מכון טמיר לפסיכותרפיה
מה אנו כקלינאים יכולים לעשות כדי לצמצם את הפגיעה בעבודתנו הטיפולית?
אסביר איך פיתחתי עניין בשאלה הזו:
את עבודת המ.א. שלי כתבתי על התערבויות בזק קוגניטיביות התנהגותיות עם אנשים שסבלו מחרדה בזמן המלחמה במפרץ.
אח"כ, במסגרת נסיוני בעבודה בנט"ל ובער"ן כתבתי יחד עם סיגל חיימוב פרק בספר בעריכתם של פרופ' אבי בלייך ופרופ' אלי זומר "בריאות הנפש בצל הטרור -הנסיון הישראלי", על התערבויות טלפוניות בעיתות חירום.
מאז אני עוקב בעניין אחר העליות והמורדות בשרידותם של תהליכים טיפוליים המתקיימים על רקע משבר בטחוני, בהקשר של עבודתי בניהול מכון טמיר, בו מתנהלים מספיק טיפולים בשבוע כדי להבחין בשינויים ובתנודות חברתיים.
מטרת פוסט זה היא להעלות 7 נקודות חשובות לניהול 'אדמיניסטרציה דינמית' מתאימה (Foulks), שתכליתה לסייע למטופלים ולמטפלים לחצות תקופות משבר במינימום נזקים למרקם הטיפולי ולהתמשכותו בחזרה לשגרה. (הדברים נכתבו הרבה לפני הקורונה ומבצע שומר החומות, אך מקבלים משנה תוקף אחרי המעבר של כולנו לזום).
בחשיבה אינטואיטיבית, אנשים ב'חרדת ציפייה' אמורים לפנות יותר לעזרה נפשית בעת משבר בטחוני.
ואף על פי כן, המציאות מראה בדיוק את ההיפך:
מירב בני האדם נוטים להתכנס באיזור טריטוריאלי מוגדר ובטוח, לענות לצרכים אינסטרומנטליים מיידיים ולהימנע מהתפתחות שאינה קשורה ישירות להתמודדות עם "המצב".
7 עצות להישרדות הקליניקה בחירום
1. דבר עם המטופלים על המצב. אל תתייחס למשבר הבטחוני כ-small talk, מלווה בצקצוקים, שממנו תמשיכו הלאה אל החומרים החשובים באמת של המפגש. עדויות עדכניות מספרות שהלא מודע החברתי נוכח היטב בחדר וכי תכניו מסתננים (infiltrate) אל תוך ה-setting בין אם נבחר בכך ובין אם לאו. הם ראויים אפוא למקום מכבד ומאפשר שיח.
2. חבר בין החומרים המחרידים ל-primary task. הטיפול ממוקד בבעיה מסוימת בחיי המטופל. נסה לזהות את ההקבלה בין ההתרחשות הסיטואציונית לבין הקונפליקט המרכזי בחייו של המטופל. פרויד, ויניקוט, קוהוט, קליין, ביון, פוקס: כל הגדולים שלנו עשו אנליזות לאורך שנים בתוך מלחמות הרבה יותר קשות. למעשה, אי אפשר להפריד בין החשיבה הקלינית שלהם לבין הטרור שהתחולל סביבם.
3. כבד את הדעות הפוליטיות של המטופל. התייחס (relate) אליהן. במידה וזה נראה לך מתאים היכנס לדיון, תוך התמקדות במכנה המשותף ביניכם ובקשר לבעיה שלשמה התכנסתם. לא רבים המקרים בהם מטופלים חושפים רגשות קשים, שהם בעת ובעונה אחת מאוד אישיים ומאוד חברתיים.
4. הטה אוזן לחוויות טראומטיות בחיי המטופל. המשבר הבטחוני מספק קרקע פורה לרה-אקטיבציה ולשיתוף בהתנסויות מסכנות חיים אותן חווה המטופל, באופן ישיר או עקיף. לעיתים יעלו חומרים לא מתוכננים שדורשים עיבוד.
5. במידה ויש קושי להגיע לקליניקה הצע ערוץ תקשורת אלטרנטיבי. הדרך היעילה ביותר היא להשתמש ביישומון רלוונטי, זום למשל, שמאפשר תקשורת בזמן אמת ומדלג על המכשולים הגיאוגרפיים. הקורונה העניקה לנו מיומנויות לטיפול אונליין. יש עדויות מחקריות על הצלחה של טיפולים מרחוק וגם אם אינך מכיר מספיק את המדיה היעזר בקולגה שמכיר וקרא על guideline אתי של טיפול מקוון.
6. השתמש בוואטסאפ כדי לבדוק מיוזמתך מה שלום המטופל, לפחות אחת לשבוע. הצע לו לכתוב לך במידה והוא הגיע לקצה (עם מטופלים גבוליים מומלץ לצמצם בתקשורת וואטסאפ ולעבור לשיחה טלפונית. הקונפיגורציה של האפליקציה מזמינה השלכות מאסיביות בהעברה).
7. הדגש את ההבדלים בין חירום לשגרה. התייחס למשבר הבטחוני כפאזה כרונולוגית בטיפול, התייחס לעבר (הטיפול לפני המשבר) ולעתיד (הטיפול אחרי המשבר). כך, המלחמה תיתפס כחלק מהטיפול ולא הטיפול כחלק מהמלחמה.
התערבות ראשונית אחרי טראומה - דגשים למטפל
נתייחס לנקודות חשובות להתערבות מיידית אחרי טראומה:
חשוב לקחת בחשבון שהמטופלים איתם אנחנו מדברים, אנחנו לא תמיד יודעים מה גורמי הסיכון שלהם.
המטרה להחזיר רציפות תפקודית, העלאת תחושת מסוגלות והפחתת סטרס.
דוגמא- לתת לילד משהו לעשות- לצייר, לכתוב- להיות בעשייה.
להתחבר למטופל בעזרת שאלות- מהם הכוחות שלי, מה עובד לי בדרך כלל, מה עוזר לי?
מידע פסיכוחינוכי- צמצום חשיפה למידע, למנן חשיפה למידע כי זה מעלה לחץ. לנרמל את התגובה הגופנית שכרגע קורית כתגובה לסטרס, במטרה להחזיר שליטה.
טיפול דרך ערוצים קוגניטיביים- האדם במצב הישרדותי והגוף פועל בהתאם ולכן כדאי לעודד עשייה כי הגוף זקוק לכך. להתרחק מהמחטף הלימבי של הרגש למקום קוגניטיבי המלווה עשייה.
תרגילי נשימה- נשימה ארוכה ואז עוד אחת קצרה ואז לשחרר נשימה (Double inhale).
לבדוק עם המטופל ציון לפי מדד סובייקטיבי של מידת המצוקה (sud)- מה רמת הלחץ הסובייקטיבי שלי בין 1-10? אם אני ב- 10, מה יכול להפחית מ 10 ל 8?
חשוב לעודד לפעול למען אחרים- עזרה לאחר מפחיתה סיכון ל- ptsd, תורמת להוצאת הנפגע מהלופ של עצמו ומעורר תחושת מסוגלות.
תודה על הקריאה,
איתן עם מומחי מכון טמיר
