מכון טמיר לפסיכותרפיה
מהו טיפול דיאדי (Dyadic developmental psychotherapy)?
טיפול דיאדי הוא שיטת טיפול רגשי, בה הקשר בין ההורים והילד מצוי במרכז.
הטיפול מתקיים בהנחיית פסיכולוג קליני, חינוכי, שיקומי או התפתחותי ומטרתו לשפר את התקשורת בין ההורים והילד ולחזק את הקשר ביניהם, בעיקר כאשר מתקיימות ברקע בעיות ביחסי הורה-ילד.
הטיפול הדיאדי מעודד יצירת סביבה טיפולית מקבלת, משחקית, סקרנית ואמפתית, בה המטפל מתייחס לחוויות הרגשיות הסובייקטיביות של הילד ומשקף אותן חזרה אליו באמצעות מגע עין, הבעות פנים, תנועות ומחוות, קול ומגע.
כוחו של הטיפול הדיאדי בפוטנציאל לחולל שינוי משמעותי בקשר בין ההורים לבין הילד.
ככלל, פסיכותרפיה לילדים וטיפול פסיכולוגי מדויק ומיידי בשלב ראשוני, בו מתעוררים הקשיים, הוא יעיל ביותר ועשוי לסייע במניעת בעיות וקשיים רגשיים שונים בהמשך החיים.
מטפלת דיאדית מסבירה על הגישה
מאיה שרון, מתאמת טיפול במכון קיימה ראיון עם מיכל נבון, מטפלת דיאדית מצוינת בעמק חפר:
מהו טיפול דיאדי, ובמה הוא שונה מגישות טיפול אחרות?
הטיפול הדיאדי כולל בתוכו גישות שונות, ובעיקר מושטט על תיאוריטיקנים המתייחסים לקשר הורה ילד. מדניאל שטרן ופסיכולוגים התפתחותיים אחרים, בולבי שהחזיק בתאוריית ההתקשרות, מלאני קליין ומרגרט מאהלר שהחזיקו בתיאוריית יחסי האובייקט ועד ויניקוט.
הטיפול הדיאדי מתרחש במשולש ילד אם ואב. בדר״כ יתקיים מפגש הורים ולאחריו מפגש ילד/ה והורה ולאחריו מפגש ילד/ה וההורה השני. עם גמישות בסטינג בהתאם לצרכי המשפחה. לרוב הטיפול הדיאדי יהיה טיפול קצר מועד ובעל מטרות ברורות.
מתי בוחרים בטיפול דיאדי?
הטיפול הדיאדי יכול להיות כלי הערכה בהבנת הקשיים במשפחה והמוטיבציה של ההורים לטיפול בילד/ה.
טיפול מועדף בהפרעות ביחסים בין הורים לילדים צעירים ( לפני כניסה גיל חביוני, גיל 6 )
לעיתים יכול להתאים כהכנה לטיפול פרטני לילד/ה או להורה.
מהן המטרות העיקריות של הטיפול הדיאדי וכיצד הן מושגות?
הטיפול הדיאדי מתאים במקרים בהם יש הפרעה ביחסים הראשוניים בין הילד/ה להורה. לעיתים השינויים ההתפתחותיים שחלים בילד/ה יוצרים הפרה ביחסי האיזון בין ההורה לילד/ה דבר המקשה על ההורים להתנהל בהצאם לתפקוד העכשיו של הילד. הטיפול הדיאדי יתאים גם במקרים בהם ההורה או הילד/ה זקוקים לעזרה בכדי להתבונן ולהבין מצבים מנטליים והבנה של העצמי ושל הזולת.
שגית אליאס, MSW, מטפלת דיאדית, מכון טמיר בפ"ת
כיצד נמדדת ההתקדמות בטיפול הדיאדי?
התקדמות בטיפול הדיאדי נמדדת ביכולת של הטיפול להיות מרחב מאפשר ולא שיפוטי בו ההורה יכול להתבונן באינטראקציה בכאן ועכשיו ולהבין את צרכי הילד/ה כמו״כ משאלות וקונפליקטים. ההבנה מאפשרת שיפור ביחסים וביכולת התקשורת בין ההורה והילד הכוללת מתן תוקף לרגשות ויצירת נפרדות וכבוד לשוני.
איך הטיפול הדיאדי מסייע במקרים של בעיות התקשרות? אנא תני דוגמאות מהקליניקה.
הטיפול הדיאדי יכול לאתר שוני ביחסים בין הילד להוריו. לעיתים הורה מסויים מתקשה להציב גבולות מותאמים לילד/ה, ע״י הצבת גבולות נוקשים מידי או חוסר גבולות. לעיתים הטיפול הדיאדי חושף חרדות של ההורים אשר הם מלבישים על הילד/ה מילדותם שלהם. חשיפת העברה הזאת ועבודה עם ההורים על היכולת שלהם לראות את הילד/ה שלהם בנפרד מהם מאפשר לחוות שיפור ביחסים וביכולת הילד/ה להתפתח באופן התואם את צרכיו.
נטע אלמוג, פסיכלוגית חינוכית מומחית, מכון טמיר אבן יהודה
מקורות תיאורטיים
מבחינה תיאורטית, מתבססת השיטה בראש ובראשונה על עקרונות פסיכואנליטיים (סאליבן, אנה פרויד, ויניקוט, ביון ואחרים) לצד דגשים מגישת ההתקשרות של בולבי, טיפול בגישה ההומניסטית ממוקדת הלקוח של רוג'רס והיא עושה שימוש גם באסטרטגיות קוגניטיביות-התנהגותיות.
טיפול דיאדי מגלם בתוכו חשיבה טיפולית המזהה את הפרשנויות המודעות והלא-מודעות של ההורים כלפי הילד, עוד מהשלבים ההיסטוריים הראשוניים של יצירת חייו - חשיבה זו בוחנת אמונות של ההורים ושל בני משפחה אחרים לגבי תפקידו של הילד במערך המשפחתי ובחיים בכלל. במהלך הטיפול ניתן דגש לפרשנות החומרים התוכניים שעולים מתוך יחסי-ההעברה וההעברה הנגדית במבנה המשולש של הורה-ילד-מטפלת.
בתוך הטיפול מתנהלת כל העת דינמיקה בין פנים (חייו הפנימיים וצרכיו של התינוק והילד) לבין חוץ (התנהגות הילד ודרכי ההתקשרות עם ההורים), תוך ניסיון לזהות ולדבר על החיבורים הלא מעובדים בין ההורים לבין הילד: כהורים, אנו נוטים להעביר מסרים די עקביים לגבי התפיסות שלנו את הילדים - "הכי יפה בגן", "גאון של אמא", "ילד נשמה עם לב ענק..."
מירב חצק, MA, מטפלת דיאדית מדריכת הורים ומטפלת רגשית בהרצליה, מכון טמיר
איך טיפול דיאדי עובד?
הטיפול מתקיים דרך פעילות משותפת של אחד ההורים והילד בחדר הטיפול, בין אם באמצעות משחק משותף, ובין אם באמצעות יצירה, כתיבה והאזנה לסיפורים.
באופן זה המטפל/ת מהווה עד, מעין גורם צד ג', לאינטראקציה בין הילד וההורה ב"כאן ועכשיו".
המטפל משקף ומפרש להורים ולילד את רגשותיהם, צרכיהם והאופן בו הם מבטאים זאת ברמת התקשורת המילולית והלא מילולית.
טיפול דיאדי עובד לעיתים בשילוב הדרכת הורים, במסגרתה המטפל נפגש עם ההורה/ההורים לצורך מתן משוב, הקניית כלים, ליווי וייעוץ.
הדרכת ההורים בטיפול דיאדי ממוקדת הן בתכנים שההורה מביא והן בתכנים העולים באינטרקציה במהלך המפגש הטיפולי הדיאדי.
מתי כדאי לפנות לטיפול דיאדי?
פנייה לטיפול דיאדי עשויה להתאים בשלל מקרים, אך באופן ספציפי, השיטה הטיפולית מומלצת במקרים בהם קיימת תקשורת לקויה בין ההורים לילד, או קונפליקט בין ההורים לילד, אם על רקע משבר או באופן שגרתי.
תקשורת זו מתבטאת בקשיים התנהגותיים שונים בבית המשפחה ובמסגרת החינוכית, כגון קושי בהצבת גבולות, יחסים תלותיים מדי, בעיות נפרדות או בעיית ספרציה, ביטויי תוקפנות וזעם ועוד.
טיפול פסיכותרפי דיאדי מתאים בעיקר לילדים בגיל הרך, שהיכולות המילוליות שלהם טרם נרכשו במלואם.
טל ברוורניק, MSW, מטפלת דיאדית ברמת גן, מכון טמיר
כמה זמן נמשך טיפול דיאדי?
טיפול דיאדי הוא לרוב טיפול קצר מועד אך עשוי להיארך פרק זמן ממושך יותר, זאת בהערכת מצב משותפת של המטפלת הדיאדית, ההורים והילד.
דר׳ איה גולן, מומחית לטיפול דיאדי, מכון טמיר תל אביב
מי מציע טיפול דיאדי?
בעיקר פסיכולוגים קליניים בעלי ניסיון בעבודה עם ילדים, מטפלים בהבעה ויצירה וכן פסיכולוגים התפתחותיים, חינוכיים ושיקומיים - יכולים לטפל בטיפול דיאדי.
הגישה עצמה דורשת ניסיון והדרכה אישית שעובר המטפל/ת. יש תפיסות שונות בגישת הטיפול הדיאדית: ב"מודל החיפאי" של מרים בן-אהרון, נפגשים אם-ילד, מפגש אב-ילד ואז הדרכת הורים, וחוזר חלילה. במצבים מסוימים תזמין המטפלת את הילד לבדו לכמה מפגשים, או את ההורים.
דר׳ נירית שלמון ביטון, מטפלת דיאדית בירושלים
האב בטיפול - על חשיבות המפגש עם האב הממשי
סיכום פרק שכתבה חיותה קפלן
מתוך הספר הטיפול הדיאדי: מפגש בין המעשה הטיפולי והתיאוריה (2010)
סיכמה:
איריס צח, פסיכולוגית בהתמחות התפתחותית
הניסיון בשדה הטיפולי מצביע על ויתור של שיתוף האב בתהליך הטיפולי, או לעיתים אף הדרתו. לכן בדרך כלל כשמדובר על טיפול דיאדי, מדובר על טיפול אם - ילד. גם במקרים של הדרכת הורים, הרוב הוא הדרכת האם. המציאות מספקת סיבות "טובות" לכך שהאב נשאר מחוץ לחדר הטיפולים, הוא עובד שעות רבות, הוא לא "מבין עניין", וגידול הילדים הוא המנדט של האם, ואילו האב נשאר בשוליים.
עינת סוקול, MSW, מטפלת דיאדית, מכון טמיר ברחובות
השאלה המתבקשת היא מה גרם לנו להזניח את נוכחותו של האב בחדר?
יתכן והתשובה קשורה לרוח התקופה, בה גידול ילדים היה ואולי עדיין, הוא תפקידה של האם. הזמנה נחושה לשלב את האב בטיפול מעידה על הבעת אמון בחשיבותו ובתרומה שלו לתהליך. ישנם מטפלים שאינם מחזירים בייצוג חיובי של אב שותף בגידול הילדים ומעורבות בחייהם. יש להדגיש כי מדובר כאן בהיבט פיזי בלבד, שכן האב ה"ממשי" אמנם נשאר מחוץ לחדר הטיפול, אך נוכחותו תמיד קיימת, בין אם בנפשה של האם או הילד, ולא פחות חשוב, בנפש המטפל/ת.
הספרות מנסה להבין מה קרה לדמות האב מתחילת המאה הקודמת, כשפרויד ניסח את תפקידו החשוב והייחודי, והעניק לו מקום מרכזי, בהתפתחות חיי הנפש של הילד (1905). השינויים בחשיבה על משפחה, גידול ילדים והתפתחות, הן שהובילו את האב מן המרכז אל השוליים.
מנקודת המבט של הפסיכואנליזה, אנחנו נתקלים במושג "האב האדיפלי" כפי שפרויד ניסח. זהו אב התופס מקום מרכזי בחייו המנטאליים של הילד, כאשר התסביך האדיפלי נתפס כמערך המארגן את החיים הרגשיים של הילד, ופתרונו הוא שלב מכריע בגדילה וההתפתחות של הילד. על פי פרויד וחלק מממשיכי דרכו, נתפסה דמות האב כ"פאלו-צנטרית", תפיסה שהייתה מקובלת במשך שנים רבות. כיום סבורים שפרויד תיאר את דמותו של האב הויקטוריאני הרחוק, מנותק ונעדר, שהוא תוצר של מבנה המשפחה הגרעינית בחברה המערבית. בעקבות התפיסה הזו, קיבלנו עלינו את המצב שרק אחד מההורים הוא זמין או תגובתי.
האב הקדם אדיפלי
אחרי מלחמת העולם הראשונה, נצפתה תפנית משמעותית של תפיסת האב, בעיקר בעקבות התפתחות זרם יחסי האובייקט המופנמים, כמו כן מפגש ממשי עם ילדים בקליניקה ולא רק עם זכרונות הילדות של מטופלים מבוגרים. שינויים אלו "פינו מקום" לדיאדה של אם-תינוק, אשר תיאורטיקנים רבים דיברו עליה (ויניקוט, ביון, בולבי). הדגש במבנה הזה של אם ותינוק, הוא לא על סילוק מוחלט של האב, אלא הענקת משמעות וחשיבות רבה לתהליכים התפתחותיים מוקדמים. למשל על פי ויניקוט (1951), האב הוא מי שמאפשר לאם להעניק לתינוק את ה'סביבה המחזיקה' הנדרשת, ומאפשר לה להיות בתוך העיסוק האימהי הראשוני (primary maternal preoccupation). האם תלויה באב לצורך מימוש האימהות, ואימהות 'טובה דיה', בעצם כוללת את האם והאב יחד. במקביל, מאלהר (1955) גיבשה עמדה חדשה לגבי תפקיד האב, וראתה בו כחיוני בתהליך הנפרדות, בניית העצמי ורכישת תחושת זהות של הילד. האב, מעצם היותו דמות שאיננה חלק מהיחסים הסימביוטיים, מעודד התמודדות בעלת מאפיינים פיזיים ואתגריים בחקר של הילד את הסביבה. הוא בעצם מסייע לדיאדה של אם-ילד לצאת מה"דרמה הדיאדית".
האב במרחב הטריאדי
נוצר עם הגחתו של המרחב המשולש, בשנה השנייה לחייו של הפעוט. גילויו של מרחב זה נחווה כטלטלה, לעיתים טראומטית. השינוי ההתפתחותי הזה בעצם יוצר את המעבר מיחסים של שניים ליחסים של שלושה. החיים בטריאדה מחייבים את הילד להכיר במרחב של שלושה - זוג הורים המקיימים ביניהם יחסי אובייקט שונים ומובחנים, והילד עצמו. הילד יכול להיות שותף ביחסים או מודר מהם, נצפה על ידי הזוג או צופה בהם כשלישי. התרומה ההתפתחותית של ה"אדם השלישי" (האב או האם) היא יצירת תשתית לפיתוח של מנטאליזציה, פיתוח פרספקטיבות לגבי העצמי, האחר והמציאות.
האב המופנם
היא עמדה הסוברת כי ההפנמה של האב היא אינה רק תוצר של יחסים אישיים עימו, אלא היא מושפעת ומתווכת על ידי האם. כלומר, בנוסף לאב הממשי ומאפייניו של הילד, גם הפנטזיות המודעות והלא מודעות שלה, עמדותיה, אישיותה וציפיותיה, יכריעו לגבי הייצוג המופנם של האב אצל הילד. ג'ויס מקדוגל (1989) טוענת שגם אב מת יכול להיות נוכח במיינד של הילד וזה תלוי בעמדת האם כלפיו. ביכולתה של האם לצמצם או להעצים את נוכחותו של האב, חי או לא, ולהחיותו גם בהיעדרו או להמיתו בנוכחותו, לגרום לילד להכירו או לחלופין לעוות באופן לא מודע את אישיותו ולמנוע מהילד להכירו.
האב הממשי
על פי המודל של הטיפול הדיאדי, המטפל פוגש את הילד בנפרד עם כל אחד מהוריו, והנחת הבסיס היא שככל שהאב יותר מיוצג באופן ממשי, בנוסף לדימוי העובר דרך "עיניה" של האם, כך נוכחותו המנטלית במוחו של הילד תהיה מוצלחת יותר.
היבט נוסף המתייחס לאב הממשי, נובע מן המשבר המתמשך בזהות האבהית.
אפשר להסביר זאת על ידי היחלשות העמדה המסורתית של האב כמפרנס, התקדמות הטכנולוגיה, המודעות הפמיניסטית המתגברת ועוד.
העולם המודרני משאיר את האב חסר אונים ושולי, האב האדיפלי "לא שרד" את התמורות החברתיות.
כיום, אבות מוצאים את עצמם מתנודדים בין העמדה הקריקטורית ה"אוסרת" של האב הפטריארך המוכר להם מאבותיהם שלהם, לבין דמות האם המעורבת מאוד, לעיתים מעורבת מדי.
על האבות למצוא את האיזון בהם יוכלו לפגוש את הצרכים האקטואליים של ילדיהם. קיימים אבות שכאלה, אשר נוכחים בחיי הילד ומעניקים להם מרחב אוהב.
הם אלו שאינם מבוהלים מויתור על הגבריות המסורתית, תוך שהם מסוגלים להתמודד עם חוסר העקביות בתפקידם בין מצבי החיים השונים.
על תקשורת הורים ילדים בנושא האינטרנט >
טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT לילדים >
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
פגישה טלפונית קצרה
עם מתאמת טיפול -
להרשמה (ללא עלות)
עם ראש המכון -
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
שיחת הכוונה לטיפול ומטפל
עם מתאמת בכירה -
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
כתיבה:
איריס צח, MA,
פסיכולוגית בהתמחות התפתחותית
מיכל נבון, MSW,
עו״ס קלינית ומטפלת דיאדית
עדכון אחרון:
19 בדצמבר 2023
מקורות:
בן אהרן, מ., אבימאיר- פת, ר., הראל, י., קפלן, י., גלט, ד., וינר,מ., וסרמן,א., רז,ע.(1997) .מדריך טיפול דיאדי: אם-ילד אב-ילד: גישה דינמית לטיפול בהפרעות יחסים בילדות. חיפה: אוניברסיטת חיפה
גילור מילר, א׳, (2019|). הגבריות המסורתית פוגעת בבריאותם הנפשית והפיזית של בנים וגברים. מתוך אתר הארץ: https://www.haaretz.co.il/wellbeing/health-blogs/kids/eitangilormiller/BLOG-1.6847116
חיותה קפלן, יהודית הראל, רעיה אבימאיר-פת (2010). הטיפול הדיאדי: מפגש בין המעשה הטיפולי והתיאוריה. אוניברסיטת חיפה החוג לפסיכולוגיה . פרק 6: האב בטיפול הדיאדי: על חשיבות המפגש עם האב הממשי / חיותה קפלן
Becker-Weidman, A., & Hughes, D., (2008) "Dyadic Developmental Psychotherapy: An evidence-based treatment for children with complex trauma and disorders of attachment," Child & Adolescent Social Work, 13, pp.329-337
Harel, J. , Kaplan, H. , Avimeir‐Patt, R. and Ben‐Aaron, M. (2006), The child's active role in mother–child, father–child psychotherapy: A psychodynamic approach to the treatment of relational disturbances. Psychology and Psychotherapy: Theory, Research and Practice, 79: 23-36
Willheim E. (2013). Dyadic Psychotherapy with Infants and Young Children: Child-Parent Psychotherapy. Child and Adolescent Psychiatric Clinics of North America Volume 22, Issue 2, Pages 215-239
https://en.wikipedia.org/wiki/Dyadic_developmental_psychotherapy
