזמן לשיר כבר את השיר שלו. לבסוף הזמינה אותו המציאות לעלות כזמר חימום בהופעה של זמרת מדהימה אחרת. הקינאה שלו בדנה הייתה כל כך מביכה, שקופה, מרגשת, כמי שמשחזר לרגע את אובדנו ליד המדורה, וכל המאזינים משווים, חוככים כפיים ומתחממים לאורה. ומילות השיר כמעט נבואיות הן, נושאות עמן זכרונות מן העתיד, גם של רון וגם של קבוצת המשתוקקים שלנו:  

איתן טמיר


 איך נכון היה לטפל בטוני סופרנו ב-2015? - תשובה לד"ר מלפי >

(למכורים לסדרה בלבד)

הישרדות הונדורס פרק 1

אוקי לעבודה. ננסה להבין את הישרדות הונדורס ​בעיניים פסיכולוגיות מאבחנות. כי באמת, אם יש משהו חיוני בהצפה של הריאליטי בחיינו, זה התחושה שאפשר להציץ ולראות דינמיקה קבוצתית במלוא תפארתה. בלי ראי כפול שלומדים בו על קבוצות, בלי תיאוריה מייגעת. האישיות האנושית ניתנת לתצפית שלא הייתה מתאפשרת בשום מרחב פסיכולוגי מדעי, כשמכרבלת אותה קבוצה חיה ונושמת של אנשים אחרים. אז יש עריכה, והיא מגמתית ומקשה, אבל מי שמצליח לברור את האותנטי מן המתופעל, רואה כאן הרבה מאוד.

הגיבורה של הפרק הראשון היא טיטי. טיטי עושה טרנספורמציה של ממש ומביאה את הקושי הרגשי שלה להתרה: בהשגת פסלון החסינות היא חוטאת ביוהרה, במסירת הפסלון לדנה היא נוגעת בהארה. אבל, וזה אבל חשוב, מה שהניע אותה להעביר את פסלון החסינות לדנה היה אשמה ולא נדיבות. וזה מה שעושה את התהליך למשמעותי מבחינה פסיכולוגית. לתופעה הזו קוראים בעולם הטיפול הקבוצתי "מירורינג" - מצב בו משתתף אחד פוגש חלקים של עצמו באופן לא מודע במשתתף אחר. פוקס קרא לזה "היכל המראות הקבוצתי", דימוי ציורי למפגשים בין חלקי עצמי, שמוצתים על ידי מחשבות ורגשות של אחרים. טיטי פגשה בדנה ברגר את מבטה של אמה, עליה השלום, אותה איבדה בגיל 10 ממחלה קשה. להדיח את דנה נחווה עבורה כאסון מוסרי. חברים, זה אמיתי. ההפקה יכולה אולי לדחוף בגסות את המצלמה כדי לתעד את הדמעה המיוחלת של טיטי, אבל התהליך שהיא עברה שם אותנטי. 

החלוקה לשתי תתי קבוצות יפה ומרעננת: המפורסמים מול האנונימיים. "האנונימיים" היא מילה שהמציאו חברי הקבוצה. היא מייצגת יותר מהכל לכידות של ההמון, של האנשים הרגילים, מול גיבורי הצייט גייסט: הסלבס ("סלב לסלב - סלב" - מושיק). מייד מתפתחת שם הבחנה בין שתי הקבוצות (שימו לב: מהרגע של כניסת האנונימיים הם מואשמים בחזירות על אכילת הכיבוד). מחקרים בתחום של דינמיקה בין קבוצות מראים באופן חד משמעי, שחלוקה אקראית לקבוצות פנים וחוץ - "אנחנו" ו-"הם" מתבססת על מבנים פסיכולוגיים פרימיטיביים ועדריים שאינם מודעים. אנחנו צריכים להשתייך, זה חזק מאיתנו: גם אם נחלק רנדומלית קבוצה לתתי קבוצות של הירוקים והאדומים (או הכחולים והצהובים), נוכל לצפות די מהר בהתפתחות של תחרותיות ועוינות בין שתי הקבוצות, תוך שימוש מאסיבי במנגנוני הגנה קבוצתיים ראשוניים של אידאיליזציה, פיצול והשלכה. המהלך של בניית הקבוצות מחדש (לפי בחירת המשתתפים) היה מבריק ומתעתע. הוא כרת את הענף שהתפצל לפסיכודינמיקה הבסיסית בתוכה פעלו המשתתפים.

בן יהב נבט מסתמן כקורבן קלאסי. כמעט בן דמותו של חזרזיר שנסקל באבנים בספר "בעל זבוב". מי שליהק את העונה ראה זאת מראש, צלול, אכזרי וציני, לקראת הקרבתו כשעיר לעזאזל על מזבח חוסר הקומוניקציה של הקבוצה. אל תגידו שלא אמרנו. אלא שההתקרבנות הצפויה של בן יהב מהולה בתוקפנות, "תוקבנות" אולי. כי בן יהב מניפולטיבי ותככן, נרגש אך לא רגיש, נרקיסיסטי באופן הרסני וחבלני כלפי עצמו. ככלל, קבוצות נוטות לסמן באופן לא מודע ומיידי את החריגים ולהדירם מתוך המעגל. מעבר לשתי הקבוצות (הסלבס והאנונימיים), יש כאן רשימת קורבנות המסומנים איש איש וחריגותו: בן יהב ומושיק (גייז), ז'נט ("האק!", המבוגרת), הודה (הערבייה), רון שובל (התימני) וטיטי (השחורה), שבבטחונה העצמי הגלוי לעין חמקה מתפקידה ברגע האחרון ("אם אני שחורה אני אמורה להתחבר לנשים האלה?").

עוד נדון בהמשך בדמותו המיוסרת של אמסלם, במשחק הכפול של נהג המונית ובשני עורכי הדין שמנהלים שם אסטרטגיות של ליטיגטורים, במיטל דוהן והגנותיה ההיסטריות ("ראיתי שיש פה גברים שנראים טוב. נרגעתי") ובאחרים, שבינתיים עדיין לא תפסו את מקומם.

מה עוד? 

כל מה שצריך לדעת על האגו ועל אגואיזם >

קראו על דינמיקה קבוצתית וטיפול קבוצתי >

הנופים של הונדורס מדהימים. הצילום של בעלי החיים מעורר השראה.

מחכה לפרק הבא ולניתוח שלו ביום שלישי.

הגיבו ושתפו חברים בפייסבוק

(מתחת למפת ההגעה למכון טמיר-

התחברו לחשבונכם כדי שתוכלו לכתוב)

איתן טמיר


 רגע לפני שמתחילים:

מה למדנו על הישרדות הונדורס כמה שבועות לפני ?

יעל טל

אחד הסיפורים המדוברים ביותר במדורי הרכילות בשבועות האחרונים הוא סיפורו של בן יהב נבט, מתמודד בעונה החדשה של "הישרדות" שתחזור בקרוב למסכינו. מרבית צורכי החדשות שמעו או קראו ראיונות עם נבט, המתאר בכאב את המשבר הרגשי אליו נקלע בעקבות ההשתתפות בתוכנית, ואת האשמותיו הרבות למול הזכיינית המפיקה את התוכנית. בן היתר, תיאר נבט את הלחצים הנפשיים והפיזיים שהופעלו עליו מצד ההפקה, לצד טענות של התערבות בתחרות ומתן יתרונות למשתתפים מסוימים. הזכיינית, לעומתה, מדברת על כך שמדובר בפליט ריאליטי מתוסכל וכואב, אשר חלומו וציפיותיו מהשתתפותו בתוכנית עלו בתוהו.

בין אם נבט צודק בהאשמותיו, ובין אם מדובר בהאשמות שווא אשר אכן נולדו מתסכול, ללא ספק נבט נמצא במצב רגשי מורכב ביותר, המשותף לפליטי ריאליטי רבים. תוכניות הריאליטי השונות מגייסות אנשים המעוניינים להיחשף לקהל הרחב, להיות מוכרים, מקווים כי "פיצחו את השיטה" להיות אהובים ע"י הקהל. בפועל, ההתמודדות הרגשית במהלך התוכנית, וגם לאחריה, עשויה להיות קשה ומורכבת ביותר מבחינה נפשית, ואף בעלת השלכות הרסניות על חייו של האדם.

מה גורם לאדם להכניס עצמו מלכתחילה לתוכנית ריאליטי, במיוחד בשנים בהן הנזק שגורמות התוכניות לרבים ממשתתפיהם כה מדובר?

במקרים רבים, פליטי תוכניות ריאליטי נכנסו לתוכנית מלכתחילה מתוך רצון להתחלה חדשה ושונה מכל שהכירו, ולאו דווקא מתוך רצון להתפרסם או להמשיך בקריירה טלוויזיונית. רבים מהם מתמודדים עם טראומות ומכאובי עבר, רוצים להמציא עצמם מחדש ולהראות זאת לכולם. בפועל, השדים מהעבר כמעט תמיד צפים במהלך תוכנית הריאליטי, ויש להם חלק ניכר בקושי הנפשי המהותי אליו נקלעים רבים מהמשתתפים.

תוכניות הריאליטי, מעצם שמן, מתארות את מציאות חייו של האדם בתקופת התוכנית, על צידיה הטובים והרעים. מצלמות התוכנית מלוות את האדם כשטוב, כשרע, בהצלחה ובכישלון, ומתעדות את חלקיו היפים והיפים פחות. לעיתים, האדם נקלע למצבים אליהם לא חשב שיקלע, כגון קונפליקטים קולניים, פרשיית אהבים, התבטאות שנויה במחלוקת, ושליטתו על שיוצא מפיו נלקחת ממנו- עתה הכל בידי המצלמות והפקת התוכנית. פליטי הריאליטי לעיתים מתקשים מאוד לראות את שיוצא מהם במהלך התוכנית, תכנים אשר במקרים רבים שונים מאוד ממה שחשבו על עצמם. לצד זה, יש את הביקורות, הן מצב האנשים הקרובים והן מצד הציבור הרחב, אשר עשויות להיות פוגעניות ביותר. האדם, אשר בן לילה הופך מאלמוני למפורסם במרבית בתי ישראל, צריך להתמודד עם החשיפה האינטנסיבית וחסרת הרחמים- בטוב וברע.

עם סיום התוכנית, או עם סיום השתתפותו של פליט הריאליטי בתוכנית, הוא מתמודד גם עם "15 דקות התהילה" המפורסמות, אם בכלל. הוא יודע שעליו לנצל את הרגע- או לאבדו לנצח, לא תמיד יגיעו ההצעות להן כה חיכה, לא תמיד ישיג את הלידה המחודשת לה פילל, החשיפה הולכת ומתמעטת וכך גם העניין שמגלה הציבור ביוצא התוכנית, והאדם נותר בודד ומלא בחלומות מנופצים. הסרט התיעודי מציאות נושכת בערוץ 10, תיאר באופן מעניין את החוויה של נפגעי תכניות ריאליטי.

פליטי הריאליטי, אשר יצאו לתקופה קצרה מחייהם השגרתיים אל עבר חיי הזוהר, "נזרקים" בחזרה לשגרה עם סיום השתתפותם בתוכנית, ואף אחד אינו שואל אותם האם סיימו את מסעם בעולם הפרסום. לעיתים, פליטי הריאליטי הם מלכתחילה בעלי נטיות ותכונות אישיות ייחודיות ההופכות את החוויה לקשה עוד יותר, כגון עיסוק עצמי ממושך, מועדות יתר לנרקיסיסטיות, התמודדות עם אירועי חיים קשים ולקיחת סיכונים גבוהה.

מהו זעם נרקיסיסטי? >

מהיכן נובע הדחף לנקמה? >

קראו על קבוצת תמיכה לפליטי תכניות ריאליטי >

פליטי ריאליטי רבים מתארים את ההשתתפות בתוכנית ריאליטי, בעיקר בדיעבד, כסיוט, תקופה שהרסה שנים יקרות מחייהם ושינתה את נפשם. רבים מהם מתקשים לשקם עצמם ולצאת מההריסות שהשאירו אחריהם החלומות המנופצים. לעיתים הם עסוקים בגעגועים לימים מלאי תשומת הלב והאהבה מהקהל, ולעיתים הם כה פגועים מהתקשורת עד מנסים להתרחק ממנה בכל מחיר, כאשר המשותף בין רובם הוא הקושי לחזור לשגרת חיים אנונימית, ולעשה- הקושי לחזור להיות עצמם, עם כל ההתמודדות הכרוכה בכך.

מנקודת הראות הפסיכולוגית, כמעט ולא ניתן להציל אדם לגמרי מהפגיעה הנרקיסיסטית שלאחר מפלה בסדרת ריאליטי, במיוחד למפלה אליה לא הייתה הכנה נפשית מוקדמת. הדרך הנכונה והמומלצת ביותר לעבד את הכאב ולהתמודד עימו, היא כמו במקרים רבים- התחברות עם אנשים אשר נקלעו להתמודדות דומה, כמו למשל בקבוצת תמיכה לנפגעי ריאליטי שהוקמה (באופן מקרי) במכון טמיר. חלוקת הכאב, תחושת ההזדהות וההבנה, שמעניקים זה לזה אנשים שחוו חוויות חיים דומות, בכוחן לסייע לאדם רבות בשיקום חייו מבין ההריסות.  

הנה יצאנו כבר לדרך עם שידור הישרדות 2015 ובקרוב נרחיב את הפוסט על בן יהב נבט, ועל חבריו לתכנית.

תגובות? שתפו למטה !

אין בדברים הכתובים בבלוג זה כוונה לאבחון פסיכודיאגנוסטי.
הם מהווים דיון פופולרי בלבד בסוגיות פסיכולוגיות בהישרדות

Google

בלוג ניתוח פסיכולוגי: הישרדות הונדורס 2015
Rated 5/5 based on 81 reviews
מכון טמיר לפסיכותרפיה
יגאל אלון 157 תל אביב, ישראל 6745445
Phone: 1800509809
טיפול קבוצתי, Group psychotherapy

 

 

 

עמוד 3 מתוך 4

המלצה על פסיכולוג בתל אביב


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





חדשות ועדכונים

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר ממוקם בתל אביב ובקליניקות עמיתות בכל הארץ

רח' יגאל אלון 157

תל אביב, 6745445 

972-3-6031552

 info@tipulpsychology.co.il